שאלה להורים עובדים

noa128

New member
שאלה להורים עובדים

(השאלה מנוסחת בלשון נקבה - הכוונה לשני המינים ..) - את חוזרת מיום עבודה מתיש בשעה 17:00 במקרה הטוב. י-שר (או מקסימום אחרי שלוק קפה) מסתערת על הבלגן / כביסות/ כלים/ ארוחה חמה לילדים, לפני שהספקת להגיד ג'ק באוור נהיה 8 וחצי בערב והנוער כבר בהתארגנות ללילה. מתי יושבים איתן ומבררים שבביה"ס הכל בסדר, שלא היו "תקריות", איך הצליח במבחן בחשבון, מה שלומם ? (הכל בידיעה שהשותף/ה ליצירתם של הצאצאים לא מודע, לא שם לב ובכלל לא חושב שכדאי לשים איזו אוזן או תשומת לב למצוקות אם וכאשר יצוצו) פעם אמרה עלמה שהיא ייסדה את בערב במיטה משוחחים בשקט אחד על אחד - זמן נטו אמא-ילד - אבל מתי מספיקים? לפני שאני מסיימת את כל המשימות כולם כבר חרופים במיטותיהם...אצלי יש עוד את הברדק עם ביה"ס ובעיות ההתנהגות של הבן שאין לי שמץ איפה זה עומד כרגע - פתאום אני מבינה כמה זמינה הייתי עד עכשיו - עצם העובדה שהייתי כאן בצהריים ויכולתי לראות את המבט על פרצופם כשהם שבים מביה"ס....תחושת חוסר השליטה וחוסר הידיעה לגבי מה קורה איתו ועם השאר היא בשיא. שלא תהיה טעות - אני נהנית מהעבודה. באמת. אבל מתחילה להבין גם את הצד השני....
 

פּרפרית

New member
אהה....

ואלו משימות בדיוק יותר חשובות שעד שאת מסיימת אותן הילדים כבר ישנים??? לא יודעת אם עלמה ייסדה, אבל זה מה שהייתי עושה עם הבנים- זמן נטו, אחד על אחד- נכנסת למיטה - מלטפת ושומעת.... והאמת, שרוב השנים כשהייתי חוזרת בארבע מהעבודה לא הייתי עושה כלום חוץ מלהיות איתם. לא עניין אותי הכביסות, הכלים, הבישולים או הנקיונות- רק הם! עד היום, העוג שלי מתנשא 196ס"מ וכשאני יושבת על מיטתו בלילה כדי לשמוע, להיות בעניינים. אני מלטפת והוא: "למה יד אחת? שתי ידיים בבקשה" והדרדס שגבוה ממני ב2ס"מ (ולא מפסיק לדבר על זה...) מקטר מהחדר ליד "נו, בואי כבר, שכחת אותי?" הם פחות מדברים, משתפים, מספרים היום. אבל, עדיין "דורשים" את הרגעים שלהם. מה שאני מנסה להגיד שהזמן הזה, הוא זמן נפלא. ונשאר כזכרון עד. זהו.
 

גריפון

New member
מה מרחיק אותי, לפעמים?

ההערות הארסיות על גברים שמתגנבות לכאן מפעם לפעם: הרבה פחות מבעבר, ועדיין מתגנבות. כאילו, אף מילה טובה על הגבר, ואף מילה של ביקורת עצמית מצד הכותבת. הגבר תמיד לא בסדר, האשה אף פעם לא. לא ממש מושך קהל, הייתי אומר.
 

