שאלה לגבי עקרונות

[brunoflexe]

שאלה לגבי עקרונות

שלום לכל הפאגנים למינהם. אם ניקח את עקרונות הדת היהודית, אז נגיע ל: 1. יש רק אל אחד בלבד 2. יש סט חוקים ומצוות שיש לקיים - אדם לאל ואדם לאדם 3. אדם נדרש למלא כל החוקים כל הזמן וע"פ זה הוא נשפט 4. קיום עולם הבא כגמול למאמינים 5. התפילה היא דרך לתקשורת עם האל, אבל לא דרך להשפיע 6. האמונה היא חלק מהמחויבות של העם היהודי כתוצאה מהברית עם אברהם אבינו. אני מתאר לעצמי יש עוד עקרונות ששכחתי. אז השאלה היא: אילו עקרונות הי לעבודת אלים אחרים בימי התנך ? (בעל לדוגמא) אילו עקרונות יש לעבודת האל ע"פ האמונה הפאגנית / ויקה ?

 

[אורי רז]

אני מסופק לגבי סעיף מספר 5

"התפילה היא דרך לתקשורת עם האל, אבל לא דרך להשפיע" ? אדם א' מבקש מאדם ב' לעשות דבר מה. אדם ב' נענה ועושה זאת. האם אדם א' לא השפיע על אדם ב' ? חלק משמעותי מהתפילה ביהדות הוא בקשות מהאל, לדוגמא בקשה שירדו גשמי ברכה בחורף. אם התפילה אינה דרך להשפיע, הרי שאלוהים אינו מתייחס לבקשה בשום אופן או צורה, ולמה לכלול את הבקשה בתפילה ? אם אלוהים נענה לבקשה שבתפילה (לא בהכרח נענה באופן גורף ואוטומטי, אבל נענה במקרים ותנאים מסויימים), הרי שהתפילה היא דרך להשפיע.

 

[SickBar]

גנבתה לי את התשובה

אני לא מחבב אותך. אכן, תפילה נועדה לשתי דברים - הילול השם ובקשה. ניתן לשלב אבל אין ספק שיש הפצרות בתפילה. מבט קצר בתפילות יום כיפור מראות שרוב רובן הפצרות, תחינות ובקשות. זיו

 

[Raidho]

כל הרעיון של הית'ניזם הוא

להתחבר לטבעינו, ללבנו. אזי העקרונות יהיו ההתחיבויות האישיות של כל אדם ואדם. תפיסת הסינקרטיזם פוטרת את המאמין מכפיה לאמונה מסוימת - הפולחן או הרעיון הם לא ללבך, אתה לא חייב להאמין או לקיים אותם. ומכאן כל שאר הרעיונות. אותה התפילה, שהרבה פעמים באה בתור מדיטציה, היא דרך תקשורת עם יישויות חיות ומשתנות, במקום רעיון החטט והמשפט בא רעיון החינוך (העצמי לרוב), אותן "מצוות" מבוססות על ערכי מוסר, לפחות אצלנו, והמחוייבות היא אישית. לגבי עולם הבא כל אחד ושלושת הדעות שלו... אניי אישית חושב שהרבה מאוד צורות של המשך קיום מתקיימות בחיים, בתלות באופן החיים, אופן המוות ומהות הבן-אדם, אבל לא בצורת גמול (איך סוג של קיום יכול להיות עונש?). הן גילגול נשמות, הן רוחות רפאים, הן קיום בעולמות מקבילים, שחלקם יכולים להיות משולים לאותן גרסאות של עדן וגיהנום... מבחינת ההיסטוריה של הדת שלי, אז היא שימשה כגורם מאחד של העמים הסקאנדינביים, החיים על סף הכחדה, במאבק מתמיד על חייהם, שנועד לשמור על שלווה ואיזון בין אנשים חופשיים וכוחניים. לכן במרכזה של הדת עומדים הכבוד החופש והתמיכה ברעך. Wassail

 

[Nizzan Cohen]

מסכים איתך ../images/Emo13.gif.

 

[RainBird]

שאלה טעונה מאוד. וקשה מאוד. מצד אחד קשה לדעת בדיוק איך היו הדברים בתקופת התנך. אנחנו יכולים לחשוד, ולהניח הנחות, ולומר "סביר להניח" אבל תשובות מדויקות אין. עבודה פגנית וויקה יכולות להיות שונות מאוד מאוד אחת מן השניה (בהנחה שהתכוונת לנאו פגניזם). אז אענה לגבי הנאו פאגניזם. 1. זה תלוי. ישנה תפישה שטוענת שכל האלים מכל המסורות קיימים, וישנה תפישה שאומרת שישנם האל והאלה, בעלי שמות רבים ופנים רבים. 2. ישנם "עצות חכמות" אין תעשה ואל תעשה, ברוב הדתות הפאגניות, גם אין את ההבדל ביחס בין אדם לאל, ואדם לאדם, כי יש ביסוס על האימרה "as above so below" 3. לפי 2 זה איבד את המשמעות. ישנו בוויקה את "חוק" השלושה. מה שאתה שולח אל היקום יחזור אליך פי 3. אבל זה לא החוקים שיש לבצעם, אלא שוב, עצות חכמות. ישנן גם הטריאדות הוולשיות, שהן מאגר חכמה עצום, אבל שוב, אין חוק, במובן הדיכוטומי של העיניין. 4. גילגול נשמות, והתקדמות בסולם. זו התפישה ברוב הדתות הפאגניות. בוויקה ישנו מקום מנוחה ביניים, ב"ארצות הקיץ". 5. ה"תפילות" הם ריטואלים מורכבים שיש להם השפעה ישירה או עקיפה על מהות האדם, והם חלק ממערכת טקסים מאגית. 6. האמונה היא אישית וניתנת לבחירה. לא הכל נעשה בקשר דם (אם בכלל). זהו. מקווה שתרמתי, ארדן.

