פסיכה קיבלה נבואה
מכהן אפולו שהיא עתידה להתחתן עם דרקון אכזר. ארוס, שהתאהב בה, חטף אותה לארמונו. פסיכה מתאהבת בארוס עצמו, ולא בדמותו החיצונית היפה; אפשר לראות בכך הסבר לרצון שלו בחשיכה, כדי לבחון את אהבתה. פסיכה מבקשת לראות את פניו של אהובה אחרי שאחיותיה משכנעות אותה שמדובר במפלצת של ממש. ולגרסה קצת יותר מלאה של הסיפור: למלך אחד ולאשתו המלכה היו שלש בנות יפות. הצעירה שבהן, פסיכה שמה, הייתה יפה כל כך, עד שרבים מתושבי האיים הסמוכים נהגו לעלות לרגל, כדי לראות את יופייה. "היא יפה כמו ונוס " אמרו האנשים זה לזה. "אין היא בת אדם, אין ספק – מזרע שמיים היא" התפעלו רואיה. . שמעה זאת ונוס והתפרצה בזעם: " היא זוכה לתהילה במקומי ! הם אוהבים אותה וסוגדים לה. לא אסכים לחלוק כבודי עם בת- התמותה!" קראה ונוס לבנה השובב ארוס, הידוע בשם קופידון, שיבוא לעזרתה. ארוס היה פרחח בעל כנפיים, שקשת בידו ואשפת חצים קטנים על כתפו. בחיציו הדקים נהג הנער הקטן לעולל תעלולים, לחבל באהבות, ולקלקל בלי שום נקיפות מצפון קשרי נישואין. "ארוס, בני ," אמרה ונוס, "אתה תנקום את נקמתי בנערה הזאת. תשלח חץ אהבה בליבה, ותגרום לה שתתאהב באדם מכוער, עלוב נפש וחסר כל כבוד. כך לא יזכה איש ממעריציה של פסיכה להינשא לה, וחייה יהיו דלים ומאוסים עד יום מותה." סיימה ונוס את דבריה, וירדה להתפנק בארמונה המפואר במצולות הים וקופידון מיהר ויצא לחפש את הנערה. פסיכה עצמה לא התאהבה עדיין באיש, ואיש לא העז לבקש את ידה. יופייה המופלא והקסם הלא אנושי שהקרינה סביבה, הרחיקו ממנה את כל הגברים . שתי אחיותיה היו נשואות זה מכבר לנסיכים צעירים ויפים, ורק היא נותרה בבית הוריה עצובה ובודדה. כשמצא ארוס את פסיכה, פגע בו יופייה כמו חץ שלוח. הוא הביט בה וידע שלא יוכל לוותר עליה לעולם. ונוס לא ידעה זאת, אבל כשהגיע המלך, אביה של פסיכה, לבקש את עזרתו של אפולו במציאת חתן הולם לבתו, ניבא לו האל נבואה איומה : " דע לך – לא איש ישא את פסיכה לאישה, אלא דרקון מתועב ואכזר. קח אותה אבא בבגדים של אבל, אל הצוק הניצב בראו של ההר. חתנה הוא איום, הוא מפחיד ומסוכן, אבל זה גורלה. כך נגזר ונחתם". המלך והמלכה פרצו בבכי, העם כולו התאבל עימהם על יופייה ועל עלומיה של פסיכה. במסע לוויה עצוב, יצאו המונים ללוות את הנערה היפהפייה לחכות על הצוק הגבוה לחתנה הנורא. ישבה פסיכה בראש שהצוק לבדה, וחיכתה ליצור הנורא שיבוא לאספה אליו. אבל להפתעתה הרגישה פתאום בנשיבתו העדינה והנפלאה של זפיר. רוח קלילה ניפחה את שמלותיה ונשאה אותה ברכות לאורך המורדות התלולים של ההר. לבסוף נחתה פסיכה בעמק ירוק ופורח. מעיין מים זכים השמיע קולות של פכפוך, רוח קלילה הניעה את צמרות החורש, ובין העצים נגלה לפניה ארמון מדהים. לא מעשה אדם היה הארמון הזה, אלא מעשה אמנות אלוהי. שער הארמון היה פתוח וריק מדיירים. סבבה פסיכה באולמות ופרוזדורים, הציצה במעשי האמנות ובאוצרות הנפלאים , נגעה במיטות הרכות, מיששה את האריגים העדינים והתפעלה , היא שוטטה בכל החדרים עד שהתעייפה, אז נכנסה לחדר בו עמדה מיטה רחבה ונרדמה. לא עבר רגע והיא התעוררה כשחשה שלצידה שוכב מישהו, היא