שאלה לבעלות הנסיון

ענתינה

New member
שאלה לבעלות הנסיון

האם באמת תאומים מדברים יותר מאוחר? כל הנשמות טורחות להזכיר לי שבטוח הם ידברו יותר מאוחר כי אומרים שהם מדברים ביניהם בשפה במובנת להם בלבד. מנסיונכם האם זה כך?
 
זה נכון שמבחינה סטטיסטית הם מאחרים

וזה נכון שהם מפתחים שפה משלהם אבל זה לא מחייב וגם כך האיחור הוא לא גדול במיוחד השאלה היותר רצינית היא??? מה את ממהרת??? דעי לך ברגע שהם יתחילו לדבר הם יפסיקו לשתוק
 

טשטושה

New member
אז ככה....

עד כמה שידוע לי התופעה הזו נפוצה - כן אבל בעיקר אצל תאומים זהים שמקבלים עידוד להיות כמה שיותר ביחד האחד עם השני - ו/או - האחד בתוך השני כך שהם מוצאים לעצמם הרבה זמן יחד בלי גורם נוסף... או לחילופין - שיש להם צורך להמציא לעצמם את השפה שלהם - הידועה רק להם זה יכול להיות שפת גוף, סוג קולות מסויים וכו´... הם ידברו - אל תדאגי - את עוד תשאגי שהקירות בבית ירעדו ש ק טטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטט בבקשה !!!!!!!!!!!!!!1 הכל יגיע יקירה... ס ב ל נ ו ת ! טש
 

keren1

New member
כן! למרות שלא משווים בין ילדים

אני אציין כי דניאל התחילה לדבר בגיל 9 חודשים (יוצא מן הכלל) ושני ומתן התחילו לדבר לא מזמן. אז בהתחלה הם דיברו בינם לבין עצמם בשפת גיבריש. והם ממש ניהלו דיאלוגים. היה מאד מצחיק לראות אותם. שני היתה אומרת למתן משהו (נראה כאילו היא גוערת בו) מנופפת בידיים והוא היא מרים מבט ועושה לה "אה (מה את רוצה)". קטעים למצלמה וידאו. חבל"ז. עכשיו הם מתחילים לדבר. מילים לא משפטים (הם בני שנה וחצי). אנחנו מבינים כל מה שהם רוצים והם מבינים אותנו אבל התקשורת שלהם (יש להם לאן להשתפר). צריך לקחת בחשבון שבנים יותר איטים בהתפתחות שלהם מבנות. אצל פגים נהוג לתת יותר קרדיט מילד שנולד בזמנו. אצל תאומים הכל משתבש (כלומר הלו"ז) אז המון סבלנות. ללמד אותם מילים כל הזמן. לדוג´ כל פעם שאני נותנת להם משהו אני אומרת "בבקשה" וכשהם נותנים לי משהו אני אומרת "תודה". הם קולטים ובסוף פולטים. השבוע בדיוק קרה שהתאתשתי ושני אמרה "לבריאות" (משהו משובש אבל ניתן להבין שזאת המילה). איזה נחת !!
 

אמאל

New member
ממש ממש לא. נועה שלי מפותחת

מאוד לגילה, יש לה אוצר מילים מאוד גבוה (בת שנה ושלושה חודשים) אני אגיד לך מה היא כבר אומרת: דה (תודה), כא (כן), נא(לא) ביי ביי, צצי (מוצץ) בבוק (בקבוק) קי (קחי) ננה (בננה) להמשיך ..... אני מתחילה משפט למשל: נועה ילדה טו ונועה ממשיכה בה. לילה טו ונועה ממשיכה טוב. לאמיר אוצר מילים קטן מנועה. בני כמה התאומים שלך ?
 

keren1

New member
שלי בני שנה וחצי וגם הם

במצב של נועה שלך. משלימים משפטים ואפילו אומרים מילים לבד. הדרך עוד ארוכה אך כמו שיושבי אמר ברגע שנגיע אליה נתפלל לקצת שקט.
 

טשטושה

New member
אצלינו...

