שאלה לגבי עד כמה לשתף בענייני לידה

רחלילי

New member
שאלה לגבי עד כמה לשתף בענייני לידה

קראתי כעת את מה שהילה של הגבר כתבה וחשבתי לעצמי שזו שאלה מעניינת מה אתן חושבות-האם נכון וטוב שאנו משתפות או שזה סתם עושה בעיות? אני מצטטת כאן את מה שהילה כתבה בין היתר בתגובה לג´ס, ושואלת. והציטוט: "הגבר טוען שמהרגע שנשים התחילו לשתף אחת את השנייה בחווייות הלידה ולחשוף פרטים כאלה, נעשה לרופאים הרבה יותר קשה... אני אישית טוענת שהרופאים צריכים לרדת מהאולימפוס ולנסות ללדת בעצמם פעם אחת, או לפחות לעבור ´אפי´ קטן וחמוד, אבל זה כבר לא קשור..." ומה אתן אומרות?
 

שמופית

New member
שאלה טובה....

אני לא חושבת שיש תשובה החלטית אם זה טוב או לא טוב. מצד אחד, אני אישית אוהבת לדעת הכל - במיוחד כשזה קשור בגוף שלי ובתהליכים שהוא עובר. מצד שני, אני פחדנית לא קטנה והיסטרית לחוצה, כך שבאמת, אם הייתי יודעת מה זה ה"אפי" הזה, אולי הייתי מתעלפת או נכנסת להיסטריה. אז זהו. הגעתי למסקנה שאין לי תשובה וכנראה במקרה שלי - הסקרנות תהרוג את החתול ...
 

הילית*

New member
אני מאוד בעד לשתף אחת את השניה

מזמן הסבל של הריון ולידה הם דברים שאפשר לדבר עליהם ורצוי מאוד שנשים לא ירגישו שמותר לדבר רק על הדברים הטובים בכל התהליך הזה. מה שאני מתכוונת לומר הוא שעד לפני כמה שנים נוצר הרושם בעיני כולם שהריון ולידה זה רק דבר יפה. היה קשר של שתיקה בין נשים שעברו את זה. כנ"ל לגבי הנקה, לא תמיד נשים תפסו את זה ככיף אבל הן פחדו לדבר על זה
 

אתי@

New member
לדעתי צריך לדבר על זה

אנחנו צריכות לדעת מה קורה איתנו ועם הגוף שלנו, ומה עושים/עשו לנו. אנחנו נשים חזקות ואינטיליגנטיות, ואין סיבה שנדחיק. לפני 4 שנים עשינו ניתוח לייזר בעיניים, ואני זוכרת ששאלנו את המנתח לפני הניתוח מה בדיוק קורה שם. והוא הסביר איך הוא חותך "פרוסה" מהקרנית ומוציא אותה ואח"כ מחזיר אותה וכו´ וכו´. אז נכון שזה די מזעזע כשחושבים על זה, אבל היינו חיבים לדעת לקראת מה אנחנו הולכים ומה יהיה שם. ודרך אגב, זו גם דוגמא טובה למצב שבו אם לא יודעים מה קורה ונכנסים להיסטריה במהלך הניתוח, אפשר לגרום לנזק. מכיון שידענו מה קורה, ידענו שכל תזוזה שלנו יכולה להיות הרסנית. בקיצור מה שניסיתי לומר, זה שהידיעה עוזרת לנו ולא מפריעה לנו.
 
למי שלא ברורה הייתה דעתי

הקטע הוא כזה... עד לפני כמה עשרות שנים, שלטה בעולם הגישה שאומרת שהרופאים יודעים הכל על הגוף האנושי ואיך לטפל בו, ולפשוטי העם אסור היה לצייץ. הרופאים (רובם בשלב הזה גברים) החליטו שלידה היא דבר טבעי, קל ופשוט ונשים סתם עושות רעש... אז נשים העמידו פנים שהכל באיזי, ולא היו מדברים על נושאים כאלה, וכו´ וכו´. בשנים האחרונות קרו הרבה שינויים, רובם טובים אם כי חלקם הוקצנו. למשל, אנחנו יודעים שרופאים הם לא אלוהים, ושלמטופל/ת מותר לבחור ולדעת ולהחליט על חייו וגופו. ידע רפואי הפך הרבה יותר נפוץ. נשים למדו לעמוד על זכותן לבחור גם את מהלך הלידה, והדיון בנושא הפך הרבה יותר חופשי ופשוט. הקיצוניות היא כמובן התעקשות אובססיבית על שליטה בכל פרט ופרט (אני מכירה אישית יולדת שהתעקשה להגיד לגבר באיזה חוט לתפור אותה), וזה קיים וחבל. אבל על זה רופאים מתלוננים. ג´סיקה לא ידעה (או הייתה עסוקה מדי בכדי לקלוט) מה זה ´אפי´, אבל אם היא הייתה יודעת, היא הייתה יכולה להילחץ, לקפוץ, לסרב, או בדרך אחרת להקשות על עבודת המיילדות והרופאים. וזה עוד מקרה קל. מה קורה כאשר יולדת מתעקשת לא לעבור ניתוח קיסרי, באף מקרה ? האם במצב חירום רופא יכול לכפות אותו עליה ? - בקיצור, יש פנים לכאן ולכאן. אבל איך שלא תסתכלו על זה, הכנה מוקדמת היא חשובה ונכונה. דוגמא- מרבית הנשים בוחרות בית חולים ללדת בו כפונקציה של המלצות של חברות, וכיוון שיולדות הן "עסק רווחי" לביה"ח, זה מחייב את המחלקות לתת תנאים טובים יותר, שירות ויחס טובים יותר וכו´ וכו´. עוד דוגמא - תינוקות נולדים במשקל X ובימים הראשונים יורדים במשקל. רק ביום ה-10 אחרי הלידה הם חוזרים למשקל הלידה. אם אמא טרייה לא מוכנה לזה, היא עלולה להילחץ, להכריח את הילד לאכול וכו´ וכו´. הכנה מראש יכולה למנוע. ידע מוקדם נותן לך כוח, נותן לך הבנה ונותן לך שליטה. את מבינה מה קורה, ויכולה לקבל החלטות מודעות לגבי מה עתיד לקרות. תפקיד הרופא, אגב, לסייע לך לקבל את ההחלטות ע"י מתן מידע מלא- אבל חשוב לדעת לסמוך עליו בזמן אמת, ולא לנסות לשלוט בכל פסיק. בקיצור, אנחנו חייבות להיות שותפות לכל דבר שקורה לנו, לא רק בלידה. לאו דווקא כנשים, אלא כבנות-אדם. אחת הדרכים היא לשתף אחת את השנייה, או, אגב, את בן-הזוג. דרך אחרת היא להיעזר בשפע המידע הזמין - אינטרנט, ספרים... אתן יודעות מה. ואחרי שאנחנו יודעות ובחרנו והחלטנו - אנחנו גם צריכות לדעת מתי לסמוך על הרופאות/ים שלנו. קצת כמו בחתונה... עד החתונה יכולנו להתלבט שעות על צלם, שמלה או מאפר... אבל בזמן אמת החוכמה היא להפסיק לדאוג, להאמין שבחרת באדם טוב, שתדרכת אותו היטב, שהוא אמין ומקצועי - ולתת לו לעשות את העבודה.
 
למעלה