לצליאק יש השפעות שונות
ובדרך כלל באמת זה מתחלק לשני המקרים הללו - מראה רזה מדי, ואצל ילדים התפתחות איטית ונמוכה בגלל הצליאק - זה נגרם בגלל בעיות הספיגה במעי. עודף משקל גם הוא אופיני לצליאק - יש כאלה שבגלל בעיות הספיגה יש להם תחושת רעב הרבה יותר גדולה, ולכן אוכלים כמויות מאוד גדולות. אני השתייכתי לזן הזה, כל מנגנון הרעב והשובע שלי היה דפוק בגלל המחלה וכל הזמן חיפשתי מה לאכול. זה השתלב עם תקופות שבקושי הייתי אוכלת, כי אז דווקא הרגשתי בחילות וכאבי בטן והתיאבון ירד. אכילה כזאת משבשת הרבה דברים בגוף, ויכולה להביא בקלות לעודף משקל. בעיות הספיגה עצמן הן בדרגות שונות ולא אצל כולם מתבטאות באותה צורה, ולכן יש גם סיכוי טוב שאמנם היה לה צליאק - אבל המעיים תפקדו ממש לא רע, ולכן ההשמנה. (יש אנשים עם צליאק שלא יפתחו בעיות גסטרו כל החיים - המעיים ימשיכו לתפקד ברמה נורמלית למרות הבעיה). מה שכן, אצל רב הצליאקים - כשעוברים לדיאטה נטולת גלוטן המשקל מתאזן (כמו ששמת לב בעצמך). בקשר לילד - אני מבינה שזה לא הרגשה טובה להגיד "לא" לילד שגם ככה צריך לסרב לכל מה שכולם אוכלים מסביב, אבל לדעתי כדאי לא להגזים, כדי שהוא לא יפתח תחושה של "יש לי צליאק, גם ככה אסור לי, אז אני אפצה את עצמי מתי שאני רק יכול". בנוסף, דווקא העניין שזה פיצוי כלשהו, יגרום לו להרגיש עוד יותר שהמחלה הזאת היא סוג של עונש ולהיות ממורמר על העניין. הוא צריך ללמוד שיש לו את מגבלת הצליאק, והוא צריך לשמור עליה בשביל שהוא יגדל להיות בריא - ובאותה מידה ללמד אותו שיש עוד דברים שהוא צריך לעשות כדי להיות בריא, וביניהם זה לא להגזים עם ממתקים. הרגלי אכילה נבנים כבר מגיל צעיר, וגם מודעות לאכילה נכונה. ובנוסף לכל זה, אל תשכחי שעבור ילד קטן - כשהוא מבקש שוקולד, בחלקו זה בגלל שבא לו שוקולד, ובחלקו זה בגלל שהוא בוחן את העולם שמסביבו - איך אתם כהורים מגיבים לבקשות שלו, בוחן את הגבולות שלכם, לומד מה מותר לעשות, מה אסור, מה מקובל ומה לא מקובל. מכל הסיבות האלה - אני חושבת שכדאי להציב קצת גבולות, ולא לתת חופש מוחלט לשוקולד. בקשר לסיבות התזונה שציינתי - אני חושבת שכדאי להסביר לילד שמסרבים לו לפעמים בשביל שהוא יהיה יותר בריא, ובגלל שלא צריך להגזים, וכיוצא בזה - אבל לא בגלל ש"זה משמין". כי גם שדים של התעסקות יתר במשקל, במראה חיצוני ובאוכל יכולים להגיע מגיל צעיר.