לי יש שאלה הפוכה -
האם אצלכם, הגברים, תיתכן אהבה של גבר לאשה, לא אפלטונית, אך גם ללא תשוקה?... היה לי חבר שש שנים, אני הכרתי אותו מגיל 23, והייתי בתולה..הוא אהב אותי אהבת נפש, נפרדנו באמצע, אחרי שלוש שנים, והתקאמבקנו אחרי שנתיים. לא הפסיק לומר כמה שהוא אוהב, הייתה אהבה עצומה, אבל דבר אחד היה חסר- תשוקה. גרנו יחד בשתי התקופות בהן היינו יחד. לי יש בעיה "קטנה", שנקראת וגיניזמוס, הגוף פשוט נסגר, והוא לא הצליח להכנס. הייתי אצל רופאים שאמרו שהכל יותר ממושלם אצלי, ושאני בריאה לגמרי. הכל היה רק בראש. בכל אופן, זו הסיבה שנפרדנו.. באיזה שלב ירד לו החשק, ונוצר מצב שלמרות שמאד רציתי, הוא כבר לא רצה. הפסיק להאמין שנצליח. מה גם שבכל השנים האלה היו מעט מאד נסיונות חדירה, היה סקס ללא האקט עצמו.. רק המסביב, והיה כיף. בשנתיים שלא הייתי איתו, טיפלתי במצב, הצלחתי גם להכניס טמפון, ואפילו דילדו. חשבתי להמשיך הלאה עם אחרים אבל לרוב הגברים אין מודעות להגיינה או לסקס בטוח , לא מעוניינים בקונדום, ומבחינתי, זה כלל ברזל. ואם כבר הסכימו לשים קונדום, הבחור לא שטף ידיים לפני ששם את הקונדום (זה לא רק מניעת הריון אלא גם מיקרובים.. ואם "עושים ביד" ואח"כ מלבישים את הקונדום עם הידיים שלך תדע מה יש עליהן, מה עשינו בזה?..) לצערי גיליתי שהמצב קשה.. כיום אנחנו חיים בתקופה שבה כל המרבה הרי זה משובח, ובחורים מעדיפים בחורות עם ניסיון. או לפחות כאלה ש"זורמות" בכיף.. אני לא כזו. ברגע שאני רואה שאין מודעות, אני קמה והולכת, למרות שאני די.. חרמנית. אבל הבריאות יותר חשובה לי מסיפוק רגעי.. צטערת.. עד היום, שבעה חודשים מהפרידה, אני עוד אוהבת את האקס, הוריו שולחים לי ברכות לחגים, וגם הוא שלח, וכנ"ל הוריי..שניהם אוהבים מאד זה את זה (הוריי והוריו), נוצרה ביניהם חברות מקסימה מהרגע שהכרנו ביניהם, לשנינו גם היה קשר מדהים, כך שאלמלא הבעיה שלי, היה יכול להיות משהו באמת טוב.. הוא אף אמר פעמים רבות שהוא רוצה עתיד איתי. אבל מצד שני.. הבעיה קיימת, ובסופו של דבר הוא החליט שזה לא עובד, ופשוט עזב. אם כי עדיין שומר על הקשר ומעדכן אותי במיילים לגבי האחיין המתוק שלו. (כשזחל, וכשהתחיל ללכת למשל) ואני מוצאת את עצמי בוכה הרבה, ומתגעגעת אליו.. אם הייתה דרך כלשהי לחזור אליו או לעשות משהו לשיפור המצב.. יש רעיונות? אשמח אם גם תענו על השאלה ששאלתי בשורה הראשונה תודה חבר'ה אני...
