שאלה לגבי מוסר ועבודת אלילים

brunoflexe

New member
שאלה לגבי מוסר ועבודת אלילים

שלום לכולם. אני אומנם מסיפור אחר, אבל רציתי לשאול שאלה לגבי מוסר. איך, בעולם הפאגני (של פעם - בתקופת המקרא, נניח) היה המוסר שונה לעומת המוסר שנבע מעבודת אל אחד ? אם אצטט ממה שחבר שלי כתב: " אם אני מבין נכון, הטענה היא שכל עוד לא היתה אמונה באל אחד, מוסר היה ענין של "מי יותר חזק". אם מקור המוסר הוא מהאלים, אז אתה עושה מה שאומר לך לעשות האל היותר חזק. אם מקור המוסר הוא מאנשים, אתה עושה מה שאומר לך לעשות האיש היותר חזק. "כמו דגים שבים, כל הגדול מחברו בולע את חברו". בולע , לא אוכל או הורג - הכוונה (ביחס לאנשים, לא דגים), הופך אותו לשלו. לכן גם "אלמלא מוראה של מלכות עליהם, איש את רעהו חיים בלעו". צריך את מוראה של מלכות כדי למנוע מאיש לבלוע את רעהו. איזו מלכות? כל מלכות, אפילו של אומות העולם. החידוש הגדול של היהדות הוא שמקור המוסר הוא אלהים, והוא נמצא מחוץ ומעל לאלילים למיניהם; מטהו של משה שהפך לנחש בלע את מטות החרטומים, לא אכל או הרג אותם. כל זמן שמאמינים באלילים, כל אחד עושה מה שהאליל שלו אומר לו. ברגע שיש אחד מעל כולם, עושים מה שהוא אומר. הנצרות ואחריה האיסלאם קיבלו את העקרון הזה, הפיצו אותו הלאה, ובכל מקום אליו הגיעו עשו כמיטב יכולתם לעצור עבודת אלילים ולגרום לכולם להאמין באל אחד. " מה דעתכם על זה? האם זה נכון ? איפה אפשר לקרוא על זה עוד (מוסר והקשר לעבודת אלילים) ? תודה, ברונו.
 
היהדות אוהבת להראות את עצמה

כבעלת זכות על המוסר, אך זה פשוט לא נכון. מספיק להציץ בקובץ חוקי חמורבי, בדיונים של הפילוסופים היווניים, במיתולוגיות השונות - ואף בסיפורי התנ"ך עצמם, כדי לראות שחוקי מוסר כאלו ואחרים התקיימו עוד לפני שהיהדות קמה וחלקם מצאו את דרכם ליהדות. מוסר הוא צורך בסיסי כדי לקיים חיי קבוצה תקינים - ואני לא אדון כרגע באיזה מוסר, מאחר ולעמים שונים הייתה תפיסת מוסר שונה, הקשורה, בין השאר לתפיסתם של מושג האדם (האם התרבות הייתה אתנוצנטרית? תיאוצנטרית?), תפיסת מושג הרכוש והקניין וכן הלאה. בעיני היוונים הקדומים (וכרגע לא נכנס לפילוסופים היוונים ועמיתיהם), המוסר הגיע מהאלים - שכפופים עצמם לראש האלים (זאוס). אצל הבבלים, ראש האלים היה מרדוך. נכון, היו קבוצות שקראו תיגר על המוסר המקובל, אך האם אין זה קורה גם היום? האם אין כתות שונות בתוך היהדות, הנצרות והאיסלאם אשר קוראות תיגר על מה שנחשב מוסר בעיני הזרם הראשי? זה פשוט עניין של סמנטיקה. בעוד שלפני 3000 שנה אדם היה אומר שאל א' מבקש דבר מה שונה מאל ב', כיום ההבדלים הם בפרשנויות וכן גם בטענה למסרים ונבואה אישיים. גם כשהוכרז, בימי התנ"ך, שמקור המוסר הוא אל שנמצא מעל הכל, האם זה מנע מאנשים לחטוא? התנ"ך, בחלקים די נרחבים ממנו, מלא בתוכחות של נציגי האל השונים. לפעמים זה גם סתר את הקאנון המקובל קודם לכן (כך למשל, בתורה, ישנן מצוות רבות שדינן הקרבת הקרבנות בבית המקדש, שתופסות חלק די נרחב מהכתוב, לעומת בנ"ך - נביאים היוצאים כנגד חשיבות הקרבת הקרבנות לעומת ענייני מה שבין אדם לחברו). המוסר האלוהי שידידך מציג במה שכתב הוא לכאורה אבסולוטי, אך בפועל מספיק להציץ במגוון הפרשנויות השונות לחוקי התורה השונים וההלכות השונות שצמחו בעקבות הכללים הללו - גם המוסר האבסולוטי לכאורה הוא רחוק מלהיות אבסולוטי. האם גם היום אין תחרות של "מי יותר חזק" בתוך הדת ומחוצה לה? הדת מנסה לקבוע את ערכיה על הציבור הלא דתי במדינתנו, לעומת הגופים השלטוניים החילוניים שמחילים חוק אחר. כיום המצב הוא שרוב אזרחי המדינה שומרי החוק נענים לחוקי המדינה. בעוד X שנים, אם הרוב בכנסת יהיה דתי, אזי החוקים ישתנו. פה הכח לא נמדד בחרב, אלא בקולות מצביעים. לפני 1000 שנה, הכח נמדד בחרב - אם אלו היו נוצרים כנגד מוסלמים או יהודים, או בין הכתות השונות בתוך הנצרות - והמאבק המתמיד בין השלטון החילוני לזה הדתי. כך גם היה בעבר, בימים של ממלכות יהודה וישראל. גם אחרי "הפצת דבר האל", ההחלטה מה המוסר המקובל והפורמלי נשארה בידי החזקים. האמונה באל אחד לא שינתה את זה כהוא זה. אני אוסיף ואומר - אילו לא היה קיים מוסר עוד בטרם התפתחות המונותאיזם, לא היינו כלל מגיעים להתפתחות הזו.
 
למעלה