שאלה לדיון

מלמלה

New member
שאלה לדיון

לא זוכרת מי ביקשה להעלות גם נושאים כללים יש לי שאלה האם אתם חושבים חושבות שיש הבדל בתחושות ההורים מידת החרדות, להשאיר את התינוק בפגיה, וכאלה בין ילד פג בלידה ראשונה לבין אם זה בלידה שניה כאמור אני אמא לתי פגות.......
 

ozelay

New member
אלוהים לא יכול להיות בכל מקום לכן ה

לדעתי זהו קושי שלא יכול להבחן רק על ידי תחושות, מצד אחד טבעי לומר בילד הראשון, בגלל הטראומה, מנגד בילד השני קשה יותר, כי אחד בבית, ולא חשוב מה הפרש הגילאים, זה קצת מזכיר לי אותנו,הבנים שלנו הם אכן תאומים ושהו בפגיה המון זמן כעבור תשעה וחצי חודשים אחד היה בר שחרור, שכרנו מטפלת אנגליה והיא סייעה לנו, הבכי שלי היה בלתי פוסק, אחד בבית אחד בפגיה, לא ידעתי עם מי להיות ,מטפלת זו לא אני! אלוהים הרי לא יכול להיות בכל מקום, לכן הוא המציא את אמא, הצוות הסעודי/רפואי ניסה לומר שזה עדיף, ולפעמים אפילו זה יזום על ידי בה"ח על מנת שאתרגל לרעיון הטיפול בילד, אבל זה בולשיט, זה קשה אתה נקרע מבפנים, זה לא דומה לכלום בחיים, השני שוחרר ובא לציון גואל. זה קשה! ללא ספק בראשון בשני ובשלוש מאות|
 
אני כל הזמן הודיתי לאל שעומר הוא

הראשון. כזכור, עומר היה בביה"ח כמעט 7 חודשים במצבים מאוד קשים ואני ובעלי היינו כמובן במצב נפשי קשה. כל כולנו התמקד בטיפול בעומר (כמה שאפשר "לטפל" בילד מונשם ). היו ימים שהייתי 12 שעות רצוף בפגיה, לא ישנתי בלילות, ניתקתי קשרים עם כל העולם ובאמת חייתי בבועה. אם היה לי עוד ילד בבית, היה לי קשה מאוד להמשיך את החיים איתו כרגיל ואני ממש ממש לא יודעת איך הייתי מחלקת את הזמן בין הפג שנמצא בפגיה וילד גדול בבית שצריך את שגרת החיים הנעימה שלו ותשומת הלב שמגיעה לו.
 
אנחנו רק בראשון, ובעזרת השם נעבור

את הבא בשבוע 40 אבל בזמן השהות בפגיה פגשתי אמהות שלהן זה הפג השני והשלישי וזכור לי שאמרתי לבעלי איך עוברים את זה שוב. ואני לא מדברת רק על הקשיים של ילד שנשאר בבית כשאת כל הזמן נמצאת בפגיה, אני מדברת על הלחץ הנפשי, החרשות כמו שהזכרת.
 

מלמלה

New member
תודה על התגובות וגם...(ארוך)

אמנם עברנו פגיה פעמיים אבל די בקלות ללא הנשמה, ללא סיבוכים ההבדל היה בין הראשונה לשניה שאכן היתה עוד ילדה בבית בנוסף בתקופת הפגיה היתה שביתה בגנים כך שנאלצתי לבוא עם "הגדולה" בת ה-3 כל יום לפגיה כמו כן אני אישית אולי בגלל סיבוכים נוספים בסוף ההריון הראשון היה לי יותר קל להשאיר אותה בפגיה בעוד שבבת השניה הייתי מגיעה בבוקר לכמה שעות ואח"כ בלילה אחרי 10 כשכל הבית ישן הייתי נוסעת שוב לתת לה נשיקה ולהריח אותה וכן כמו שהתעוררתי בשבוע 34 עם צירים כל 5 דקות ב-3 בלילה ידעתי מה מצפה לי אישית נראה לי שרמת החרדות והתיסכול בלידה שניה יותר גדול החוש האימהי כבר "מפותח יותר"
 
למעלה