באך השפיע הרבה, אבל נדמה לי שבטהובן
השפיע יותר. ההערצה איליו והצל שלו פשוט היו במעמד של אלוהי המוסיקה במשך 100 השנה החשובות שבאו אחריו. באך לעומתו היה קצת נשכח. ובכלל, בטהובן הניח יסודות יותר מבאך מפני שבאך סים תקופה. בטהובן התחיל אותה. הסונטות שלו כתובות לפסנתר. הסמפוניות שלו לתזמורת. מבינים למה אני מתכוון? ובל נשכח את מוצארט שגם אותו כל גדולי המוזיקה שבאו אחריו הכירו והעריצו (ושאף הוא היה חצוף מרדן וחדשן) מה שכן, כמו שהולכים כאן בדיון קדימה, לתקופה הבאה של שבירת החוקים, אפשר ללכת גם אחורה, שהרי גם באך למשל העריץ את קודמיו כגון פרסקובלדי, שהיה לו תפקיד חשוב ביותר בהיסטוריה של המוזיקה, או בוקסטהודה אמן העוגב, או מונטיוורדי והאופרות הראשונות - ודאי וודאי נקודת ציון אדירה בתולדות המוזיקה. בקיצור היו הרבה, אבל איך שאני רואה את זה, בטהובן היה שם הדומיננטי ביותר בתקופות הקריטיות של הקלאסיקה והרומנטיקה