noa128

New member
על פירוש פרשנות ומודעות

יכולתי לכתוב "שאלה לאמהות עובדות" ויכולתי לכתוב "הגברים האלה, כאלה אטומים, אף פעם לא אכפת להם". אבל כתבתי - "שאלה להורים עובדים", דיברתי על שותף/ה ליצירת הילדים. הדגשתי שהכוונה לשני המינים. השתדלתי ככל יכולתי לא ליפול להכללות ולא להתפרש כמי שמגניבה הערות ארסיות כלפי כלל המין הגברי. ביקשתי לפנות למי שהמצב כן מדבר אליו - וישנן גם אימהות שאינן רגישות דיין - אתה ואני יודעים זאת. לא עזר לי. אולי זה בעיני המתבונן, אולי לא. אני יכולה להעיד רק על עצמי כאם - ועל תחושת המירוץ אחרי השעון שלי - כאם שאבי ילדיה אינו נושא בנטל תחזוקת הבית היומיומית ומוסיף חטא על פשע באטימות למצוקות הילדים. יכולה לדבר מרחשי ליבי המתקומם מול המצב הזה - כי אני לא מאמינה שכאלה הם כל הגברים וגם לא שכזה הוא המצב בכל הבתים, ולא מקבלת את המצב כנגזרת מהיותו גבר. איך זה בתור הכללה? את מה שאמרת בעניין ביקורת עצמית אני בהחלט לוקחת לתשומת ליבי. ומבקשת בסוגריים צבעוניים לא להתרחק ולהיעלב מכל משפט שיוצא תחת ידי - U KNOW ME BETTER נכון? ותודה על ההערה
 

kisslali

New member
למען הסדר הטוב

אני חוששת שכמו כל דבר אחר בחיים זה פשוט עניין של סדרי עדיפויות ושל בחירה מודעת במה להתמקד - החצי הריק או המלא של הכוס/החיים. מאחר ובמצב הנוכחי אין לך ברירה אלא לעבוד - ככה זה יהיה בתקופה הקרובה. טיפ אחד שאני יכולה לתת לך הוא לנסות להתארגן יחד איתם בשעות הפנויות. הם יקטרו אבל תעשו דברים יחד. קניות, כביסה, לסדר את הבית, לבשל ולהכין ארוחות וכו' וכו' (אין ספק שזה יותר מהיר פשוט וקל לעשות לבד אבל...). טיפ נוסף הוא חלוקת מטלות - מה שירד ממך יתן לכולכם זמן להיות יחד ולעשות דברים כיפים. ואחרון אחרון חביב, זה ישמע ממש מופרע אבל נשבעת שהייתה לי גם תקופה כזאת... שבי תעשי רשימות הכי מפורטות של מה צריך לעשות בשביל שבוע, תחלקי לעצמך מטלות ברורות לכל יום, רשמי אותן במקום ברור, תבצעי, תסמני וי והלאה. יהיה לך הרבה יותר זמן פנוי אם תעשי סדר מראש. לבשל למשל אפשר רק פעם בשבוע. כשאת באה הביתה את יכולה ישר לתלות כביסה שהעמסת בבוקר ומישהו אחר (או טיימר) הפעיל שעתיים לפני שהגעת. להוריד כביסה יכולים הילדים, לקפל אפשר בזמן שמנהלים שיחה אחד על אחד עם הילדים וכו' וכו'. בקיצור הכל עניין של סדר וארגון. לא בטוחה שזה רע שאין מודעות, תשומת לב ואוזן קשבת מהצד השני כי אולי זה יעזור לך להגיע למסקנות יותר ברורות ויהיו לך פחות לבטים. אין לי ספק שאת מסוגלת לעשות את זה, אפילו בקלות עם יד אחת קשורה! נשיקות ללי
 

noa128

New member
באמת עשית לי סדר ../images/Emo13.gif

והבוקר "נפלו לי חלקי הפאזל למקום" כששני הגדולים עלו אליי לרגל למטבח ובפי כל אחד מהם גרסתו לתחושות הקשות האלה שלי. הגדול בא ושאל אם שמעתי שהיום אפשר לשכפל כבשים, והאם אני חושבת שאפשר לשכפל גם אותי - כך שאהיה איתם בבית, וגם בעבודה, וגם אספיק הכל (ונשבעת לך שלא ממני הוא שמע על הקטע הזה שטורד את מנוחתי - הם כנראה קוראים אותי טוב משחשבתי) - ואחר כך הגיעה הנסיכה ובפיה טענה גדולה ש"אף פעם אין לך זמן אליי" (כולי עובדת שבועיים וחצי, אף פעם עלק..
) - ואני הצעתי להם בדיוק את זה - שיצטרפו אליי למטלות, גם יפנו לי זמן אליהם וגם יבלו איתי יותר. ונתתי להם כדוגמא את מה שהם עשו בעצם רגעי השיחה שהתנהלה בעודי מכינה להם את הסנדוויצ'ים לבית ספר - "הנה, עכשיו אתם מדברים איתי בזמן שאני עושה משו אחר.. את זה אפשר לעשות גם אחרי הצהריים, ובינתיים גם תתנו יד לעזרה..." הם אמרו שיחשבו על זה. תודה
 