דנה - כיאה וכיאות לאישה שה שה שה... התחילה לדבר בגיל שנה ולקראת שנה וחודשיים כבר פלטה משפטים כאלו שמשתמשים בהם כל הזמן... לעומת זאת, אצל אופיר ונועם (בנים) השוקו היה טעים אי לכך ובהתאם לזאת עד גיל שלוש הם רק צייצו כל מיני שברי מילים ומאז ועד היום הם לא סוגרים את הפה בעיקר בין 2- ל- 4 כשאני מנסה לנוח קצת כי ב-4 מתחילה עוד משמרת של עבודה.... אז כולם מדברים תהנו מהרגעים היפים האלו של הג´יבריש ובעיקר - תרשמו את השיבושי מילים כי לא להאמין - אבל שוכחים ..... טש
 

nonana

New member
היי ושבוע טוב עניתה אז ככה ../images/Emo6.gif

קודם כל יש משהו בדבריך אבל זה לא חד משמעי זה מאד תלוי גם בהם וגם בהורים וגם במצב המשפחתי. 1. כשאין אחים גדולים ואין הפרדה בינהם הם יותר מפתחים שפה משלהם לאורך זמן. אך כשעושים הפרדה בינהם, ומתקשרים הרבה פעמים אם כל אחד לחוד יהיה בינהם שפה אבל לתקופה קצרה יותר. אצלי, הילדים מגיל שנה פלוס התחילו לשוחח איבריש אחד עם השני, וגם ההבנה של אחד לשני נהדרת, הרבה פעמים שלא הבנתי את נדב נעמה תירגמה אותו. אבל- מגיל שנה ועשרה חודשים הם דיברו באופן שהבנו אותם והיום הם בני שנתיים וחצי ומדברים שותף. אבל לא לשכוח יש להם אחות גדולה שמתקשרת בינהם.
 

טל של 4

New member
ענתינה יקירתי...

אין לי מושג. שלי עוד קטנות (8 ח´). רוני מדי פעם צורחת "אבא", בעלי רץ אליה מהר כולו מתרגש ואני חושבת שהיא לא ממש מתכוונת אליו אבל הוא מאושר אז סבבה! האמת שכל ילד מדבר בקצב שלו, וככל שמדברים ושרים אליהם יותר כך הם קולטים יותר. יש מהמקדימים ויש מהמאחרים ובסוף כולם רבים על מי מדבר עכשיו! (ככה זה עם הגדולים שלי) אבל לנו יש תרוץ מעולה אם הם מהמאחרים וגאווה ענקית אם הם מהמקדימים אז הרווחנו!!!!!
 

ענתינה

New member
תודה לכולם, ../images/Emo66.gif

אצלנו עידן ורז אומרים די הרבה מילים ורז ממש כמו תוכי קטן חוזר על כל דבר שהוא שומע, סתם ענין אותי אם באמת ההתפתחות תהיה יותר מאוחרת. עידן ורז הם בני שנה וארבע, הןלכים למשפחתון של חמישה ילדים שהם שניים מתוכו ,רואים הרבה קלטות ,קוראים ספרים ומקשקשים הרבה גיבריש! רעיון: חברה אמרה לי שהיר אשמה את כל המילים שהבן שלה אמר עד גיל שנה.
 

כרמית מ.

New member
תאומים והתפתחות הדיבור

טוב, אז ככה. קודם כל, התפתחות הדיבור, כמו כל דבר, מאד תלויה בילד. יש סטטיסטיקות והכל, אבל בסופו של דבר, יש את הילד המסוים שלך (או שני ילדים...) וחשוב להסתכל עליו ולא רק על התיאוריות... מבחינת התאוריות, אכן תאומים נמצאים בקבוצת סיכון לאיחור בדיבור (תכף פירוט) ובמיוחד תאומים זהים בנים. מבחינת המציאות... אצלנו, מיתר מדברת היטב ומוקדם למדי (מילה ראשונה אמנם רק בסביבות גיל שנה שזה "רגיל" אבל אוצר מילים גדול, וקליטת דקדוק מהירה ויסודית. עדיין יש שיבושים מדי פעם, אבל רובם "שיבושים הגיוניים" ובכל מקרה מתאימים (ואף מקדימים) לגיל). אצל אוריין (שנולד במשקל נמוך, וזה משמעותי), ההתחלה היתה מדאיגה: עד גיל 9+ חודשים הוא לא הוציא שום הברה אנושית (לא מדובר על מילים, אלא על הברות: מה, בה, וכו´), אבל אחר כך הוא השלים את הפער יפה. בגיל שנה וחצי הוא כבר דיבר טוב לגילו (אם כי מאד לא ברור), והיום (2.9) הוא אמנם משבש כמה צלילים, אבל מדבר ברור, יפה ונכון. אצלנו לא היתה "שפה פרטית" ובכלל כמעט לא דיברו בג´יבריש (זאת אומרת, כשאוריין דיבר זה נשמע כמו ג´יבריש, אבל הוא התכוון למילים ורק אנחנו לא תמיד הבנו). עכשיו לתיאוריות.... קודם כל פגות, שהיא כידוע תופעה נפוצה אצל תאומים, היא אחד הגורמים המרכזיים לאיחור בהתפתחות בכלל ובדיבור בפרט. תינוק שעסוק בשרידה, לא פנוי לפיתוח "מותרות" כגון שפה. מעבר לכך, עם תאומים, קל מאד להמעיט בדיבור (יש כל כך הרבה מה לעשות, אז למי יש כח לדבר. שמתי לב לכך, בעיקר כשראיתי כמה ההורים שלי מדברים איתם, לעומתנו), ומדברים הרבה אליהם כזוג (בואו, אתם רוצים? וכו´). מסתבר, שמה שמפתח את הדיבור הוא התקשורת. ולכן, חשוב להשקיע בתקשורת אישית, וכמה שיותר תקשורת מילולית. שיחה אישית ולא שאלה כללית לאוויר (לא "איפה הכדור?" אלא "מיתר, איפה הכדור?"), הרבה שירים, סיפורים, דיבור "דרמטי" ו"מוקצן", להסביר כל דבר שעושים, לשיים (מלשון לתת שם) ולתמלל כל דבר וכדומה, חשובים במיוחד אצל תאומים. עוד דבר - מה שבאמת חשוב הוא לראות שיש הבנה, ולראות שיש התקדמות. אם יש הבנה (בהתאם לגיל...), הדיבור יגיע בזמנו החפשי, ואין סיבה לדאוג. אם ישנה חשיפה ליותר משפה אחת באופן קבוע, זה מגדיל את הסיכוי לאיחור בהתחלת הדיבור - אבל ההבנה גבוהה יותר, וזה מאד מעשיר וממש לא סיבה להמנע מזה. מצד שני, כדאי גם להיות עירניים. אם ילד בגיל שנה וחצי עוד לא אומר אפילו 10 מילים (מילה - הברה או רצף הברות קבועים המציינים משהו באופן עקבי, יכול להיות חלקי, פרטי, משובש וכדומה, בל כציון קבוע לכדור זה נהדר...), כדאי להתייעץ עם רופא הילדים - למרות שגם זה יכול להיות תקין לגמרי (אבל יכול גם להצביע על בעיה ולכן כדאי לבדוק).
 

