לדעתי...
מוזיקליות לא רוכשים, רק אפשר לפתח אותה, אבל אם אין לך אותה מלכתחילה, אז גם זה אי אפשר כל כך. יש לי גם סיפור קצר שקשור לזה: לפני כשלושה שבועות המורה שלי לפסנתר עשה רסיטל סולו לתלמיד שלו, בן 11.5, מוכשר בטירוף, כמעט וירטואוז לדעתי. נדהמתי מהיכולות שלו (ילד בן 11.5, מנגן כמעט 50 דקות, יצירות של גריג, שופן ורחמנינוב). עכשיו, את שופן (הפולונז ה´צבאי´) ורחמנינוב (הפרלוד המפורסם בדו דיאז מינור) הוא לא ניגן משהו, מכיוון שעדיין, הוא בן 11.5, ולתת לילד בגיל כזה לנגן משהו עם כל כך הרבה עומס רגשי כמו הפרלוד של רחמנינוב, זה לדעתי לא ריאלי. מה שכן, אני שמתי לב לאורך כל הערב, וגם בפעמים שעברות ששמעתי אותו מנגן, שחסר לו משהו בנגינה. אמרתי רק לאמא שלי שגם באה איתי לשמוע אותו, שלדעתי חסר לו משהו, אבל היא טענה שזה הגיל הצעיר שלו. אבל אחרי כן, מישהי אחרת שהייתה בקונצרט אמרה לאמא שלי שחסרה לו המוזיקליות. הגעתי למסקנה שזה אכן מה שחסר לו, ופיתחתי את המחשבה הזאת ובסוף הגעתי למשפט הבא: הוא לא הפנים את זה שמוזיקה היא שפה. כי זה בעצם מוזיקה, כמו שאני יודע עברית ואנגלית, אני גם יודע מוזיקה. זה מעבר למוזיקליות, זה פשוט דיבור דרך הפסנתר. הילד הזה (שלמרבה האירוניה גם לו קוראים גל
) מנגן עם רגש, והטכניקה שלו יותר טובה משלי, אבל מבחינת הדיבור דרך המוזיקה, הוא לא מדבר, וזה גם לא משהו שהוא יוכל לרכוש, מכיוון שבשבילו המוזיקה היא דבר יפה ומרגש, ושום דבר מעבר לזה. בשביל אנשים "מוזיקליים" המוזיקה היא ביטוי, כמו דיבור וכמו כתיבה, ובעזרתה אפשר לתת ביטוי הכי טהור של רגש. אני מקווה שאני לא משעמם פה אף אחד עם המגילות שאני כותב, אבל זה היה לי חשוב להגיד את זה.
