שאלה לגברים.
גבריםםםם

ע י ן

New member
שאלה לגברים.../images/Emo35.gif גבריםםםם../images/Emo124.gif

שאלה לגברים שבחבורה.... איך בדיוק מצליחים לחשוב על ילד נוסף (משותף לאהבה החדשה ...) אחרי שעוברים גירושין ונפרדים גם קצת מהילדים הראשונים ? כלומר ...יש לילדים קושי עם גירושים של ההורים ...המון כאב וגם לאבות גרושים שאני מכירה יש לא מעט צער על הילדים ...בדרך כלל הם נשארים עם האמא ...ולפחות אנו הנשים לא נאלצות להיפרד מילדנו כמחיר על בחירת בן זוג חדש...או נכון יותר לומר : מחיר הפרידה שמשלמות נשים בדרך כלל לא כולל פרידה מילהם ...להבדיל מגברים. גברים נושאים בליבם כאב וצער וגעגוע והחמצה בעניין הילדים שהולידו בפרק א' ....(לעיתים גם רגשות אשם על הפרידה מהילדים ...) נשים אני מאמינה מתמודדות עם כאב אחר אולי..אבל לא עם צער הפרידה ושבירת השיגרה והקירבה היומיומית מילדייך.. אז השאלה (מסורבלת משהו...) היא איך לצד הצער והכאב הזה גבר יכול לרצות להביא ילד נוסף לעולם? איך זה מסתדר ?האם זה מסתדר ?
 

*יערית

New member
טוב טוב אני לא גבר....../images/Emo13.gif

אבל מכ'פת לי
החלום שלי.....זה ילדים מאהבה... כן כן לא היתה לי אהבה שעשיתי את ילדיי מפרק א' והם הילדים הכי מקסימים בעולם{כן אוביקטיביות חסרה כאן} הכי חמים שבעולם,חכמים שבעולם,אדיבים,מאושרים...והכל הכל ממנו ואני מודה לו על כך.... אבל עכשיו שיש בי אהבה כ"כ גדולה..והפאזל של חיי פתאום נראה שלם ...אני רוצה ליפות אותו...ואת האמת לאמיתה.... זה היה רעיון שלו עוד לפני שחשבתי על כך.....הוא רצה... הוא רוצה.....ואני מחכה לזמן הנכון...כל דבר בזמנו הוא, אבל האקס שלי למשל לא רוצה ילדים יותר.....{חוששש מהרבה דברים} עכשיו משאירה את הבמה לגברים..נו באמת איך זה מסתדר לכם?
 
לא מידיעה אישית, אבל נראה לי ש

לא היה לי פרק א משלי לפני שהתחברתי למשפחה המורכבת הזו עם האישה הנפלאה והילדים המקסימים. כך שאין לי תשובה מידע אישי. אבל נראה לי שדווקא בגלל הכאב הגעגועים הצער והאשמה, דווקא בגללם יהיה רצון וצורך בילדים נוספים. בתקווה שהפעם זה יעבוד כמו שצריך. כמו שחוזרים לאופניים וממשיכים לרכב מיד אחרי נפילה. כנ"ל עם סוס. כנ"ל בכל דבר בחיים. כשקשה ומשהו לא הצליח, לא נשברים ונשארים ביאוש של הכישלון. מנסים שוב תוך יישום הלקחים הקודמים ודואגים שהפעם זה יצליח! והלוואי שלעולם לא אוכל לענות מידע אישי.
 

יוגינס

New member
תשובתי שלי

עין שלום, אין לי תחושה שנפרדתי , ולו מקצת , מביתי למרות שחייה עם אמה. יותר מכך ככל ששעון הזמן מתקתק יש לי תחושה שעוצמת הקשר הולכת ומעמיקה ויכולת הנתינה שלי גדלה. השתדלתי תמיד להיות לצידה , גם אם פיזית זה לא בא לידי מימוש, תמיד אבל תמיד הייתי זמין לקריאתה בשעות של יום , שעות של לילה בארץ ומחו"ל. מודה - ידעתי גם שעות של צער ,כאב וגעגוע ..... בזוגיות החדשה לא חשבנו על ילד משותף........ אין לי תשובה למה .... אולי כי חצינו את גיל הארבעים ...ואולי כי זוגיותנו הייתה בעבר כה חסרה , עד כי בזו השנייה פעלנו להעשירה ,להשלימה ונהנים מילדינו הגדולים פרי הסיבוב הראשון ו"מהריבית" ....נכדים. אבל אולי זו בריחה מהתמודדות נוקבת עם שאלתך ,עין.. בברכה
 

