כמו שלמטופלים השאלה מי מטפל במטפל
היא לרוב ההדרכה,
השאלה מי מדריך את המדריך? (לרוב מדריכה).
בחלק מהאוניברסיטאות יש הדרכה מקבילה כמו לסטודנטים במישור הקבוצתי והמישור הפרטני , יש אוניברסיטאות המאמינות רק בהדרכה קבוצתית.
מעבר להדרכת המקצוע, במסגרות אחרות, לא בטוח שהמדריכים נמצאים תחת הדרכה (לא בכל מקום זה מוסדר).
השאלות האלו מתעוררות סביב חוויית הדרכה מאוד שלילית שהייתה לי בשנה שעברה, שאני והמדריכה עברנו וחצינו את הגבול העדין בין הדרכה לטיפול (לא חשוב מי האשם), והמרחב ההדרכתי "זוהם", נכנסו מהר מאוד אלמנטים שיפוטים שהעלו בחדר ההדרכה שאלות לגבי התאמתי למקצוע , תמיד ברמיזות, תמיד בשאלות חושפניות והתייחסות מטאפורית חושפנית , לעתים גם מעליבה אם בנוכחות הקו או בהיעדרה. מדריכה זו נחשבת למדריכה טובה ומצויינת באוניברסיטה, ואין לי ספק שהיא מאמינה בכך שהיא טובה, אך הרבה מהתהליכים המקבילים נפגעו , יחסה אל המטופל שלי ואליי נכנס בדלת האחורית לטיפול, פגע בו ובחווייתי פגע בי ובהתקדמות המקצועית.
בהערכת סוף סמסטר, לא עברתי את ההערכה, בין היתר בשל "סערות רגשיות" שיכלו להיחסך אילו המדריכה הייתה מתפקדת כמדריכה , במיוחד בשנה הראשונה ומשאירה את הסקרנות שלה לזמן אחר ואת רצונה לטפל בי למקום אחר, הגבולות בתחילת הקשר לא היו ברורים ולא היה ברור אז מה להדרכה ומה לא. אותי בעיקר מטריד מה שעלה בשיחה המשמעותית ביותר בתחילת השנה שאותה ניתן לכנות אירוע מכונן ביחסי ההדרכה, שהיא תחקרה לגבי עברי ואירועים משמעותים שעברתי בדרך, מתוך פליטה שלי שהייתי בטיפול כזה או אחר היא רצתה לרדת לסיבת הטיפול "כדי שלא תופתע ע"י האוניברסיטה". באותה פגישה היא אמרה שאני מזכיר בסיפור חיי ובהתמודדויות שלי את סיפור חייו של אחיינה שהתקבל גם ללימודי ע"ס. אני חשתי מאותו רגע חשוף ונשפט כמעט על כל דבר, וכאילו חפשה מתחת לפנס כיצד לחפור בורות לראות אותי נופל בהם כסטודנט (חסר ניסיון) ובמקום לתת לי חבל או ללמד אותי איך לא ליפול, שפטה שוב ושוב על מיומנויות לא נכונות ולא במקום והעלתה בסימני שאלה לגבי בחירת מקרה לאוניברסיטה או תפקודי המקצועי כמתאים או לא למקצוע - בהגדרתה שהמקצוע הינו חברתי ומה שאנחנו עושים נבחן בקונטקסט החברתי . הואשמתי בסוף הסמטר על החשיפה לצד האומץ שלי.
בהמלצתה פניתי לאוניברסיטה בבקשה לעבור, להפתעתה, ולאחר שהבהרתי לאוניברסיטה שמבחינתי אני מוכן להקפיא שנה את לימודיי רק לא לסיים את השנה מכיוון שהיא כבר קבעה שגם בסמסטר הבא היא תכשיל אותי, האוניברסיטה תמכה במעבר, ליוותה אותי בו ובסוכנות החדשה, היה לי כייף, חוויה מתקנת, צוות מדהים ומדריכה מקסימה שלא כ"כ דינאמית ולא כ"כ מפרשת , קיבלתי הערכה מאוד טובה ביחס להערכה הראשונה וגם ביחס לסטודנטים בעבר אצל אותה מדריכה, אבל בתהליך ההערכה זיהינו נקודה מעניינת, קצת הפוכה, שצויינה כביקורת כלפיי וכלפי האוניברסיטה שבהדרכה הראשונה חשתי מאוד חשוף בגלל שיתוף "יתר" כאן נמנעתי מלשתף ורק כשהייתי מוצף גם אז שיתפתי בדיעבד, והמדריכה העירה את זה שכאב לה שהיא , כמי שהעריכה אותי מאוד, לא יכלה לעזור לי בזמן אמת , אך גם גילתה את ההבנה למה נהגתי כך. מדריכה מצויינת ומדהימה שיכלה למרות הקשיים הטכניים האובייקטיבים של חוסר זמן הדרכה (היא עמוסה), אמצע שנה והיותי סטודנט נתפס כ"נושר" ו"תיק" שמגיע כחבילה עוברת באמצע השנה, הופתעה לחיוב העריכה לחיוב את כוחות ההתארגנות , יצירת הקשר ויכולות טיפול לשנה א' בצורה גבוהה יחסית, הדריכה באופן מקבל אהוב ואהוד כלפיי וההתייחסות הייתה כאל קולגה בצוות.
