שאלה לגבי אלימות בנוער

[BlackUnicorn]

שאלה לגבי אלימות בנוער

אני מכירה בחור בן 21, שבתור ילד היה אלים (לא מרצונו החופשי - כלומר הוא לא "התחיל" מכות - אלא רק אם התנפלו עליו - הוא לא נהג לברוח אלא "להחזיר"- אפשר להגיד "משחקי כבוד"). הוא הלך ללמוד בבית ספר אחר מכיוון שבבית הספר שהוא היה שייך אליו - לא הסכימו שהוא ילמד. הוא עבר איזושהי חוויה קשה של אובדן לפני שנה, ומספר שמעל לשנה הוא לא היה אלים, וכי זה משהו שהוא בחיים לא יחזור אליו. הוא התבגר, הבין ולמד. היום אי אפשר לראות טיפת אלימות בו (למרות שהוא נוהג לעשות ספורט שנחשב מעט אלים (איגרוף) - כדי להוציא אגרסיות). האם אלימות היא אכן משהו שעובר עם ההתבגרות, או שנשאר טבוע באדם? תודה ויום טוב

 

[SuperGirl 25]

אלימות היא דבר נלמד ולא מולד

הלוואי והרבה אנשים יבינו שאלימות אינה פתרון ואינה תגובה הולמת ויפסיקו עם כך, כמו הבחור שעליו סיפרת. רק חבל שזה קרה בדרך הקשה של אובדן... אני מאמינה שהספורט בו בחר מיתן את הדחפים האימפולסיביים שלו ובעקבות כך גם את התגובות. בתור מישהי שעובדת עם נוער אלים, העיסוק בספורט נותן המון-סיפוק, חשיפה לחיים בריאים, עידון האגרסיות, חוויות של הצלחה וגאווה, סדר יום מסודר ועם משמעות וכו'. ישנם אנשים שמגיעים בעצמם לתובנות, שעדיף לא להיות אלים (בעקבות אירועים שונים). אחרים מגיעים לכך בעזרת איש מקצוע וישנם כאלה שלא מגיעים כלל לתובנות ונשארים אלימים ומולידים ילדים לתוך מציאות אלימה וכו'...מעגל שלא תמיד נגמר.

 

[פודה]

אלימות אצל ילדים ונוער

הרבה פעמים היא סימן למצוקה, לחוסר יכולת להעביר מסר בצורה קונסטרוקטיבית, וכשלא מדובר ברקע פתולוגי הרי שהיא נרכשת מסביבת הילד, שלומד שזו הדרך לפתרון בעיות. בגרות, ובכלל הכוונה נכונה בהחלט יכולים למגר את התופעה, זו לא גזירה משמיים להיות אלימים כל חיינו... . שמחה לשמוע שאותו חבר הצליח להפנים צורות התנהגות אחרות ולקח על עצמו אחריות.