ארלה4

New member
אנסה, למרות

שאין מערכת כזו שדורשת ממני להחליט. לאחר גרושי כשהכירו לי ונכרתי לבד נשים, השאלה הראשונה שעלתה הייתה מה אתה מחפש? אני דאגתי לומר תמיד שאני לא רוצה להתחתן בשנית,(לגור עם מישהי כן אבל לא לעבור חתונה, מה שביינתיים השתנה , לפחות מבחינת מה זה משנה מגורים או חתונה, כי חוזה צוואה וכו.. יכולים להסדיר את המערכות, ככה לפחות נדמה לי) ודבר שני : לא רוצה עוד ילדים, נכון שהרבה אמרו שזו שטות כי אני "מפסיד" כאלה שאולי אח"כ כן אסכים, והייתה לי תשובה מוכנה שאני מראש לא רוצה לרצות. ומאין נבעה האמירה(שגם היא זכתה להרמת גבות, אבל אני די שלם איתה) יש לי 3 ילדים בת23 בת24 בן 19. אם היו צעירים יותר הייתי חושב אחרת, אבל הם גדולים. אני את שלב הינקות, ריצה לגן ומה שבאמצע עברתי לא בדיוק בראש מעייני. מה עוד שהם היו ועדיין נפלאים, אחלה ילדים מאוד מפרגנים ואוהבים כך שאין בליבי איזושהי הרגשת הפסד. הדבר היחידי שבאמת מפריע ואין משמעות לגילם, זה שהם חסרים לי, חסר לי להתמזמז איתם לחבק אותם, לנשק אותם, להרגיש את חומם, את המילה הטובה שלהם, את המבטים . ואני יכול לכתוב עוד. זהו הם חסרים לי ואחרים לא נראה לי שימלאו אותי כמוהם
 

blonda3

New member
../images/Emo45.gifארלה-לדעתי-אתה מאד תהנה

מהנכדים שיהיו לך...לכשיהיו, אח-איזה סבא מאושר אתה תהיה
אהבתי את מה שכתבת כאן. נשמע מאד הגיוני!
 
אני רק התגרשתי ואין לי משפחה

חדשה. הכאב עמוק, חד וחזק מדי. תארת את זה נכון. המחיר שאני שילמתי ומשלם הוא עצום. למרות שאני עושה את כל המאמצים, זה לא אותו דבר!!! הקשר אולי חזק יותר, מכירים טוב יותר, עושים דברים שקודם לא עשינו וכו' וכו' אבל בסיכומו של דבר, אני לא גר איתם והם לא גרים איתי. אז הם ישנים אצלי מדי פעם. שוב, זה לא אותו דבר! אני בהחלט מרגיש שנגזל ממני משהו. והכאב אצלי הוא כל כך חזק שהחלטתי לא להביא יותר ילדים. החלטתי שאת כל מה שיש ויהיה לי, אתן להם. אלה הילדים שלי. לא צריך יותר. אם אנשים היו משקיעים את מה שיש להם בילדים הקימים במקום להביא עוד (מסיבות לא נכונות ברוב המקרים) אז היו יותר ילדים שמחים. אז זאת החלטתי (נכון לתקופה מאז עזבתי את הבית - חצי שנה).
 

ע י ן

New member
העולם שלנו...חוקים ומחירים.

כל כך מבינה ...הכאב החד ..המחיר הבלתי נסבל.. ואני דווקא מזדהה ממקום של מי שלא נאלצה לשלם כזה מחיר עבור הבחירה שלי...אני מגדלת את ילדיי . בעקרון במבנה שלי ..אני אדם שלם . שלמה עם החלטותיי ועם עברי ..כולל שלמות עם הטעויות והמעידות...ואם יש בי זכר לרגשות אשם כלשהן..זה בדיוק על הפרידה שכפיתי על ילדיי מאביהם ועליו מהם - מעצם החלטתי להתגרש. אין פתרונות קסם...רציתי לי חיים אחרים ...היה חשוב לי ...הלכתי על זה .את המחיר האמיתי משלמים הילדים ואביהם . אני מספיק כנה לומר זאת - זאת האמת שלי. ויחד עם זאת לומר שאם היו חוקים אחרים בעולם..והמחיר לבחירתי היה פרידה מילדיי - לא היה לי האומץ והכח ... ילד ...נגזלה ממך הזכות לגדל את ילדייך, לממש את אבהותך יום יום ...קרוב קרוב...וזה כואב כל כך...אבל אל תשכח שגם במצב הזה יש מה לעשות למענם ....לשמוח בשבילם! לשמח אותם בשימחתך... לילדים שהשתבשו להם החיים כואב כל כך...ותפקיד המבוגרים לדעתי , הוא להקל על כאבם ... הזמן יביא עימו הקלה ..והרגל...ואפילו אהבה וחברות חדשה... כמובן שעוד מוקדם לדבר על ילדים נוספים ...עכשיו הקיימים זקוקים לך כל כך ...ואתה להם. יבוא יום אולי ...ותבחר להביא ילד נוסף לעולם ...למען תמשש את זכותך לגדל ילד באהבה ובשותפות ... מאחלת לך כוח ואמונה...שיולידו לך שלווה ושמחה ...ובבוא היום גם אהבה כנה וחברות אמיצה. ולילדייך היקרים מאחלת : אבא שמח מאושר ואוהב..שידביק אותם באושרו...
 