zimes

New member
אז הנה משהו שתהיתי לגביו

שמתי לב, שבאמת, אני לא מדברת עם הילדים כ"כ הרבה. הבחנתי בזה באיזו נסיעה, בה הילדים היו ערים לגמרי (נדיר), אבל אני הקשבתי בחצי אוזן לרדיו, ושטתי במחשבותי שלי (ד"א - המן הכמעט יחיד בו אני לבד אתי זה נסיעות עם הילדים, אחרי שהם נרדמים. טוב לגור בישוב מרוחק). אבל נראה לי שבכללי, אני לא כל היום מתפקדת כתקליט בקול ילדותי. זה כל כך חמור? או אולי זה ממש טוב? או - איפה השביל באמצע? איך אתן נוהגות (לגבי הדיבור, לא באוטו
)?
 

nonana

New member
היי בוקר טוב אז אצלי זה היה ככה.

בהתחלה לא זכור לי שיחות ארוכות איתם. אבל תמיד ניסיתי לא לדבר אליהם ביחד אלא כל אחד בנפרד. בהמשך השיחות איתם היו בעיקרון על העבודה השוטפת איתם אל תמיד הייתי מדברת איתם בזמן העשיה ככה הם הבינו (כשהייתי מלבישה אותם הייתי מספרת להם מה אני עושה ומבקשת מהם בקשות). הייתי מספרת להם סיפורים ובעיקרון זהו. אני לא יודעת אם הייתי צריכה יותר או פחות אבל היום שניהם לא מפסיקים לדבר
ואני קורנת. (בעיקר נעמה שהיא בעלת יכולת מדהימה של קומוניקציה.)
 

כרמית מ.

New member
זה כמובן עניין של מינון

כשהילדים היו בני שנה וחצי, נסענו איתם ועם סבא לטיול בחו"ל, ואוצר המילים שלהם השתפר משמעותית. יכול להיות שזה בגלל הגיל (בגיל הזה צפויה "קפיצה" בהתפתחות הדיבור), יכול להיות שזה בזכות החוויה, יכול להיות שזה בזכות זה שהם היו כל הזמן איתנו, אבל אני מאמינה, שזה הרבה בזכות סבא (אבא שלי) שכל הזמן דיבר איתם והסביר להם. מה שלנו, לא תמיד יש כוח. אז כמו בכל דבר, צריך למצוא את המינון המתאים. אני חושבת שצריך לשים לב ולהיות מודעים, ולנסות לדבר קצת יותר ממה שבא באופן טבעי - גם כי הורים לתאומים מדברים פחות, וגם כי תאומים "מועדים" לעיכוב. מצד שני, אי אפשר כל היום רק לחשוב על זה ואני הייתי מוכרחה קצת שקט. בכל מקרה אין צורך לדבר בקול ילדותי. הבעיה חוזרת בעידן ה"מה זה" ובעידן ה"למה" - קשה לענות כל הזמן תשובות יסודיות כשהכל כפול (וכשהשאלות כמעט תמיד מובילות לתשובה המעצבנת "ככה" או לתחליף "למה כובע עף לגובה"...), אז משתדלים, אבל לפעמים גם לנו נגמרת הסבלנות....
 

