שאלה לדיון..

ameli

New member
שאלה לדיון..

שאלה שאני מתחבטת בה זמן רב: האם ההשתתפות בפורום הינה דרך המאפשרת לך קצוות האחזות במחלה? כלומר - אני חושבת, שכל מי שמשתתפת בפורום בטח ובטח גמרה אומר בליבה להחלים, אך שמתי לב כי כל פעם חוזרים כשרע. כשטוב נוטים להתרחק. מכאן אני חושבת שהפורום איפשהו משאיר שאריות מחלה. משמר אותן. מה אתן חושבות?
 

berr

New member
לא מרגישה כך

מאז שפגשתי בפורום (לפני כשנה וחצי), אני פה (עם הפסקות ממש מועטות - ולאו דוקא בגלל שפתאום נהיה לי טוב). כשטוב לי - אני מוצאת כוח לחזק אחרות. כשרע - אני כותבת, כדי לפרוק וכדי לקבל תמיכה. יש לי רצון גדול מאד להיפרד מהמחלה הארורה (שגם הביאה לי חברויות נפלאות, רגישות גדולה ו...עצבים. הרבה עצבים
), ואין לי שום רצון להיאחז בשאריות. להפך, לעיתים קרובות, דוקא בגלל דיונים בפורום - אני מוצאת עוד פינות שלא טופלו, ועוד דברים שלא התמודדתי איתם - ואז זה נותן לי את המודעות להתמודד. אולי מה שאת אומרת זה נכון (תמיד יש ויש). אולי ישנן בנות (ישנן בנות, כמו השיר) ששוכחות את עצמן מרב תמיכה באחרות - ואז נהיה להן קשה מדי להישאר בפורום - זו תופעה שכיחה (לשכוח את עצמך עבור אחרים). אולי גם קיים מה שאת מציינת (פה כבר אני אתן לבנות אחרות להגיב). אולי. אולי. אולי תרקוד איתי
(התחרפנתי סופית. אדי הספונג'ע??)
 
יש בדברייך משהו..

אבל אל לך לשכוח שיש גם דברים חיוביים מפעם לפעם. לדברים הרעים יש חשיבות יותר כאן בפורום משום שהוא נועד לתמוך ולעודד. לכן הם מראים יותר נוכחות. מאידך זה יכול להיות מאוד סובייקטיבי, יש כאלו שלא מסוגלים לקחת חלק בפורום שמייצג את המחלה כמו שאמרת ויש כאלו שזה אולי אף נותן להם כוח לתת לאחרים ממקום של נסיון.
 

אביטל25

New member
אני בכלל לא חושבת ככה

ואני כמובן מדברת רק בשמי. נכון שנעדרתי מהפורום תקופות ארוכות, אבל כול פעם זה היה מסיבה אחרת, בתקופות שהתמודדתי העדפתי להתרחק כדי לא ליפול לטריגרים וחוץ מזה הרבה דברים השתנו ולא תמיד אני מוצאת את עצמי פה. נכון , חוזרת לכאן בעיקר בתקופות רעות, אבל לא מתוך האחזות במחלה אלא בגלל שזה המקום היחיד שבו באמת מבינים אותי. יש לי להגיד עוד כול כך הרבה, אבל הכול מבולבל לי בראש כרגע, אולי אמשיך אחר כך |
|
 

ב ל

New member
../images/Emo20.gif

שאלה שלא מעט חשבתי עליה משהו שלא מעט פעמים ניסיתי להבין. ובסופו של דבר אני חושבת שכן, איכשהו הפורום משאיר מקום להפרעת אכילה בחיים שלי בין אם אני במקום רע או במקום טוב. בזמן האחרון התרחקתי מהפורום ולא בגלל שאני בריאה לחלוטין אלא כי אני חושבת שכל עוד אני נכנסת לפה מדי יום ורושמת פה וחושבת על ההפרעת אכילה זה נותן להפרעת אכילה איזשהו מקום בחיים שלי. ואני לא רוצה אותה בשום מקום בחיים שלי. ההתעסקות היומיומית בהפרעת אכילה בין אם להגיב לאחרות או לכתוב על עצמי זה משהו חולה בעיני ולא מאפשר להמשיך הלאה. כמובן שאני מדברת רק על עצמי ויש יגידו שעכשיו אני מתחילה פה מריבה אבל אני אישית חושבת(ואני רק מביעה דעה ולא באה לפגוע באף אחת) שכל אלו שיגידו שזה לא נכון פשוט מסרבות להאמין שזה אכן כך.
 

paperdoll

New member
אני עם טל (../images/Emo23.gif)