תודה על האיחולים, אבל...

גרושתי עשתה את ההחלטה עבור שנינו, בדומה לך. וזאת היא שהחליטה וזאת היא שמרגישה שלמה עם עצמה. יש כאן מין פרדוקס: זה שמקבל יותר משלם מעט. ולכן הכאב מהול גם בהרבה מאוד כעס. ואני לא יודע מה יותר: הכאב הגדול, או הכעס. והכאב מביא אותי לרצות להתפייס, ולבקש סליחה, ולסלוח. ולעצום את העיניים ולחלום שזה לא קרה. ואז המציאות. הו, מציאות אכזרית. תופחת על פניי. ואני נזכר בה. ובו. כן, כן. ההוא שהיא החליפה בי. ההוא שנמצא עם ילדיי. ההוא שישן איתה וילדיי באים אליהם בלילה. והכעס לא מניח ולא מרפה. אני מרגיש כל כך חלש, כל כך חסר שליטה. ואני כל כך מתגעגע לילדים שלי...
 

ע י ן

New member
נצח את הספק והפחד- ניצחת את הכישלון

יקירי ...אל תוותר .!!! נכון יש כאן פראדוקס מי שמחליט לפרק את החבילה בדרך כלל גם התשלום בעד הפירוק לא נראה לו יקר. נראה יקר יותר ובלתי נסבל למי שההחלטה נכפתה עליו. ועם הפראדוקס הגדול צריכים לחיות...בדומה לתחומים אחרים בחיים .. מעביד שמחליט לפטר עובד לא משלם את אותו מחיר של שינוי ודחיה ומשבר ..שמשלם העובד המפוטר נכון ? המסקנה היא תפילה ודרך...: תן לי אלוהים את הכוח לשנות את מה שאני יכול..ואת הכוח לקבל את מה שלא. תתעודד...הגלגל מסתובב..החיים מלאים בהפתעות בעליות ומורדות ..הכל פתוח. התגובה שלך למהלומה הזו תלויה רק בך ..תחשוב טוב..מה יעזור לך הכעס ?- אתה מעניש את עצמך ואת ילדייך... עזוב - נגמר. ימים יגידו אם ההחלפה הזו הייתה שווה לה...אבל למה לך לכעוס ? אתה נענש פעמיים ..פעם אחת מה שהיא כפתה עליך..(פרידה מהילדים ..ופירוק התא המשפחתי ) ופעם שניה :כעס מציף. את העונש השני - כעס - אתה מעניש את עצמך. לא שופטת ילד...מבינה . רק מעודדת ... יכול להיות לך מחר אחר ...תרצה אותו ..תייחל לו...תאמין בו... דמיין את המחר שלך ..במקום את ההוא שהחליף אותך.. כדבריי חכמים ... "אושר לא תלוי בדברים חיצוניים,אלא בדרך בה אנו רואים את הדברים"- טלסטוי האופטימיות היא האמונה שמובילה להישג.- הלן קלר אם אתה יכול לחלום על זה , אתה יכול לעשות את זה. -וולט דיסני אם אינך אוהב משהו , שנה אותו. אם אינך יכול לשנות אותו - שנה את גישתך - מיה אנג'לו אל תתפתה לכעוס כל כך... אתה חזק - זה הזמן לראות כמה... אתה בשליטה מלאה של עצמך - וטוב שכך... יהיה טוב ילד...אתה תראה.
 
ובכלל, אחרי פירוק של משפחה אחת

איך אפשר לחשוב כל כך מהר על ילדים חדשים במשפחה החדשה? כלומר, החיים והנסיון אמורים ללמד אותנו לקח או שניים. עברנו משהו. פגענו, נפגענו ובאמצע ילדים. ולהכנס לסיטואציה, שהסיכוי שנחזור על השגיאות שעשינו קודם גבוה כל כך, מהר כל כך, נראה לי לא אחראי. ומה אם שוב נתגרש? שוב לפגוע ולהיפגע? ומה על הילדים? לעניות דעתי, יש לעשות ילדים במערכת השניה רק במקרים מאוד מאוד מאוד מיוחדים.
 

