וואחד דיון
אתה נוגע בסוגייה של רציונל למחקרים, ואני חושבת שאם פותחים את השאלה הזו, אז כדאי לשים לב שהרציונל הזה, שלעתים רחוק מאוד מלהיות רציונלי, מושפע מקשת מאוד רחבה של אינטרסים: הדחף לפרסום והשפעה, הפוטנציאל הכלכלי של המחקר מבחינת עתידו של החוקר, קנה המידה ואופי הביקורת בתחום המחקרי הספציפי שחוקרים, עניין פרטי וכו' וכו'. אני לא יודעת מה ההגדרה שלך לאפליקטיבי, אבל להערכתי, כל חוקר וחוקר מחפש להיות אפליקטיבי במובן הזה שלחפש איך התוצאה שאתה משיג מתחברת, מתקשרת או משפיעה על מחקרים קרובים לשלך. השאיפה היא לא לידע דיסקרטי שצומח פעם פה ופעם שם, אלא משהו שהוא יותר כמו אריג, ובמובן הזה אני לא חושבת שאף אחד מחפש להיות תקוע לבד בשממה מחקרית, רק הוא והרעיונות שלו. מהנקודה הזו ואילך, זה כבר עניין של קנה מידה: יש אנשים שהשאיפה שלהם להשפיע ולהיות מושפעים היא רחבה יותר מזו של אחרים, וכך למשל, באותה מחלקה של כלכלה מתימטית אתה יכול למצוא אדם שיחקור נושא עם אפיל פופוליסטי מאוד, לצד אדם שיחפש דווקא את הגב של מתימטיקה ריגורוזית, זה הכל שאלה של מי אתה רוצה "שיהיו החברים שלך". אז לשאלותיך: - יופיו של המדע הוא, לטעמי, ביכולתו של האדם לשאול שאלות ולחפש עליהן פתרון באופן שיניח לא רק את דעתו האישית, אלא גם את דעתו של כל אדם אחר שנתקל בשאלה. זו החתירה לאמת במובן האוניברסלי שלה, גם במקרים בהם כלל לא ברור שהיא קיימת. אני חושבת שאין אמת מידה אבסולוטית לשאלה שהיא יפה יותר מאחרת, ויעיד על כך השרשור הרב גוני של נושאי מחקר. לפיכך, נושאים אפליקטיביים שהם עילה למחקר לא פחות מאלו התיאורטיים יותר. - הרציונל למחקר הוא בעל השפעה עצומה על פרסום, זה נראה לי הכי א'-ב' של מחקר - אם אתה נחוש לפרסם, אתה תונע על ידי הרצון הזה, זה יהיה הרציונל שלך, והוא ישפיע על מה שתעשה, כי המחקר שלך ינותב על פי השאיפה לפרסם. אם השאיפה לפרסם בוערת בך, אתה לא תעדיף לנבור בבעיה שבע שנים לפני שאתה מגיע לתוצאה. מידת ה"אפליקטיביות" (כל תחום מגדיר אותה כאמור אחרת) בפירוש יכולה להיות נגזרת מהרציונל הזה. זה עדיין לא אומר שנושאים "תיאורטיים" יותר לא יפורסמו או לא ישפיעו, מה גם שעם כל הרצון הטוב, לא תמיד מחקרים נופלים כל כך בקלות למשבצות האלו: ב- 1874 האלקטרון נחזה, כישות תיאורטית לגמרי, על ידי פיזיקאי בשם סטוני, והגילוי של האלקטרון עצמו, על ידי תומסון, הגיע עשרים וחמש שנים שלמות אחר כך. במבט לאחור המאמר של סטוני הוא פרקטי מאין כמותו, אבל במשך רבע מאה הרעיון המרכזי שלו היה תיאורטי. אפילו אחרי הגילוי של הישות הפיזית, הקפיצה משם לדברים כמו מעגלים חשמליים לקחה עוד לא מעט זמן, כך ששוב, אז זה נחשב תיאורטי, היום - סופר אפליקטיבי. - אני לא יודעת כלום על מינויים וקידומים של חברי סגל. מה שאני כן יודעת היה שבזמנו, כשעוד שקלתי קריירה אקדמאית, ראיינתי נמרצות את המרצים החביבים עלי, והם הקפידו להזכיר לי שעם כל הכבוד לכשרון, דרושה גם מידה לא מבוטלת של "מרפקנות", של קידום עצמי. לכן זה שוב חוזר לנקודה של השפעה: כנראה שפחות חשוב אם מהרעיון שלך אפשר לבנות גאדגט חדש, ויותר חשוב שלא רק אתה תמצא את המחקר שלך מעניין ומשפיע - אלא גם מספיק אנשים אחרים.