גם בתקופות שההפרעה שלי לא התבטאה באכילה כ"כ, זה התבטא בהאחזות בה"א בצורה אחרת- הפורום או אתרים שקשורים לה"א ברשת. אני חייבת לומר שגם שכשאכלתי יותר, המחשבות שלי עדיין היו חולות, ללא ספק. אז יכול להיות שגם בלי הפורום המחשבות שלי היו במצב כזה, כלומר- שההימצאות כאן לא חיזקה את המחשבות. עוד דפוס שלי הוא שבתקופות טובות יותר לא כתבתי כאן אלא רק קראתי, ובתקופות יותר קשות אני כותבת, 'שופכת' הכל. אין לי שום ספק בכך שחלק מהימצאותי כאן נובעת מאיזשהו רצון מודע להיאחז במחלה כמה שיותר. ועוד מחשבה שחולפת אצלי לפעמים היא שאולי, אם לא הייתי מגלה את עולם האינטרנט (בהקשר של ה"א) לעולם, אולי הייתי חולה פחות. אבל אין לדעת. טל, לדעתי לא התחלת כאן שום מריבה. זו דעתך ואני מכבדת אותה ומאד תומכת בה.
 

אביטל25

New member
קודם כול לכול אחד יש דיעה ואין פה

שום התחלה של מריבה. אני לא חושבת שבזה שאני נכנסת לכאן וכותבת/קוראת אני נותנת מקום להפרעת האכילה שלי. אם התרחקתי בתקופות טובות זה היה כדי לחזק את עצמי ולהמנע מטריגרים, נכון. והאמת שאני מאוד מזדהה עם הנקודה של האינטרנט, לא רוצה להתחייב במאת האחוזים, אבל דיי בטוחה שאם לא הייתי מגלה את הנט ואת הפורום אני לא חושבת שמצבי היה מתדרדר למקומות שאליהם הגעתי, אבל שוב, מזדהה עד הסוף וכמוך גם אומרת שלעולם לא נדע. מה שכן אדע זה שרכשתי לי פה חברויות לכול החיים , סוג כזה של חברות לא מוצאים בכול מקום, מי שיאהב אותי כמו שאני וידע לתמוך ולאהוב, לכעוס כשצריך ושוב לחבק, לא מוותרת על זה לעולם!
 

אביטל25

New member
ושכחתי להוסיף...

תמיד זה קורה לי... בליל של מחשבות שלא תמיד מצליחה לסדר. נתקע לי שם במשפט בנוגע להתרחקות ברגעים טובים, אבל אלו היו רגעים טובים שבהם הייתי חלשה יותר אז ביקשתי לעצמי חומת הגנה. הנה אני עכשיו, בתקופה טובה יותר
ועדיין נכנסת, וזה מתוך רצון לשתף ולנסות לעזור למי שכן צריך עזרה. כמה בלאגן שאבי עושה במילים...
 

ב ל

New member
עם זה חייבת להסכים

חברויות שנוצרות כאן ובכלל באינטרנט הן מדהימות.... ולא כולם יוכלו להבין אותם בזכות הפורום הזה פגשתי את החברה הכי טובה שלי מישהי מקסימה ומדהימה שאנחנו כבר בקשר יותר שנתיים!!!! אוהבת אותך
 

גילי 69

New member
משום מה אני לא מצליחה לענות..

אולי כי אני לא רוצה להודות בפני עצמי שאכן כך הדבר...
 