ע י ן

New member
ילד....

לא, אי אפשר לחשוב כל כך מהר על ילדים נוספים! ואני מסכימה שהחיים אכן מלמדים אותנו לקח או שניים... ודווקא בגלל זה הפעם הבאה ..היא בוגרת יותר...בשלה ...למודת ניסיון... אין תעודות ביטוח...אז מה נרים ידיים ? נישאר לבד ?כי כך זה הכי בטוח? לא. אני אומרת שהניסיון שלנו אמור גם לגבש אותנו...החוכמה היא באמת לא לחזור על אותן טעויות - זה שיעור ענק בחיים!! תמיד יש טעויות ...אבל אם למדת מהטעויות בעבר..וגם קצת התבגרת..התבשלת...יש לך סיכוי טוב מאוד לתת לעצמך את הדבר הנכון. כמה המון דברים אנחנו יודעים היום לאחר ששילמנו מחיר כבד על הלמידה....מי שחווה בבשרו - לומד! ומי שלומד מתגבש עם עצמו...וכאדם מגובש ולמוד ניסיון ...יש בהחלט הזדמנות לעשות דברים אחרת. בקיצור ילד...התקווה...היא שגורמת לנו לחזור ולנסות. ונכון ישנה שאלה גדולה סביב ילדים נוספים כן/לא בפרק השני.... לכן שאלתי...מסקרן אותי מה מניע אנשים לקחת סיכון כזה ?
 
לא, לא נרים ידיים וגם לא נישאר לבד

אבל - בין זה לבין לעשות מייד עוד ילדים במערכת החדשה יש הבדל. להיות לבד זה גם טוב, אחרי כל השנים. ללמוד להכיר את עצמך טוב יותר, להשקיע בך את הדברים שלא עשית, ללמוד. ושוב, המרחק לעוד ילדים הוא רב מאוד. כמעט בכל מערכת שניה יש ילדים משותפים חדשים. למה? סביר להניח שלכל אחד יש ילדים מהמערכת הקודמת וגם ככה זה מסובך, שביר ועדין. לדעתי, עדיף לא לעשות ילדים נוספים, אלא רק במקרים יוצאי דופן. מהם המקרים האלה? לא יודע, אבל ברור שגם אי אפשר להגדיר אותם. סוף שבוע יפה, רגוע ושמח לכולם!
 
ילדים הם הנצחת הקשר.

יכול להיות שגם זה חלק ממה שמפחיד אותך? האם אתה לא לגמרי בטוח בקשר? בקשר המסויים הזה? או אולי ביכולת הכללית שלך לשרוד במערכת קשרים לאורך זמן? אולי משום כך אתה מסרב אפילו לחשוב על האפשרות להביא ביחד ילד? כמובן, מלבד מקרים יוצאי דופן. שזו אמירה יפה שנועדה לאפשר לך לחיות בשלום עם העובדות הסותרות את התיאוריה שלך. מה לעשות... לאנשי פרק ב' רבים יש ילדים במערכות הקשרים החדשות. אבל אתה מצמצם את כולם לתוך פינה קטנה של "מקרים יוצאי דופן". אז עכשיו אחרי שכאילו נכנסתי בך, תן לי להסביר מה אני מתכוון. קודם כל, אינני בטוח שכך אתה חושב, ואני מקווה זה לא כך. אבל אם כן - אז אתה אכן עדיין לא בשל לילדים נוספים. ולמעשה גם לא לקשר רציני בפרק הנוכחי בחייך. (שים לב למילה עדיין) תן לזמן לעבור ולעשות את שלו. אל תסתבך בקשר עכשיו רק משום שאתה מרגיש שצריך. כי אתה הרי לא מאמין בקשר, כרגע. או אולי מאמין במקצת, אבל לא מספיק בשביל ללכת לרבנות. לא מספיק בשביל לקבוע את הקשר במסמרות. לא מספיק בשביל לקבוע את הקשר לעולמים על ידי ילדים. (הגבתי כך משום שראיתי שוב ושוב בהודעותיך סירוב מוחלט לקבל את האפשרות לילדים. גם הסברים שהוצעו לא עשו עליך רושם. בגלל זה נראה לי שיש משהו יותר עמוק מאחורי 'דעתך'. וכמובן, סליחה גדולה מראש אם פיספסתי בגדול)
 
ילדים עושים מתוך אנוכיות!