נעה יקרה

מסכימה עם פרפרית, צריך לתת לילדים את הזמן שלהם... כשאני חוזרת מהעבודה והבן הקטן שלי בחוץ משחק או אצל חברים, ממתינה לו שיחזור ותוך כדי אני מסדרת, כביסות וכל היתר, אבל כשהוא נכנס הביתה, הכל נופל לי מהידיים ומאותו רגע אני שם בשבילו, משוחחים, מדברים, מקשיבה, בודקת שיעורים ואז נכנס למקלחת ארוחת ערב ויש לנו עוד קצת זמן איכות ליד המיטה, מכסה, מחבקת, משוחחים עוד קצת ונשיקת לילה טוב. עם הגדולים, אני יושבת איתם על כוס קפה כשנכנסת הביתה, אחרי כן כל תשומת ליבי לבן הקטן... אז מה... שעה, שעתיים הרי כל מה שיש לעשות בבית לא יברח לנו, תמיד יהיה שם כדי שנגיע אליהם. משהו שמנהל פורום זוגיות במשבר כתב, שלדעתי זה מתאים, לא רק לזוגיות אלא גם לאורך חיים בכלל הרהורים של בוקר/איש המערות יש דברים שכנראה אי אפשר לשנות. אנשים שונים זה מזה, לכל אחד קצב אחר. . מותר להשאיר לפעמים כיור מלא ולנקות מחר. מותר להשאיר את ערמת הכביסה ולקפל אחרכך. מותר לא לבשל ולאכול מזון מוכן. מותר גם לצאת לאכול במסעדה. מותר לעשות דברים אחרת ולבד. מותר לעשות דברים אחרת ולא לבד. מותר לעשות דברים אחרת ועם אחרים. . מותר אחרת בחיים. בכל המובנים. . . אסור - לוותר על מה שבאמת חשוב אסור - לוותר על החיים אסור - לוותר על אהבה אסור - לוותר על עצמנו . חובה - לאהוב את עצמנו. רק אז נוכל לאהוב באמת. . . פעם אמרו לי שסגרתי את עצמי בכלוב וזרקתי את המפתח. מצאתי את המפתח. היה מי שהושיט לי אותו מבעד לסורגים. את המנעול - רק אני אפתח. לצעוד החוצה מהכלוב - רק אני בכוחותי. לצאת אל העולם ולחיות אותו - רוצה אני בכל מאודי
 

noa128

New member
תודה מיקי. אהבתי. ובימים אלה

מגלגלת לי איך להנדל את הדברים כך שייצאו כולם נשכרים - איך להיות יעילה. זה לא קל, אבל בהחלט שווה את המאמץ...
 

אמאבולי

New member
שלום. אני לא מפה בד"כ,

אבל יש משהו קטן שרציתי להוסיף, אחרי שקראתי את התגובות, החכמות בעיניי, שענו לך כאן. בילדותי הנהיגו הוריי לאכול כל ערב ארוחת ערב משותפת כל המשפחה. אנחנו 6 אחים ב"ה, ולא קל למצוא שעה שמתאימה לגדולים ולקטנים, אבל נעשו מאמצים,(ההורים שלי עמדו על זה, האמת היא שבתור ילדה די התעצבנתי לפעמים על החובה הזו) והתוצאות הן זמן איכות משפחתי, עדכונים גם בין האחים וגם ביננו לבין ההורים על המתרחש בבי"ס, בגן, בעבודה, על חברים, תכניות, הגיגים. שעה ביום שבה יושבים כולם יחד, נפגשים ומשוחחים. מומלץ.
 
אאא....

