אוכל ../images/Emo78.gif../images/Emo21.gif../images/Emo176.gif../images/Emo175.gif|בננה
אוכל,הוא צורך מאד ראשוני. זה הקשר הראשוני שלנו עם אמא, עם הסביבה ויש לו משמעות סמלית של הכנסת החוץ פנימה. כשנמצאים במשבר, יש רגרסיה (חזרה אחורה) לשלבי התפתחות והתמודדות מוקדמים יותר. חלק מזה זה האוכל. האוכל כמייצג את אמא, משהו טוב, רצון להיות מוזן ולהרגיש "מלא" ובטוח- יביא לאכילה כדי להתמודד ולהתעודד בזמן משבר. אכילה מרובה יכולה להיות מצד שני בטוי לתחושות של תוקפנות (כלפי אמא וכלפי הסביבה) שמתבטאות דרך הרצון "לטרוף" ללעוס, את האוכל כבטוי לרצון לנשוך ולטרוף את הסביבה. מצד שני חווית הסביבה ברגעי משבר כמייצגת מציאות שקשה להשלים איתה, יכול להביא לחוסר רצון לאכול מתוך חוסר רצון להכניס את המציאות לתוכנו, כבטוי לתחושה של חוסר מוכנות לעכל ולקבל את המציאות. כשמשבר כרוך בהאשמה עצמית ודכאון, יכולה להיות התנזרות מאוכל כדי להעניש את עצמנו, כבטוי לכעס שלנו כלפי עצמנו ולתחושה שלא מגיע לנו הזנה, טפול, טפוח, חיים. אלו הן מחשבות ראשונות. בודאי יש הקשרים נוספים שאני לא חושבת עליהם כרגע. אתם מוזמנים להוסיף ממחשבותיכם אתם.
