שאלה לגברים שבינכם(גם נשים יכולות להשיב)

ללי001

New member
שאלה לגברים שבינכם(גם נשים יכולות להשיב)

סליחה שאני "נוחתת" עליכם עם שאלות "כבדות" נניח והייתם מתחילים קשר עם משהי שהיא הייתה חולת סרטן/ חולה אונקולוגית....(היום הכל בסדר איתה היא רק צריכה להיות במעקב פעם בתקופה...) ואתם טרם יודעים על זה..... 1. איך הייתם מגיבים? 2. האם הייתם נרתעים להיות איתה בקשר בגלל זה?(למרות שהמחלה לא מפריעה לה להבאי ילדים בעתיד, כאשר תמסדו את הקשר) 3. מתי הייתם מעדיפים שהיא תספר(בפגישה הראשונה?שניה?אולי בכלל עוד בשיחה הראשונה בטלפון?(למרות שזה לא נראה לי מתאים לטלפון)) 4. או שהייתם מעדיפים שהיא תסתיר(לא רואים את זה עליה והיא יכולה להסתיר) כי אני באופן אישי(בתור חולה אונקולוגית)שברוך השם הכל בסדר איתי, מוצאת את עצמי נמנעת מליצור קשר עם בן זוג , ומסרבת בכל תוקף שיכירו לי(למרות הרצון העז....) או לחילפין "שמה פס" על מי שמתחיל איתי.....רק מהחשש איך הוא יגיב?מה הוא יגיד? הוא יכול למצאו משהי עם "חבילה פחות גדולה" (כל אחד והחבילה שלו...)אז מה יש לו לעשות איתי?(כשאני אספר לו על "החבילה שלי") למרות שאני גם יכולה להסתיר...אבל לא נראה לי שאני אצליח להחזיק מעמד בכל זאת זה חלק ממני....ומי שירצה יצטרך לקבל אותי כמו שאני..ונראה לי שאם רוצים למסד קשר עם בן זוג חייבים לספר אם רוצים או לא רוצים(הרי הוא זה שילווה אותי לכל מקום בכל מצב...) יש לציין שזה ממש לא מפריע לתפקוד היום יומי(אני רק צריכה להיות במעקב פעם בתק', זה גידולון במח שלא מוציאים אותו שנימצא אצלי מגיל 10 היום אני בת 22והוא רק במעקב) אשמח לתשובה כנה יום טוב ושוב סליחה על השאלות "הכבדות"
 

magenta73

New member
השאלה שלך אכן לא פשוטה...

מצד אחד, המחלה שלך לא נראית לעיין וגם לא משפיעה על חיי היומיום שלך, ככה שלא מדובר בנכות או ליקוי מסויים שיכול באמת להשפיע על הקשר, אבל מצד שני - זו כן מחלה... מצד אחד - עדיף לא לספר כ"כ מהר, כי אם תספרי אנשים שלא באמת יודעים מה זה אומר, יעדיפו לא להיכנס בכלל לקשר אתך, ועדיף להם לחתוך כמה שיותר מהר, לפני שהם בכלל מכירים, אבל מצד שני - אם תספרי אחרי הרבה זמן, אותו אדם שכבר נקשר אליך, יכול להרגיש, טהאמת בצדק, שאת הסתרת ממנו ושיקרת לו, ויכול להגיב בצורה לא נעימה, כי האמון קצת נפגע. לכן אני חושבת שהכי טוב באמצע. לא לספר לכל אדם שאת מדברת איתו על ההתחלה על המצב שלך, לחכות קצת, וברגע שאת מרגישה שכבר מתחילה סוג של אינטימיות, לספר ברוגע על המצב, והאמת - באריכות - להסביר לו טוב טוב מה זה אומר ומה ההשלכות, כי הפחד של בני האדם הוא מהלא נודע. אם את הופכת את המצב למודע - משמע - מסבירה טוב טוב איפה את עומדת ומה זה המצב הזה - הגיוני שהתגובה שלו לא תהיה כ"כ חריפה. מה שכן, אל תתני למצב שלך להיות התורפה או הסיבה לכך שאת לא מתחילה קשרים עם אנשים, את אדם שלם ומלא ומגיע לך להינות מרומנטיקה כמו כל אדם אחר. אף אחד לא מושלם, את יודעת, לכולנו יש סוג של מחלה תמידית, אם היא בריאותית, נפשית או מחשבתית :) רק בריאות והצלחה לך.
 
זאת שאלה כבדה ??

אני חושב שהשאלה היא - איך את מתייחסת למחלה - האם את הופכת אותה למשהו גדול (חבילה גדולה ?) או שמבחינתך היא משהו יום יומי וחלק ממהלך החיים הרגיל שלך. וכמו שאת מתייחסת לדבר - כך הסביבה שלך תתייחס. אני בהחלט בעד גילוי נאות - אך כמו תמיד - השאלה היא איך מציגים - אם תפתחי את הנושא ב : "תשמע, זה חשוב..." אז כנראה שזה יהיה חשוב, אם זה יבוא כבדרך אגב - כך זה גם יתקבל... למי מאיתנו אין איזה "מחלה" מסויימת - אמיתית או לא - אך אנו לא "נמרקר" אותה ונתמקד בה - כי מבחינתנו - זה חלק מהמכלול שנקרא "אני" - וכך גם בת/בן הזוג שלי יקבל את זה.
 

ללי001

New member
תגובה...

אני מתיחסת אליה כמשהו שמתלווה אלי.... מה לעשות לכל אחד יש חבילה מישלו(והייתי מוותרת על "התענוג"....).ולא תמיד יש לנו שליטה ובחירה... אני ממש לא אוהבת שמרחמים עלי...להפך אני מראה את שימחת החיים שלי כלפי חוץ(אני אפילו מדבדחת על עצמי..לא כולם מבינים את הבדיחות האחו רק חברים שהיו חולים מביני..).... והיא ממש לא מעסיקה אותי במחשבות ביום יום(רק לפני ביקורת....וגם אז אני לוקחת את זה כמובן מאליו שהכל בסדר וזו סתם עוד ביקורת....)
 

זמשוש

New member
אני אגיד לך מה שאמרתי לחברה אחרת...

אסור שהמצב הזה יגרום לך לחשוש מליצור קשרים חדשים (כי מה הוא יגיד ומה אם אני אקשר אליו וכשהוא ידע על זה הוא יברח...) תצאי, תכירי, תבלי ואחרי שתכירו קצת, תמצאי את הדרך לספר לו גם על זה באופן שהוא יבין שזה ממש לא סוף העולם. תהיי בריאה.
 
למעלה