אמילי אני חושבת שאת צודקת

אני מאוד אוהבת את הפורום, אוהבת את ההזדהות העצומה פה ומוקסמת מהחברויות שנוצרו פה, ואני ממש מקווה שאני לא אפגע באף אחת כשאני אגיד את זה - אבל אני חושבת שעבור חלק מהבנות הפורום הזה הוא הרסני ומעכב את ההחלמה. ואני אסביר: הפרעת אכילה היא הפרעה נפשית לא לגיטימית. כדי לחיות חיים בריאים ומאוזנים צריך לא לסבול מהפרעות אכילה, ובאמת, רוב האנשים לא סובלים מהן. ככה זה, תופעות שליליות הרוב לא מאמץ, וברוב המסגרות החברתיות אליהן משתייך אדם (בית ספר, חוג, עבודה), הוא יתקל במעט מאוד אנשים שסובלים מהפרעות אכילה, ואני לא באה כאן לשלול את ההתפשטות של המחלה ואת העובדה שהיא נפוצה - יחסית למחלה היא באמת נפוצה, אבל עדיין הרוב המוחלט של האנשים לא סובל ממנה. הפורום מהווה גם הוא סביבה חברתית, ויש כאלה שאצלן היא יותר דומיננטית וכאחה שפחות, יש כאלה שמשתייכות לעוד 5 מסגרות חברתיות ויש כאלה שרק לעוד אחת ויש שבכלל לא. אמנם הפורום מנסה לתפקד כפורום החלמה, ובאמת המנהלות עושות עבודה מצוינת במחיקת הודעות שמציגות את המחלה באור חיובי, וגם סימון הטריגרים הוא חיוני, אבל יש פה בנות מעורערות שאין להן כרגע אפשרות להפעיל שיקול דעת בריא ולהחליט אם לקרוא או לא. והלגיטימציה שהפורום נותן להפרעות אכילה ניתנת ע"י כך שפשוט כל הבנות בפורום או לפחות רובן - סובלות מהן! סליחה על התיאור הטכני והלא רגיש, אבל הרבה בנות פה מקיאות ו/או צמות, ויש בנות שזה יכול לגרום להן לתחושה אשלייתית ש"כולן עושות את זה", וזה יכול לעכב את ההחלמה. מישהי יכולה לספר פה שהקיאה או צמה ימים, וזה לא יזעזע אף אחד, בטח לא במידה קרובה למידת הזעזוע שהיה מרגיש אדם בריא שחי בחברה בריאה. במקרים מסוימים הזעזוע הזה שאנשים יפגינו כלפי מעשים של מישהו, יכול לגרום לו להסתכל על העולם מנקודת מבט בריאה ואפילו לגרום לו לשנות את דרכיו, ולכן הזעזוע הזה לעתים חשוב מאוד, והקבלה היא הרסנית. יש מקרים נוספים של תופעות שליליות שנתפסות כלגיטימיות בגלל שהרוב עושה אותן - למשל עישון. אף אחד לא מזדעזע למראה אדם מעשן, למרות שברור שהוא פוגע בבריאותו במודע, וממש קונה את מותו במיטב כספו. ולמה? כי המסגרת החברתית שלנו מקבלת את זה, למרות שבאופן כללי היא לא תומכת בעישון. ההבדל היחיד בין הדוגמאות הוא שבאמת יש הרבה יותר אנשים מעשנים, אבל זה בגלל שהגילוי שסיגריות הן מזיקות הוא יחסית חדש, ויש הרבה שהספיקו להתמכר. באותה מידה יכול להיות שקיימת חברה בה כבר עברו את השלב הזה, והסיגריות שם נחשבות (כמו שהן אמורות להיחשב) כמשהו מחוץ לנורמה. שם מי שמעשן היו מסתכלים עליו מוזר, נגעלים ממנו ולא מבינים אותו. לאדם מעשן שהיה מגיע לחברה כזאת, בה עישון נחשב לנוראי, היה לדעתי הרבה יותר קל להפסיק לעשן. תחשבו שהיו מקימים פורום החלמה מפדופיליה, שגם היא תופעה לא לגיטימית בחברה הכללית, אבל באותו פורום היה לגיטימי לדבר על כך בגלוי ולהיות פדופיל, אם רק הכותב היה מסמן את הכותרת ב - ט'. נכון שבפדופיליה יש פגיעה באחרים, אבל לא מצאתי דוגמא יותר טובה. זהו, זאת דעתי, אני מתנצלת על הביקורת ושוב רוצה להגיד שאני מקווה שלא פגעתי באף אחת, ושאני אוהבת את הפורום, ומקווה שתשכילו לקחת ממנו את הטוב ולהשתמש בהזדהות לכיוון חיובי.
 

sarit411

New member
אוהבת לקרוא מה שאת רושמת!!../images/Emo13.gif

מאוד מתרשמת מסגנון הכתיבה וההבנה עצומה שיש לך אני נזונה ממך ביומיים האלו המון! ואוספת המון מידע מפימה וזה עושה לי המון טוב!! תודה לך וכולם על הכתיבה שלהם! המשך כתיבה נעימה ומהנה בפורום
 

paperdoll

New member
עוד משהו.

אני שומרת את השאלה הזו אצלי בזיכרון, אולי עוד כמה שנים זה עדיין יעסיק אותי- כי זו אחלה שאלה למחקר. יש באמת מחקרים על הקשר בין פורומים לה"א לבין שימור המחלה? ממש נקודה למחשבה. יש מצב שאני אחקור את זה בעתיד :)
 

c u t e x

New member
חושבת מה

לענות בידיוק ואיך... חושבת באמת באמת האם זה נכון. והתשובה היא ? אני מאמינה שבאיזשהו שלב כמו שהבנות אמרו פה מלפניי שאכן, יש משהו בזה. אני לצערי לא מתרחקת שטוב לי, אלא מתרחקת שאני לא יכולה להתמודד שאני יודעת שאני לא אעמוד בזה. אבל לפעמים דווקא במצבים הכי גרועים אני פה כי כאן ביתי השני. אולי לא כמו שלכמה בנות מסוימות, אבל כן, זה הבית שלי. פה אני רושמת מה שאני רוצה, מה שאני חושבת ובשבילי זה המון. יש מצב שאם לא הייתי פה, היו לי פחות מחשבות על זה אבל מה שכן בזכות זה שאני משתתפת פה למדתי להגיד לעצמי שאני בולימית וזה לא מילה גסה... שזה בעיני הכי חזק שיש. CUTEX
 
לא בטוח שזה טוב

זה שאת חושבת שבולימיה לא מילה גסה קראי את ההודעה הראשונה שלי בשרשור...
 
למעלה