שאלה טובה
התשובה קשורה לאסכולה שמסבירה את התקפי הפניקה. זו המאמינה שיש הסבר נפשי מעמיק להתקפים הקשור בקונפליקטים לא פתורים תמליץ על נסיון לברר מה עובר עלייך, ממה את חוששת, מה קורה בחייך בכלל, איך את נוטה להגיב על מצבים בכלל, מה הדמוי העצמי שלך וכו'. האסכולה ההתנהגותית-קוגניטיבית, פחות תתעכב על הסיבות הפנימיות להתקף ותתמקד במה שקורה לך באותו רגע, באיפיונים של המצב שהביאו להתקף ובדרכי התמודדות איתו כשהוא קורה. שילוב בין שתי הגישות הוא חשוב כי לא הגעת למצב של התקפי פניקה כך סתם ביום אחד ובטיפול פסיכולוגי ניתן לברר מה הדברים שקורים בחייך שמלחיצים אותך ומה תפיסת העולם ודרך ההתמודדות האופיינית לך שהביאו אותך למצב של התקפי פניקה. יחד עם זאת, בירור זה יכול לעזור לך למתן תפיסות באופן שיקטין את הסכוי שהתקפי פניקה יחזרו בעתיד אולם אינו יכול להוות תחליף לחשיפה in-vivo (תכלס) למצב שיוצר את ההתקפים כדי ללמוד להתמודד עם ההתקף ולהתגבר. האם זו לא את שכתבת: "החרדה היא חלק ממני ואני בעלת הבית"? ההתקף בא, הוא מוכר, את יודעת שזה זוועה אבל שלא יקרה לך שום דבר רע, את עוזרת אוז ומשתמשת בטכניקות שונות (נשימה, הרפיה, הסחת דעת, שתית משקה מתוק, משפטי העצמה) שיעזרו לך לשרוד את ההתקף, מתוך אמונה שכל פעם שאת מתגברת ולא בורחת- את עוזרת למוח שלך ללמוד שאין סכנה אמיתית במצב הזה ומפחיתה את הסכוי להתקף הבא. את הרי יודעת את זה לא? בהצלחה!