קרנושה

New member
ואם כבר אוסיף עוד גורם שעלול...

לשבש את זמן התחלת הדיבור....וזה שפה נוספת... אז אצלי הם גם שלישיה, גם פגים וגם אצלנו דוברים 2 שפות בבית והשולט זה ההונגרית....בטח לא ידברו אצלי לפני כיתה א´ הא? למישהו יש נסיון עם שפה נוספת בבית?
 

בר2

New member
ואצלינו.......

תאומי בקרוב מאוד חוגגים שנתיים, ועדין לא מדברים למעט מילים בודדות. מה שחשוב שהם מבינים הכל,ומתקשרים . ודבר נוסף אכן הם פיתחו שפה משלהם וזה מדהים לראות אותם מקשקשים ומבינים אחד את השני פשוט כיף!
 

קרנושה

New member
הקטע של התיקשור באמת ענק!!

אני כל כך נהנית לראותם מגיבים אחד לשני... ליהיא עושה הצגות וגורמת למתי ליפול מרוב צחוקים...לראות קטנים כאלה זה תענוג....אני פשוט לא עומדת בזה...
 

טשטושה

New member
התערבות אחרונה....מבטיחה...

צריך לסכם את השירשור הזה... אז הנה כמה מילות סיכום: הילדים ידברו - אל תאיצו בהם אחד מוקדם יותר, אחד מאוחר יותר תמיד צריך לקחת בחשבון את עניין הפגות ילדים מהריונות מרובי עוברים באשר הם (תאומים ומעלה) נוהגים להמציא להם את השפה שלהם או את דרך התקשורת שלהם האחד עם השני/ה וזה ברור - מובן ואף מקובל. יחד עם זאת - צריך לשים לב שהילדים מבטאים את עצמם צריך לשים לב שהילדודס מבטאים את כל ההברות החשובות ובשביל להיות הכי מדוייקים שאפשר - רצוי לבדוק זאת אצל רופאת ילדים או אצל קלינאית תקשורת (מתנצלת שלא זוכרת את הצלילים החשובים - מפאת מרחק הזמן) ישנם צלילים שיוצאים מוקדם ישנם שמתפתחים מאוחר ישנם שדורשים טיפול ואחרים שפשוט - באים עם הזמן ! אבל דבר אחד חשוב מאוד לאמר - למעשה אפילו שניים !!!!! ס ב ל נ ו ת ! ! ! !!!! שום האצה ושום תסכול מפאת גורם השוואה עם בנו של השכן או עם התאומים של הסבתא של הדודה של השכנה של סבתא שלי לא עוזרים במאומה - כי הילדים מרגישים הכל וזה כבר ממזמן בדוק ! והדבר הלא פחות חשוב, הוא להוות דוגמא אישית ! שימו לב לסבא הזה שהיתה לו כל כך הרבה סבלנות לאמר ולהגיד ולהסביר טריליון פעם לכל אחד בנפרד....ואיזה שיפור זה נתן וכאן בדיוק נמצאת התשובה !!!!! נכון שהימים שלנו לחוצים - עמוסים - מעייפים ומי מאיתנו בעצם היה לה זמן לנוח באמת - אחרי כזה הריון קשה, מתיש פיזית ונפשית?....... אף אחת !!!!!!!!! זה בטוח.... ואנחנו נושאות עלינו את המטען הזה... והוא יחד עם המטען היומיומי הופך לא קל לנשיאה ואז נסתם הפה - מתקצרת הסבלנות והדיבור שלנו מתמעט... כשתגענה למצב שבסוף יום כואבת לכן הלסת מרוב דיבור תדענה שזה יום שבו עשיתן כמיטב יכולתכן להעביר לילדים שלכן את המיטב את מירב הסובלנות והסבלנות את מיטב הדוגמא האישית... אני מקווה שבזה העברתי את כל המידע שיש לי/בי או איך שתרצו... דברו דברו דברו ודברו..... ואל תשכחנה - כי זה חשוב לא לדבר אל הילדים כאל יחידה...כאל "אתם" כי ל"אתם" יש שמות והם שניים או שלושה נפרדים באשר הם... בהצלחה - מכל הלב טש
 
למעלה