חשבה שזו המפלצת , אך הרגישה כה נעים לידו והם התעלסו באהבים באותו הלילה ובכל הלילות שבאו אחריהם, אך אהובה ביקש ממנה שלעולם לא תסתכל בו באור, אסור היה לה לראות מיהו וכך הוא יצא כל בוקר וחזר כל לילה. אחרי זמן מה אחד החלה פסיכה להתגעגע לאחיותיה ובני משפחתה וביקשה מאהובה ללכת לראות ולבקר אותם , הוא הסכים ופסיכה יצאה לדרכה . משראוה אחיותיה שמחו מאד והופתעו, כי חשבו שאבדה להם לנצח, אך כשראו עד כמה מאושרת היא נתקנאו בה ואמרו לה כי האהוב שאת פניו אסור לה לראות הוא בוודאי המפלצת המכוערת וכך זרעו בתוך ליבה של פסיכה את הספק. עם לילה לאחר שנרדם בעלה, קמה פסיכה ממיטתה, הסירה את הכיסוי ממנורת השמן והציצה ביצור הישן. "איך יכולתי לחשוד בך ?על הכר נח ראשו היפהפה של עלם צעיר ועל כתפיו היפות היו שתי כנפיים קטנות, אז פסיכה הבינה שאהובה הוא לא אחר מאשר קופידון, בנה של ונוס. פסיכה רעדה מהתרגשות עד שטיפת שמן רותח נטפה מן המנורה על כתפו של קופידון. קופידון התעורר וכעס מאד על שפסיכה המרתה את פיו, הוא אמר לה שמאחר והיו לה ספקות, הוא עוזב ושוב לא תראהו לעולם. פסיכה האומללה, כולה חרטה, התפללה רבות והסתובבה לחפש את אהובה זמן רב, אך מאחר שלא יכלה למצוא אותו החליטה ללכת לשאול אימו ונוס היכן הוא נמצא. ונוס שכלאה את בנה בחדר סגור על שלא מילא את פקודתה בעניין פסיכה, נדהמה מאד על עזות פניה של פסיכה ואמרה שתעזור לה ותיקח אותה כמשרתת . היא נתנה לה ארבע משימות קשות מאד ופסיכה נזקקה לסבלנות ואומץ לב רבים על מנת למלא אותן. המשימה הראשונה הייתה חדר מלא בזירעונים, אשר היה עליה להפריד לפי סוגים עד הבוקר. משימה שהיתה בלתי אפשרית אלמלא באו הנמלים לעזרתה של פסיכה וכך היא הצליחה. משראתה ונוס שפסיכה עמדה במשימה ,כעסה עוד יותר ושלחה אותה למשימה שנייה – להביא תלתל זהב מצמר הכבשים אוכלות האדם. במשימה זו קיבלה פסיכה עזרה מקנה הסוף. היא הגיעה אל מקווה המים בבוקר, אך קנה הסוף אמרו לה שתחכה עד שהכבשים שיבואו בערב לשתות מים יעזבו את המקום, אז תוכל לאסוף את הצמר שייתפס בקנה הסוף. פסיכה אכן עשתה כפי שקני הסוף יעצו לה, כך הצליחה במשימה והביאה לוונוס את הצמר. אז שלחה אותה ונוס למשימה שלישית – עתה צריכה הייתה פסיכה להביא מים ממי נהר הסטיכס – נהר המתים, שוב קיבלה פסיכה עזרה מן הנשרים שהביאו לה מים בכלי וכך שוב חזרה אל ונוס כשהיא ממלאת את משימתה. משימתה הרביעית הייתה לרדת לשאול, אל פרספונה מלכת השאול, בדרכה היה עליה לחלוף על פניו של קרברוס – הכלב בעל ארבע הראשים השומר על ממלכת המתים. פסיכה צריכה הייתה להביא לונוס מפרספונה קופסה בה בושם של יופי ונעורים נצחיים. איש זקן עזר לה לעבור על פני קרברוס והיא קיבלה את הקופסה. אך בדרך חזרה נכנעה לסקרנותה, פתחה את הקופסה ונרדמה מיד. קופידון שהתגעגע מאד לאהובתו, חמק דרך חלון חדרו הנעול וחיפש את פסיכה. משמצא אותה ישנה שלח את אחד מחציו והעיר אותה. כשראתה ונוס עד כמה אוהבים פסיכה וקופידון זה את זו, מחלה להם וביקשה מהרמס לקחת את פסיכה לשמים – לממלכת האלים, שם השקו אותה באמברוזיה- נקטר האלים ומשקה האלמוות ומאז עד סוף הזמן נשאר הזוג יחד.
