שאלה לבודהה...

[nissimhania]

שאלה לבודהה...

סיפר בודהה שכאשר הגיע להארה יכל לראות את עברו באופן ברור, לא רק של חייו הנוכחים אלא גם של חייו הקודמים. הוא סיפר שעבר אינספור גילגולים של לידה ומוות, גלגל הסבל רדף אותו והוא חיפש לאורך כל הזמן הזה את הפתרון שיושיע אותו ויעצור את גלגל הסבל, גלגל החיים. בגיל 35 של חייו האחרונים, שהוא יושב מתחת לעץ ושרוי במדיטציה עמוקה, הוא מגיע להארה. הוא מבין כעת, הוא מצא את התובנה שחיפש- ה"סאנקארות", תוצרי השנאה וההשתוקות הם חומרי הבניין של הרגע הבא, הם שורש הסבל, ואותם יש לעקור. אחת שהוא עשה זאת לגמרי, וטיהר את נפשו מכל הסאנקארות האלו, הוא ניהיה מואר. הוא התנקה מכל שריד של סבל, וכל מה שנשאר זה חמלה ואהבה אינסופית שתשרת ותעזור לבריות במשך שארית חייו האחרונים. 45 שנה שנותרו, עד גיל שמונים בו נפטר בפעם האחרונה, כל רגע בחייו רק שירת את הזולת, ולימד אותם את הדרך לעצור את גלגל החיים ולצאת מסבלם. חייו מלאי נירוונה, אושר והרמוניה, חמלה ונתינה... שאלה קטנה אליך, בודהה: אם סוף סוף מצאת את הנוסחה שהושיעה אותך מהסבל, וחייך מאושרים ומלאי עזרה לבריות, למה לברוח? לא יכלת להשאר עוד כמה גלגולים, ולעזור עוד קצת?

 

[dream2]

על בודהה../images/Emo9.gif

בזן יש אמרה שאומרת "אם תפגוש את הבודהה הרוג אותו"... לפני שבודהה מת הוא אמר החיים מאד קצרים חקרו אותם היטב! ואנו נשארנו אם השאלה הגדולה מי אני?מהו בן אדם? בחמלה הגדולה הזו הבודהה משאיר אותנו רק אם עקבות המורות את הדרך בסוף גם הוא לא יוכל לעזור לנו אנו חייבים למצוא את התשובה בעצמינו גם זן שואל את השאלה וגם לו אין תשובה. אבל לך יש....אם תסתכל היטב פנימה לתוך עצמך.

 

[nissimhania]

תשובה? דרך?

כל מה שהוא הראה לנו זה איך להתאבד באופן מוחלט... אישית אני מוקסם מהפילוסופיה של הבודהיזם, ואפילו התחלתי לתרגל מדיטציה (ויפאסאנה). אבל יש לי בעיה עקרונית (שטרם גיבשתי לחלוטין) עם כל הגישה שמאחורי תפיסת העולם הזו.

 

[dream2]

לגבי הדרך../images/Emo9.gif

האם אתה יודע מהי הדרך? כשעליסה בארץ הפלאות פגשה את השפן היא שאלה אותו באיזה דרך עלי ללכת? השפן ענה:לאן ברצונך להגיע? עליסה:לא משנה לי השפן:אם לא משנה לך לאן תגיעי לא חשוב באיזה דרך תבחרי..... לכן אני שואלת האם אתה יודע מי אתה? לאן אתה הולך? למה אתה מתרגל?

 

[nissimhania]

שאלה יפה

במקרה גם אני שאלתי את עצמי את אותה שאלה בדיוק... אז ככה, הסיבה היחידה שאני מתרגל (מתכוון לתרגל...), היא בשל התועלת הנפשית שהשתכנעתי שמופקת מהתרגול. אם אני רוצה לענות על שאלתך, מי אני? לאן אני הולך? לאן אני אמור ללכת? אני חייב קודם כל לענות על השאלות הקלות יותר- איך זה שאני עצוב כשלא צריך להיות עצוב, איך זה שהדחפים הפיסיים שלי שולטים עלי? איך הגעתי למצב בו אני כלוא בתוך גופי ונפשי? עבד לצורת התנהלותם (הכושלת )? לדוגמא, בתור נהג, לפני שאני אחפש את העיר שאליה אני צריך להגיע, אני חייב קודם כל לדעת מהי המכונית, לא? אני חייב לדעת איך נוהגים בה! איך אפשר לצפות להגיע לאיפשהו, מבלי לדעת מהי התופעה הזו של גוף-נפש? מבלי לדעת לנהוג בה? תירגול המדיטציה הוא בכוונת התבוננות, חקר התופעה של גוף-נפש, הבנת הכלי העצום הזה והדרך להשתמש בו... רק אחר"כ, שתהיה לי הבנה (חוויתית) לגבי הכלי הזה ואיך נוהגים בו, יהיה טעם לחשוב על היעד. אבל, בדרישה זו מסתתרת הנחה סמויה שחייבים לשים לב אליה- אם המכונית זה הגוף, כושר הנהיגה הוא הנפש (=הכוחות הנפשיים), אז אם כן- מי הוא הנהג?