 

[Dia Leoghann]

תשובה לא מלאה

בימי קדם עבודת ה' לא היתה שונה מאוד מעבודת אלים אחרים. 1. אצל העברים היה רק אל אחד. זה לא בדיוק נכון. העברים בחרו לעבוד אל אחד אך לא פסלו בהכרח את קיומם של אלים אחרים. העברים לא היו מוכנים לקבל את עבודתם של אלים אחרים ולכן שמו להם למנהג לנתץ ולנפץ את פסליהן של הערים אותן הם כבשו. בדרך כלל הם נפצו את הידיים והראש כיוון שאל בלי ידיים וראש הוא אל חסר כח, ויש לנו עדויות ארכיאולוגיות לכך. (וראה מה קרה לדגון כאשר הובא לפניו ארון האלוהים). לעומת העברים, העמים האחרים האמינו בפנתיאון שלם ואף בדרך כלל לא פסלו את כוחו או קיומו של פנתיאון אחר. כאשר עיר כנענית למשל היתה כובשת עיר אחרת לא היה להם את האומץ או הרצון לנתץ את פסלי האלים שלה, במקום זאת הם היו מגלים את הפסל לעירם או קוברים אותם, וכך היו פוגעים בכבודה של העיר שתפקידה היה לשמור על הפסל ולא באל עצמו. 2. גם אצל העברים וגם אצל העמים האחרים היו קודים של חוקים והתנהגיות בין אדם לאלוהיו ובין אדם ואדם, וראה חוקי חמורבי למשל. 3. גם אצל העברים וגם אצל הגויים אדם חייב היה למלא את החוקים והמצוות כל הזמן, ואם לא הוא עלול להענש. 4. העולם הבא הוא רעיון שונה מתרבות לתרבות ומעם לעם. ישנן תרבויות בהן כולם מגיעים לעולם הבא וישנן כאלו שרק הצדיקים. ישנן תרבויות שהעולם הבא הוא "התחנה הסופית" וישנן כאלו שהוא רק "תחנת מעבר". ישנן תרבויות בהן העולם הבא הוא מקום קשה ולא נעים, וישנן כאלו שהעולם הבא הוא מקום נפלא. 5. התפילה היא אמצעות להשפיע על האל גם ביהדות וגם אצל כל העמים האחרים. בכל מקרה, גם ביהדות וגם בדתות הפגאניות התפילה אינה מבטיחה את הענותו של האל. 6. בקשר לשאלה זו ידיעותי אינן מספיקות כדי לתת לך תשובה מספיקה, אך נראה לי שאצל עמי קדם האמונה בדרך כלל היתה כורח האמונה עצמה. אם אתה מאמין שאאה ברא אותך כדי שתאכיל אותו, ואם לא תעשה זאת הוא יביא עליך אבעבועות רוח, אז אתה תאמין באאה ותאכיל אותו בטלה עסיסי בכל יום - זה בערך העיניין.

 

[brunoflexe]

ושאלה לגבי הקרבת עקרונות

ביהדות, ולהבדיל בדתות פאגניות אחרות (אז והיום) מה תפקידה של הקרבת קורבנות ? ובנוסף, מה תפקידה כמין חוזה בין האל/אליל לבין המקריב ? (יעני, אני אקריב פרה או אפילו אדם ובתמורה אנצח בקרה הבא שלי ?)

 

[brunoflexe]

הקרבת קורבנות ולא עקרונות

וגם "אנצח בקרב" ולא "אנצח בקרה"

 

[Dia Leoghann]

הקרבת קורבנות

אם אנו מדברים על העברים הקדומים והעמים הפגאניים שחיו כאן בסביבה לפני אלפיים שנה ויותר (וגם פחות) אז המטרה של הקרבת קורבנות היא שאלוהים לא יהיה רעב, יהיה שמח בחלקו, ויעזור לך לנצח בקרב הבא או סתם לגמור את השבוע. היום אנו כבר לא מקריבים בע"ח אלא דברים אחרים כמו צמחים, פרחים ומזון. אני עדיין רואה בהקרבת הקורבן דרך למלא את בטנו של האל, ואני חושב שהאלים גם זקוקים למזון הזה בצורה זו או אחרת. מצד שני אני רואה בקורבן דרך להתקרב (ושתי המילים לא סתם דומות) אל האלוהות שלך מבחינה אישית, נפשית ופיזית.