שאלה לגבי נקוד (דגשים)

[Acct]

שאלה לגבי נקוד (דגשים)

אהלן, לפעמים המילה מתחילה באחת מאותיות "בגדכפת", ובכל זאת אין בה דגש קל? דמוע? מהם הכללים (הכללים "הרגילים"לדגש קל ידועים לי.... אבל לפעמים אני נתקל בתופעה הזאת בספרות..) תודה

 

[Boran]

אתה יכול להביא דוגמה?

 

[Acct]

מופיעה בספרות יפה (פייקספיר בעברית)

וכמו כן, בתנ"ך, תלמוד וכו'

 

[hapax legomenon]

בבית הספר מלמדים

"באותיות בג"ד כפ"ת יבוא דגש קל אחרי שווא נח או בראש מילה". נכון? לא נכון! וזאת לא השגיאה היחידה שמלמדים בשיעורי לשון, אבל נניח לכך כרגע. בכל אופן, מי שמנסה לנקד בשיטה הזאת יפעל כך: הוא ישאיר את אותיות בג"ד כפ"ת ללא דגש, אלא אם יגיע למסקנה שהכלל האמור לעיל מחייב דגש. למעשה, צריך לפעול בדיוק הפוך: להדגיש את אותיות בג"ד כפ"ת, ואז למחוק את הדגשים ממקומות מסויימים. כלומר, ברירת המחדל היא שיש דגש, אלא אם יש סיבה לבטל אותו. מה זאת אומרת שיש דגש? פירוש הדבר, שיש לבטא את העיצור כסותם: ב'

b כ'

k פ'

p (כיום מבטאים את יתר העיצורים כסותמים בין אם יש בהם דגש ובאין אם אין). כשאין דגש, פירוש הדבר, שיש לבטא את העיצור כחוכך: ב'

v כ'

kh פ'

f ובכן, ברירת המחדל של העיצורים האלה היא לבטאם כסותמים. רק כשהם מופיעים אחרי תנועה, הם עשויים להידמות חלקית לתנועה, ואז יש לבטאם כחוככים. כשהתנועה היא חלק מאותה מילה, אז תמיד חלה ההידמות. אולם פעמים שההידמות חלה גפ כשהתנועה מופיעה במילה הקודמת. הנה דוגמא: מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ (שמות, ט"ו, יא) בחלק הראשון של הפסוק, ה-כ' הראשונה במילה 'כמֹכה' (=כמוך) אינה דגושה, בגלל ההידמות לתנועה במילה הקודמת 'מי', המסתיימת בתנועת i. אולם בחלק השני של הפסוק, אותה כ' כן דגושה, מפני שהיא לא הידמתה לתנועה. לא תמיד ברור מדוע ההידמות חלה כאן ולא כאן, אבל זה המצב.

 

[Acct]

תודה! שאלת הבהרה....

קשה לי. . קשה לי להבין. "כשהתנועה היא חלק מאותה מילה, אז תמיד חלה ההידמות. אולם פעמים שההידמות חלה גפ כשהתנועה מופיעה במילה הקודמת... לא תמיד ברור מדוע ההידמות חלה כאן ולא כאן, אבל זה המצב." לא הבנתי

מהדברים שלך עולה שאי אפשר לקבוע בתי חלה ההדמות ומתי לא, מכאן שאי אפשר לדעת בודאות מתי נסיר הדגש הקל במצב המדובר ומתי לא... הבנתי נכון?? אין כללים? שוב תודה

 

[hapax legomenon]

אנסה להסביר

בוא נחזור לדוגמא של "מי כמוך". גם ה-כ' הראשונה וגם ה-כ' השנייה מופיעות אחרי תנועה. אולם התנועה שלפני ה-כ' הראשונה שייכת למילה הקודמת - 'מי', בעוד שהתנועה שלפני ה-כ' השנייה שייכת לאותה מילה - 'כמוך'. במקרה הראשון, שבו התנועה שייכת למילה הקודמת, לפעמים תחול הידמות ולפעמים לא, כפי שאפשר היה לראות בפסוק. במקרה השני, שבו התנועה שייכת לאותה מילה, תמיד תחול הידמות.

 

[Boran]

אתה בטוח?

בתכלס נראה לי שהקטע ב"מי-כמוך" הוא שהוגים את זה כמילה אחת, ולכן תאורטית ה-כ' הראשונה לא נחשבת כ-כ' בתחילת מילה.

 

[Yovav16]

להלן: דוגמא.

