שאלה לגבי הקלקת נר

שאלה לגבי הקלקת נר

שלום קרן.
האם אני מפריעה לבני שנפטר לפני כשנה, שאני מדליקה בשבילו נר בכל יום?
תודה
 
נר של אהבה

אמא יקרה,
אין צער עוצמתי ועמוק מאובדן של ילד ואין דבר שיכול להקל על הכאב התהומי הזה אלא אולי הזמן.
שאלתך עוסקת בעולם הנשמות ולכן אינה מדע מדויק. לכן אוכל לענות רק מתקשור של נשמות נפטרים שאני ביצעתי.
אענה על שאלה זו תוך הבאה של הסיפור הבא:
פעם פנתה אלי אמא שבנה נפטרה והם עשו בבית קיר הנצחה של הבן, עם מלא תמונות שלו, אורות מרצדים. וכל זה בקיר מרכזי בבית שכל מי שנכנס הביתה עובר על פניו ורואה אותו.
בתקשור נשמת הבן היה ניתן לראות כי הבן פשוט קשור בכבלים אנרגטיים לקיר הזה ולא מסוגל לעלות מעלה.
נשמת הבן פשוט התחננה שיעבירו את קיר ההנצחה הזה למקום אחר בבית שהוא יותר צדדי ואין בו מעבר של אנשים. כי הוא רצה כבר להשתחרר.

בדוגמא אחרת ביקרתי אצל קרובת משפחה שלי בביתה, שבעלה נפטר לפני כ20 שנה והנשמה שלו לא עזבה אותה. נשמת הבעל הגיעה אלי וביקשה להגיד לה שתסיר את כל התמונות מהאזורים הציבוריים בבית ותניח אותם במגרה, ושתראה אחת לכמה זמן. כי הוא רצה כבר להשתחרר.

מדוגמאות אלה ניתן להבין אולי את התשובה לשאלתך.
לעת עתה, מאחר וחלפה רק שנה, אולי נכון אם תעשי מה שמרגיש לך, אבל אט אט, תרפי ואפשרי לבנך מנוחה ושחרור לחיי הנצח שלו, מבלי לשים תמונה שלו בכל מקום, ולהדליק עבורו כל הזמן נרות וכולי. כי כל עשייה שכזו מזמנת אותו.

הפחד הגדול של אנשים הוא שאם יפסיקו לשים תמונות בכל מקום, או להדליק נרות כל הזמן, הם ישכחו. אבל הרשי לי להרגיע אותך, שהוא לעולם יהיה בזיכרונך וליבך לנצח נצחים.

מי יתן שנשמתו הברוכה תמצא שקט, שלווה ומנוחה.
 
ואו זה מרתק

אבל אני מניחה שבכל מקרה יכול להיות משהו אחר...לא כך? זאת אומרת שיש נשמה שקיר הנצחה שכזה לא אמור להפריע לה, לא?
 
חוזרים הביתה

לפי המקרים שתקשרתי, כשהנשמה עוזבת את הגוף היא עוברת מסע של היטהרות ובשימחה חוזרת "הביתה" (כך הם קוראים לעולם שלמעלה), זהו מקום שבו האהבה שלמה, מוחלטת, טהורה, עילאית. וכל פעם שמזמנים אותם מטה אפילו בצורה לא מודעת (על ידי קריאה בשמן, הסתכלות בתמונות, אבל שלא נגמר שלא מצליחים לשחרר ולהמשיך הלאה וכיוב') זה מפריע להן במסע ובעשיה שלהן. לכן בתחושה שלי, קירות הנצחה שנראים לכל עובר ושב, עלולים מאוד להפריע, כי זה קורא להן שוב ושוב ולא מאפשר להן מנוח. גם לפי האמונה היהודית, לא מתירים זאת כי רואים בזה מעין סוג של סגידה.
בכל מקרה גם עבור הנשמה וגם עבור האנשים היקרים שהיא מותירה מאחור, עדיף לשחרר. ולתת לה את המקום והזיכרון בימים המיועדים לכך, כל אחד לפי מנהגיו.
ומעל הכל, צריך פשוט לנסות להרגיש בלב מה נכון ומדויק.
 
למעלה