ספרות חנוך - נושא סבוך למדי
קיימים שני ספרים השייכים לספרות חנוך שידועים לנו עד כה, ספר חנוך א, הוא ספר חנוך האתיופי, אשר שמו בא לו מהשפה בו הוא מצוי בידינו - געז, שהיא שפה אתיופית וספר חנוך הסלאבי. ספר חנוך א' בפני עצמו מכיל למעשה חמישה ספרים שונים, ארבעה מהם אני זוכרת: ספר העירים, ספר האסטרונומיה, ספר החלומות, ספר המשלים. בהזדמנות אזכר גם בחמישה. חמשת הספרים נכתבו על ידי גורמים שונים בתקופות שונות וחוקרי ספרות המקרא בכלל והספרות החיצונית בפרט חלוקים בנושא. יש שאומרים שחלק מהספרים נכתבו על ידי בני עדת קומראן, למשל. זמן החיבור נע בין המאה השלישית לפנה"ס ועד המאה הראשונה לפנה"ס כמדומני. ספר חנוך הסלאבי מאוחר עוד יותר, ונדמה לי שיש בו תוספות נוצריות מובהקות. השאלה שלך על רוח הקודש היא שאלה מסובכת ומורכבת שקשורה לאמונה דתית. לאלו המאמינים שהמקרא נכתב ברוח הקודש נראה שהספרות החיצונית נעדרת רוח כזו. ביניהם יש המאמינים שמשכך הספרים החיצוניים פסולים ("אסור לקרות בספרים החיצוניים") ויש המאמינים שמותר לקרוא בהם, רק שהם אינם קדושים. גם אלה וגם אלה יודעים שמי שכתב את הספרים החיצוניים הכיר את המקרא, הסתמך עליו והשתמש בו. מה שחשוב למחברי ספרות חנוך זו לא העובדה שחנוך היה צדיק, לפי המקרא, אלא העובדה ש"ואיננו כי לקח אותו האלוהים" דהיינו המקרא עצמו קובע - ואגב המקרא לא אומר מפורשות למה - שחנוך נלקח על ידי האל, מבלי שמת - הוא לא "נאסף אל אבותיו". גם אני מסכימה שלפי פשט הכתובים חנוך נלקח על ידי האל בגלל שהוא התהלך את האלוהים, אבל חשוב לציין שאין אמירה מפורשת לפי "בגלל זה לקח אותו האלוהים". תופעה מענינת זו של הצטרפות האדם לצבא השמיים לפני מותו תפסה סופרים והוגים רבים בתקופת הבית השני והשפיעה על כתיבת ספרות חנוך. במילים אחרות, זה שספר לא נכתב ברוח הקודש (בהנחה שיש רוח כזו) לא מונע את האפשרות שהספר יאמין שיש אנשים צדיקים ויש כאלה שהם לא צדיקים. מה פתאום לומר שספרות חיצונית איננה נובעת מאמונה מונותיאיסטית? נא לא לבלבל את הספרים המקוריים עם התוספות הנוצריות המאוחרות.