ישנן כמה בעיות בהנחה זו
לא נראה לי שהקיסרים הרומים פעלו על- פי המוסר היהודי נוצרי. שהרי עוד מן המאה השלישית לספירה, עם המשברים השונים שפקדו את האימפריה הרומית, עלו לכס הקיסרות מצביאים ומפקדים לשעבר, שככל הנראה (כמעט בוודאות) לא ראו במוסר היהודי- נוצרי נר לרגליהם... הם היו אכזריים למדי, ולא ראו במוסר הנוצרי כלי שלטוני חשוב. אולי כדאי לברר מתי התבסס המוסר היהודי- נוצרי. לא ידוע לי אם במהלך המאות השלישית והרביעית הוא היה עובדה גמורה ומקובלת על ידי הקיסרים. דבר נוסף: משחקי הגלאדיאטורים (MUNUS ביחיד, MUNERA ברבים) לא היו משחקים ציבוריים כמו משחקי הזירה (LUDI CIRCENSES), אלא מאורע פרטי שארגן פקיד ציבורי כלשהו (מאגיסטראט), לכבוד מאורע אישי כגון הלוויה (המקרה הראשון המתועד בספרות, המאה השלישית לפנה"ס, או במסגרת טקס מעבר של בן של מאגיסטראט, מילדות לבגרות, או כל מאורע אחר). היות והיה זה טקס פרטי, החל מימיו של אוגוסטוס קיסר (27 לפנה"ס- 14 לסה"נ), נאסר על קיומם של משחקי גלאדיאטורים בלי אישור הקיסר. ככל השהמשחקים היו יותר ויותר נוצצים ומרהיבים, היה המאגיסטראט זוכה לפופולאריות רבה. וזאת משום שהוא הבטיח להמון הרומי, הפלאבס העירוני, את המשחקים (החלק השני במשוואה "לחם ושעשועים"). אף קיסר לא רצה להתמודד עם איום פוטנציאלי למעמדו ולתפקידו, ובימים שבהם הוחלף קיסר כל יומיים וחצי, בעקבות המשברים של המאה השלישית, נאסר על הפקתם של המשחקים הללו. כיום, במחקר המודרני, מקובלת הדיעה שבגלל עליית הנצרות, ולא בגלל המוסר הנוצרי, אסרו קיומם של טקסים ופולחנות פגאניים. הקיסר תיאודוסיוס הראשון (378- 395) ביטל את המשחקים האולימפיים. באותה תקופה בערך, נאסר גם קיומם של משחקי הגלאדיאטורים. לכן, מקובלת הדיעה שאיסורים אלו היו נסיון לבטל כל פולחן פגאני. אין לכך קשר למוסר הנוצרי, שאסר שפיכת דמים לשווא. דאנטה