הנצחת הקשר, ובלה בלה בלה. ומה עם טובת הילדים??? לא מספיק מסובך לך בחיים? ולילדים? הקיימים והקודמים והמשותפים. ומה עוד? אז נכון, אני לא בשל לקשר וברור שלא לעוד ילדים (וגם כשאהיה בשל לא אעשה עוד ילדים). אבל מי שממהר לעשות ילדים במערכת החדשה מסיבותיו הוא, לא בשל גם כן! כי אדם בשל, בוגר ואחראי, חושב על אחרים ואח"כ על עצמו. על ילדיו וילדי בת זוגתו ואח"כ על ילדים משתופים. אבל לא המצאתי את הגלגל כאן. אנשים עושים ילדים מטעמים אנוכיים!
 

blonda3

New member
עין-אענה לך במשפט אחד

"החיים חזקים מהכל"-זה מה שמניע.... לקחת סיכון? לחיות בימינו זה מסוכן.... אז נפסיק לחיות? ילד=חיים, המשכיות, המשך הדור, זה הרבה מעבר למה שאנחנו מסוגלים להבין בדיוק כמו שאין אנו יכולים להבין את המוות....
 

old friend

New member
תשובה...

אני יושב יומים מול ההודעה שלך חשבתי שאני יודע את התשובה המדוייקת שלי, שישי לי אותה כבר אבל האצבעות מסרבות לכתוב .. התחלתי מחקתי סגרתי שוב התחלתי התעצבנתי... ואין לי תשובה. יש לי משפחה , יש לנו המון אהבה, ואין לי תשובה לשאלה שלך. אני נמצא בדיוק בנקודה כדי לחשוב על זה, דיברנו על זה המון - ולא מצאתי עוד את השקט הנפשי שצריך כדי לענות על זה. הבדיחה שלי אליה כל הזמן שבהסכם שלנו אנחנו רושמים שהפעם האבא לוקח את הילד במקרה של גירושין - משום מה זה שהיא לא צוחקת כמו שהיא יודעת אני רואה כמה היא כן מבינה את הכאב הזה...
 
בכל ולס רוקדים שניים

בכל זוג ,אני מאמינה , אנחנו יודעים מי הוא המשקיע יותר.וכן מותר להגיד, אפילו מקריב לפעמים.מי הוא הקרוב לילדים,והם אליו.בלי קשר לגירושין.כשזה קורה, זה תהליך שקורע מבפנים (אני מאמינה שגם הצד היוזם משלם מחיר רגשי עצום על פירוק המשפחה,וללא תקופת אבל אמיתי ,כשכל רגשות האבדן מעובדים- קשר נוסף הוא "עוד מאותו דבר")והילדים משלמים מחיר כואב. ברוב המקרים האדם שקרוב לילד , שזמין, שמבין את חשיבות הזמינות - זו האם.כך שנכוןשעם כל הצער ,רצוי שהילדים ישארו עם זה שהם בוטחים בו . אני עצמי אחרי 5 שנים של מגורים ביישוב אחד עם גרושי ,מצאתי אהבה והלכתי אחרי אהובי.בין השאר מתוך ידיעה שלאהובי יהיה בלתי אפשרי לחיות בשלום ללא ילדיו. אני לא רציתי להיות אשמה בכאב שלו וגם לא רציתי שילדיו יבואו לחיות באופן בלבדי איתנו.בין השאר כי לילד שלו ,שקשור בעיקר לאימו -סידור זה היה רע.ידעתי שגרושי חי עם אישה צעירה והם יתחתנו ויבנו משפחה בשלב זה או אחר. וגם ידעתי שעם כל הכאב, ונכון שזה לא אותו מפגש ימיומי בלתי אמצעי- גרושי יכול לבוא לראות את הילדים מתי שמתאפשר לו באמצע השבוע (ופעם בשבועיים בסופי השבוע). סידור זה עובד יפה. לפעמים הוא אוכל איתנו ארוחת ערב . הנקודה שבכל מקרה מה שחשוב שמי שטיפל הילד עד הגירושין ישאר לטובת הילד גם אחריהם.
 

רוממה

New member
גם אני לא גבר

אבל אני יכולה לומר שלא כל הגברים מרגישים רגשות אשם כלפי הילדים שהושארו אצל האם. ואולי אף אני אסתכן ואומר שמי שמרגיש רגשות אשם אולי הוא באמת לא שלם מספיק בשביל להקים משפחה חדשה... כי יש הבדל בין זוג לבין משפחה. זה לפחות מה שאומר לי האיש שלי. האיש שיש לו בת זוג לחיים (אני
) ובת זוג לגרושין. למעשה יש לנו בת זוג משותפת לגרושין.
 
למעלה