עם שתי חוויות קיצוניות מאוד בחוויה שלי וגם קיצוניות בהתמודדות (באחת פתוח וחשוף ובשנייה "מקצועי" ומדבר על הקליינט ועליי בהקשר אליו , אך נמנע מלשתף בסערות אישיות שקשורות לקליינט), אני מגיע בשל יותר, בטוח יותר אך עם שאלות לא פשוטות להדרכה בשנה ב' שלי, עם מדריכה חדשה שעליה איני רוצה להשליך את החוויות מהעבר, (לטוב או לרע), והנה הפונה הראשון מציף/מעלה בתוכי את התכנים האישיים ביותר, המדריכה בינתיים מאפשרת לי את הקצב שלי, ושוב אני נשאר עם השאלות- מה להביא למרחב ההדרכתי? למשל האם סיבת הפנייה או רגשותיו הזהים לתקופות או זמנים שה"מטפל" סטודנט שלו מרגיש? מבלי להיחשף יותר על המידה, כי חשיפה לצערי שרפה אותי.
לגבי השאלות החוזרות כאן מכמה אנשים לגבי טיפול תרופתי, הטיפול התרופתי הוא סימפטום, שכן לתפיסתי הרבה אנשי מקצוע מסתובבים עם חרדה ודיכאון מטופלים או לא, טראומטיזציה משנית כזו או אחרת, כך האמנתי כשאמרתי למדריכה שהייתי בטיפול , שכן להבנתי אז ופחות היום טיפול הוא משהו שמעיד על קבלת עזרה, על מה שהרבה מעודדים אותנו לעשות כסטודנטים וכאנשי מקצוע (האמירה באוניברסיטה המנותקת מאותה מדריכה ), חשבתי שבזה זה יסתיים, אך החקירה שהגיעה אח"כ, הגיעה לסימפטומים, (הסיבה ששיתפתי ב"משחק" ההדרכתי הזה , זה בדיוק מה שנאמר כאן, שלא יגידו שאני סגור, הגנתי, לא משתף, היה חשש שהתברר כנכון שישפטו אותי אך בשביל לעודד אותי הבטיחה לי אווירה לא "שיפוטית"), לשימוש בטיפול תרופתי, ופתאום למדריכה הייתה יומרה שבזכות הטיפול שלי באחרים ובהדרכות לא אצטרך את הקביים התרופתיות- קצת בעייתי להגיד דבר כזה מבלי להכיר אותי.
המסר או האני פנימי שלי אומרים שצריך בהדרכה הנוכחית להמתין, לחכות, לראות איך הטיפול יתפתח, איך קשר ההדרכה יתפתח, אף בהחלט המצחיק ביותר שבשל התרגשות או חרדה לקראת פגישה ראשונה במקום חדש, עלו החששות מההדרכה הראשונה, והפגישה לא הכי צלחה, המדריכה לא התרגשה מזה, אני לקחתי את זה למקום שאולי אני לא טוב מספיק, המדריכה הנוכחית החזירה את זה למקום הלומד, הבוחן , המתלמד הטועה , ניסתה לתת לי מקום בטוח, זה היה חשוב, בעיקר לקראת הפגישה הבאה.
אני יודע שכתבתי כאן המון ויהיה קשה לכם לעקוב אחרי הכל, אך מצד שני יש הרבה מקום לאינטרפטציות דינאמיות והתייחסותיות מהקשרים ההדרכתיים הקודמים לנוכחי, אני מאוד מאמין בתהלך מקביל בין קשר ההדרכה לקשר הטיפולי.