במילה "פספוסים:, יש פ' בראש מילה, ס מנוקדת בשווא נח, ולאחריה פ. הכל טוב ויפה, אולם הפ' בשני המקומות רפויה. מדוע?

 

[איליה.]

כי זאת מלה שמקורה בסלנג.

בעברית העתיקה מלים חדשות היו נוצרות רק על פי הכללים, כי דוברי העברית לא היו מסוגלים לבטא אחרת. אבל בעברית של היום הקשר של כללי הניקוד לשפת הדיבור הפך להיות מקרי בהחלט, אנחנו כבר לא מבדילים בין תנועה קטנה לגדולה, בין ח' ל-כ' וכן הלאה, ולכן מלים נוצרות לאו דווקא לפי כל הכללים.

 

[hapax legomenon]

יש משהו בדבריך

נכון שהמקף במקרא מציין קליטיות, כלומר, הידבקות בין מילים, כך שיש לקוראן כמילה אחת. נכון גם, ש'מי' ו'כמוך' מוקפות בחלק הראשון של הפסוק, אך אינן מוקפות בחלקו השני. נכון גם, שכאשר שתי מילים מוקפות, תמיד תחול אותה הידמות חלקית באותיות בג"ד כפ"ת הפותחות את המילה השנייה כאשר הראשונה מסתיימת בתנועה, ממש כאילו היו מילה אחת. עם זאת, ההתחככות של בג"ד כפ"ת אחרי תנועה במילה שלפניהן אינה חלה רק כאשר המילים מוקפות. עי', למשל בפסוקים שלהלן, מתוך פרק ב' בבראשית: ג וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת ד אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם ה וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹהִים עַל-הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה צמד המילים המודגש אינו מוקף, ועם זאת, ה-ב' שב'בו', ה-ת' שב'תולדות' וה-ב' שב'בארץ' אינן דגושות, כי המילה שלפניהן מסתיימת בתנועה.

 

[slevinger]

הלו הפקס

לא כל מה שאמרת כאן מדוייק, ואני רוצה לצאת חוצץ כנגד כמה הגדרות וקביעות. אלא שאין לי זמן...בגלל השבת....אז בפעם אחרת. מצטערת שאתה קצת מטעה את החברה' כאן....אבל בכל אופן שבת שלום לך ולכולנו

 

[גנגי]

אני אנסה לחדד:

הפקס דווקא כן דייקה, אלא שיש לזכור שהדברים נכונים בעיקר לגבי רבדים מוקדמים של הלשון, ובימינו שרדו רק כמה דוגמות כאלה בלשון יום-יום. למשל - אנחנו אומרים "כְּמוֹ-כֵן", היות שהמילה שבאה לפני "כן" מסתיימת בתנועה ולא בעיצור, וגם מפני שמתייחסים לצירוף כזה - דקדוקית - כאל מילה אחת. אפשר לראות מצב דומה ב"אלמלא כֵן" וב-"אף על פי כֵן", "לפני-כֵן" ועוד. אין זה אומר שבכל פעם שהמילה "כן" תבוא אחרי מילה שמסתיימת בתנועה היא תופיע ב-כ' רפה. הדבר יקרה רק בצירופים כבולים שכאלה. את המשפטים "שמעתי כֵּן אז נכנסתי" או - "אני כֵּן רוצה לבוא אתכם", או "מה אתה כֵּן אוהב?" נאמר ב-כ' דגושה. ~המודעה פונה ל-ב',כ',פ' באופן שווה, למרות שהיא מנוסחת רק בלשון כ'~

 

[shlomitss]

ההידמות חלה במבנים של סמיכות

או במשפטים הנקראים ברצף מעין סמיכות. היעדר הניקוד במקומות האלה נעוץ בכללי קריאת המקרא (ונוסחי תפילה). לא מדובר בשגיאה שמלמדים בשיעורי לשון, אלא אולי באי הרחבת ההסבר לגבי כללי הקריאה של המקרא.

 

[shlomitss]

התופעה הזו נעוצה במקרא

במקרא, מילה אשר המלה שלפניה מסתיימת באם קריאה, גוררת אי ניקוד בגדכפת במלה הבאה. מכאן התגלגלה לתלמוד, לנוסחי תפילה וכיו"ב. "כי בנו בחרת" למשל, ללא דגשים בבי"ת.

 

[גנגי]

או - אנה עניבה.

 

[שקט מאוד]

אכן, זו התשובה הנכונה.

במקרא אין דגש באותיות בגדכפת המופיעות בראש מילה אם המילה הקודמת מסתיימת באם קריאה.