 

[justry]

הדרך

אני רוצה להגיד לך תודה! פשוט אמרת את מה שנסיתי להסביר לעצמי כבר הרבה זמן. כי אני התחלתי לתרגל עם רעיון שהכל הסתדר תוך כדי תרגול. אבל נתקעתי בהתנגדות של "אני" ל"אני". ה"אני" השכלי ל"אני" הרוחני. וזה לא התנגדות סתמית, זו התנגדות כואבת. לגוף ולנפש... ואחרי נידנודים קשים בין צריך, רוצה, חייב, לא חשוב, DON´T KNOW, למה וכמה, פשוט החלטתי "להיות" עם זה לאט. להתבונן פנימה ולנסות להבין האם זה מעניין אותי בכלל לדעת "מי אני?" אז באתי והלכתי, הייתי ועוד מעט כבר לא אהיה... ואם יש סבל אז יש גם שמחה, ואם יש כאב, אז הוא נגמר מתישהו... ואם אנחנו לא נסבול לפעמים האם אנחנו נרגיש את האושר כשיבוא הזמן?

 

[nissimhania]

השאלה

מה ההבדל בין אושר לסבל? ביום שלא אדע עוד לענות על השאלה הזו, אדע שצעדתי צעד אחד גדול קדימה. כדברי ניטשה: "אמור הן לסבל! הן לכאב!", חוויה היא חוייה, רצייה היא כבר פירוש מוטעה.

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif תשובתיו של בודהה

(שאלתי אותו אישית עבורך...):

מעולם לא עזבתי אתכם, למרות שנוח יותר היה לכם לקבל אותי בגוף פיסי כמורה.

בודהה האדם מת, שכן טבעו של האדם למות. אם מטרתו של האדם להגיע לשחרור סופי והבנת אחדות הכל - מדוע לדעתך היה עלי לעצור בדרכי אל האמת הזו?

אלמלא הייתי מת הייתי מפר את חוקי הבריאה הזו. לנוכח הנאור אשר אינו נכנע למוות מי לא היה הולך בדרכי? כך ניטלת היתה מן האנשים הבחירה החופשית והיקום היה מגיע לפירוקו בטרם עת.

הגעתי אל אשר הגעתי במאמצים עליונים וללא בודהה אשר יאיר את דרכי. שמא הנך רוצה ליהנות מפירות מאמצי מבלי להתמודד בעצמך עם הקשיים?

ראיתי כי גם מה שנקרא בורות אינו אלא האמת עצמה. אם כן, עבור מי ומה היה עלי להשאר כאשר כל שקיים אך קיים ואין שום צורך להביע על כך דעה?

 

[nissimhania]

מאחר וכבר מצאתיך, הנה שאלות נוספות:

האמנם חיים הם גלגל של סבל שיש לעצור? ואם הכל שרשרת של סיבות ומסובבים, שיש לה סוף- השחרור הסופי, מתי ואיך בכלל זאת התחילה? מי נתן את הדחיפה הראשונית? מי יצר את הרגע הראשון? והכי חשוב- למה?

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif ../images/Emo13.gif

"זה שהכל רווי בו והוא לבדו קיים - קיימת בו גם האפשרות של שונות, על אף שהוא אחדות אחת... אפשרות זו מתקיימת כאילו מעצמה ואין לה שום סיבה אלא הבורות... מהי הבורות אם לא שיכחה עצמית של זה החולם בתוך עצמו עולמות שלמים ושוכח כי הוא גם התופס וגם הנתפס בחלום האינסופי..." גלגל הסבל הוא מעבר מחלום לחלום, ממש כמו בשינה... לא ניתן לעצור את החלום אלא להתעורר בלבד... הרגע הראשון הוא הרגע בו האחד השתקף בתוך עצמו כבחלום, שמיים פגשו בארץ, האחד הפך לשלושה... כשתבין באמת כי הסיבה והמסובב אחד הם ולא נפרדו מעולם, יענו שאלותיך מעצמן..."

 

[nissimhania]

אאאהה

יקח לי זמן לעכל את זה....