שאלה להורים עם ילדים גבוליים

[אנה חדשה]

שאלה להורים עם ילדים גבוליים

אני לא יודעת איך להגדיר נכון. הכוונה שלי לילדים שהם לא על הספקטרום, אבל בכל זאת יש משהו. אני בטוחה שבני הבכור כזה. אני רואה את העזרה העצומה שהבן המאובחן מקבל בבית ספר. כמה מתחשבים בו, יש לו סייעת, ריפוי בעיסוק, פיזיאוטרפיסטית בדקה אותו. הולך לקבוצת מיומנויות מטעם מתי'א, מסבסדים לנו פסיכולוגית. ואני תוהה האם בני הגדול לא היה מרוויח מסוג כזה של טיפול. אין לו התנהגויות מוזרות, רק קושי חברתי עצום שלמעשה הוא ירש ממני (כך שאני גם מרגישה אשמה. במיוחד שגם באוטיזם כנראה השני ירש מאבא שלי שכמובן לא היה מאובחן אבל זה ממש וודאי).
קבענו תור לפסיכיאטר שאבחן את אחיו, אני לא סגורה למה אנחנו הולכים, אבל החלטנו שכדאי.

 

[TikvaBonneh]

גבולי

יותם הוא גבולי. באיבחון הפסיכולוגי בגיל 16 אמרו לי שהוא ממש על הגבול. נקודה אחת פחות והוא לא בספקטרום.
אני לא יודעת איך את התמודדת עם הקושי החברתי, אבל יותם ילד מאוד רגיש והדחיה החברתית שברה אותו מבחינה נפשית.
אם הילד שלך חזק כמוך ויכול לעמוד בבידוד חברתי בלי בעיות, אז אין צורך לאבחן אותו.
יותם היה במצוקה.
אני מציעה שתעקבי אחרי מצבו הריגשי ותשימי לב אם קשה לו.

 

[אנה חדשה]

לא הבנתי

עם כל מה שרשמת, איך הוא יכול להיות גבולי?
ולגבי הבן שלי, הוא טוען שהוא לא זקוק לחברים. עם זאת, רץ לכל מסיבה כיתתית, לא מוכן להפסיד צופים וכד'.
בעבר כל פעם היה ילד אחר שהציק לו, עכשיו נראה לי עבר (לפחות הוא לא מודה).
הוא כן מחפש למלא כל מיני תפקידים בבית הספר כי הוא מודה שהוא משועמם בהפסקות.
היה לו חבר טוב בכיתות א- ב' אבל אז נסענו לחול לשנתיים. וכשחזרנו, כולם היו מגובשים והוא לא הצליח לחזור לחברויות. מאז כן היו לו שני חברים טובים, אבל הקשר הולך ומתרופף.
נראה לך יש טעם לאבחן?

 

[grayart]

האבחונים והטיפולים הם חרב פיפיות.

יכולה להיות להם גם השפעה מאוד שלילית על הדימוי העצמי ועל הזהות, אם אבחנה מיותרת דולפת לסביבה , הסביבה עדיין משנה את ההתייחסות שלה לשלילית (בדרך כלל) , אם עד עכשיו היו לו חברים , מאוד יכול להיות שמעכשיו לאט לאט יתחילו להסתכל עליו עקום, וכך הוא גם יתחיל לראות את עצמו.
אבחנה לא מביאה רק דברים חיוביים. צריך להפעיל שיקול דעת.

 

[אנה חדשה]

אז איך מחליטים מתי התועלת עולה על הנזק?

ולא, אין לו חברים. אבל הוא עולה לחטיבה בשנה הבאה ואני כל כך מקווה לדף חדש.

 

[מלאת תקוות]

ילד מאובחן עובר אפליה

כי כבר מראש קיבל מסמך רשמי שיש לו קשיים חריגים.
הרבה דלתות נסגרות לפניו.
לכן בעיניי האבחנה מצדיקה את עצמה רק כשבאמת יש את הקשיים החריגים והוא באמת זקוק לכל העזרה שמגיע לאוטיסט.
כל עוד הקשיים לא חריגים במיוחד, אפשר לעזור גם בלי אבחנה.
למשל ללכת לקבוצת מיומנויות חברתיות.
לקבל הדרכת הורים ועוד.

 

[אנה חדשה]

מה זה קשיים חריגים?

לדעתי, הילד המאובחן שלי לא מאד 'חריג'. אבל לדעתי, הוא מאד מרוויח מהעזרה. נכון שהוא עוד צעיר, ואנחנו מסתירים את האבחון, אז אולי עם הזמן זה ישתנה.

 

[מלאת תקוות]

איזה קשיים יש לבנך המאובחן?

איזה קשיים יש לבנך הגדול שאת מתלבטת האם לאבחן?

 

[אנה חדשה]

למאובחן יש הרבה יותר חברים

טוענים שיש לו בעיות חברתיות, אני פחות רואה את זה. כן יש לו פחד מקבוצות גדולות, אבל הוא מחפש חברים. יש לו התנהגויות מוזרות, לדוגמה, נתקל בבעיה ולא מצליח לפתור וגם לבקש עזרה. קצת מעופף. מקובע מאד באוכל. זהו.
וזה שלחנו לאבחון מאד בודד. היו שני חברים אבל איכשהו די נמנע להיפגש איתם. טוען לא מפריע לו, לא מאמינה . הוא מאד מפוזר ומבולגן, מתלבש ברישול. יכול ללבוש חולצה קטנה, ויסרב להחליף. יחד עם זאת, רגיש בטירוף לאחרים. אם רואה שאני עצבנית נניח, אז הוא יציע לאחיו הקטן לשחק איתו כדי שלא אצטרך להתעסק איתו. איך זה נשמע?

 

[TikvaBonneh]

תשובות

הקושי של יותם ללמוד במסגרת רגילה התחיל בכיתה ט, בגלל הדיכאון והחרדות וגם בגלל שהטיפול התרופתי שקיבל הפסיק להיות יעיל.
כאשר הילד הוא גבולי, הוא יכול לתפקד בבית הספר ללא עזרה, אלא אם זה גורם לקשיים רגשיים.
המשבר של יותם הגיע בכיתה ט, אז הוא נשאר בלי אף חבר בכיתה. רוב הילדים, גם בספקטרום, זקוקים לאיזשהו מינימום של קשרים חברתיים.
את יכולה לאבחן ולא לעשות עם זה כלום בינתיים, אלא אם המצב מידרדר. או לקבל תשובה שהוא לא בספקטרום ואז אולי לדאוג פחות.

 

[חיבוקיתוש]

נראה לי שבהחלט יכול להרוויח

יש קבוצות גם לילדים בגילו. ממה שאני קראתי על אוטיסטים שאובחנו בבגרותם, הם מתארים קשיים חברתיים אדירים, מצוקות נפשיות עמוקות, הרגשה של בדידות איומה. הרגשה שהם שונים ואין אף אחד שמבין אותם. אם אכן הוא על הספקטרום זה יספק לכם תובנות. תוכלו לתמוך בו לכוון, לטפל. וכמובן לקבל הקלות בבית ספר במידה שיצטרך.

 

[dina199]

את נשמעת כמוני

גם אני אשת אמצע וגם הבת שלי. והבן שלי כנראה ירש את האספיות מאחי (ברור שלא מאובחן).
ואת צודקת. חבל שלא מקבלים עזרה לפי הקשיים אלא רק לפי אבחנת אוטיזם.