סליחה על ההתפרצות... אני לא מהפורום וגם לא קראתי את כל השירשור אבל בא לי להגיב, זה בסדר, נכון?:) אז איך את אמורה לעשות הכל מהכל וגם להספיק להיות איתם? אז ככה... את באה מהעבודה, את סוגרת את הדלת והולכת לנוח חצי שעה לאחר מכן את קמה ושותה ת'קפה כדי להיתעורר ואז את הולכת ומכניסה כביסה למכונה (זה בידיוק 5 דק') לאחר מכן בזמן שהכביסה מתנקה מה שניקרא את לוקחת הר כביסה אחד מתיישבת בסלון ומתחילה לקפל כשתוך כדי את לוקחת ילד אחד שלך ומורה לו לשבת ליידך ולספר לך איך היה בבצפר (אולי הוא גם יכול להועיל ולקפל גרביים ותחתונים..) את מסיימת עם הכביסה ופונה לבישולים את מושיבה ילד אחד במטבח על הכיסא ושואלת אותו איך היה בבצפר... וכך הלאה...את גורמת לדברים להתאחד...שיהיו מסודרים אחד אחרי השני ולא בסלט אחד גדול של 'לעשות קצת מכל דבר' ככה שום דבר לא יגמר בזמן ולא יעשה בצורה טובה. ועכשיו כשסיימת שיחות, כלים כביסות, אוכל(ליום למחרת..) את יכולה או לנוח או לבדוק שיעורים או לצלצל למורים כדי לשאול מה קורה בבצפר.... אולי צריך לנסות להיות סופר אמא אבל כשמסדרים את הכל לא צריך בכלל שהאבא יכנס בן הכל (גם אם יש אחד וגם אם לא...) זהו בערך....
 

1פיגי

New member
פמיניזם ?!

לשמחתי אני גננת ואני עובדת רק עד השעה 13.00 אני נהנית בכל רגע מהעבודה ויש המון סיפוק. א ב ל....לצערי הפמיניזם רק דפק אותנו הנשים, היום אנחנו עובדות במשרה מלאה עדיין משכורותינו נמוכות ולכן איננו נחשבות מפרנסות אלא "תומכות" בכלכלת הבית, ומה יוצא שאנחנו עובדות בשלוש משרות עיקריות: תומכת, אמא ועוזרת בית וזה מבלי להחשיב את משרות הנוספות בת, דודה וכלה של.. למרות שאני נחה בצהריים גם אני מגיעה לשעה 20.00 בערב באפיסת כוחות (יש לי שני ילדים והשלישי בשלבי הכנה) לאט לאט התרגלתי לחיות בבית קצת יותר מוזנח ואת תשומת הלב מקבלים הילדים על חשבון הבית, בן זוגי ואני משוחחים אחת ליומיים בערך וגם זה בין לבין והמסקנה... צריך לעבור לאיזה אי בתיאלנד ולהנות משארית חיינו בשאנטי מבלי לרדוף אחרי תאוות הבצע, הרצון לעמוד בסטנדרטים שמכתיבה לנו חברה קורסת, המרוץ לפנסיה המיוחלת ואז שכבר מגיעים לשם אין כוחות או בריאות או חברים להנות ממנה או מההון שהצלחנו לצבור במרתון המטורף הזה. חוץ מזה שמרוב עבודה וסידורים כבר שחכנו איך להנות מהדברים הקטנים של החיים. ובהכל אשמות הפמיניסטיות.
 

noa128

New member
תודה לכולכן ../images/Emo13.gif

וכנהוג בפורום הזה, מצאתי בדברי כל אחת ואחת מכן לפחות משהו אחד לטעמי
... וזה נכון - כשהסטנדרטים גבוהים גבוהים - המאמץ לעמוד בהם הוא בהתאם... - כולל המאמץ לשלב את הילדים, "להרוג 2 ציפורים" ולהתייעל. הבעייה עם הסטנדרטים היא שקשה לי לוותר על הזמן איתם, וקשה לי לוותר על בית נעים ומסודר, וקשה לוותר.. וקשה לוותר.... - אם הבית יהיה מוזנח, אפילו קצת - יגדלו הילדים בבית מוזנח, ולטעמי זה די מבטיח את מראה הבית שלהם כאנשים בוגרים ובעלי בתים משל עצמם - מצד שני אם ילמדו היום שלתלות כביסה ולקפל ולרחוץ כלים זה חלק מהחיים - נרוויח כולנו - וזה מחייב אותי למאמץ שבלחנך אותם היום לכל אלה - ובין כל האופציות - זו האחרונה נראית לי המועדפת - לפחות בראייה לטווח ארוך. ושוב תודה לכולכם
אתם מוזמנים להמשיך ולשהות כאן, אני אשמח -
 
למעלה