שאלה לחברי הפורום

[yariv10]

שאלה לחברי הפורום

כולכם מכירים תעצה המוכרת "שפשוט להיות עצמכם" במצבים מסויימים ולזרום עם דברים. עכשיו השאלה שלי היא אם מישהו רוצה לשנות התנהגות באופי שלו,או אף לעצב את האופי שלו כרצונו. האם זה נחשב שההתנהגות החדשה שלו זה הוא עצמו? הרי הוא רוצה לשנות את עצמו במובן מסויים. האם "ההתנהגות" שהוא רוכש לעצמו כי נראה לו שככה נכון לעשות,זה אכן הוא? הוא שהוא פשוט ככה והוא לא יכול לעשות כלום כי ככה הוא וזהו? דוגמא: אם בן אדם אחד,אחד שלא ידידותי אחד שלא נמשך למרכז העיניינים בשיחה,כי ככה הוא.רוצה לשנות את ההתנהגות שלו לידידותית ואת עצמו לאדם שיהיה לו יותר קל בחיים, אז זה לא נוגד את זה שהוא פשוט לא עצמו? ובכלל את המשפט הזה? אשמח לתגובות

 

[ישראל שורק]

גם השינוי הוא אתה ואפילו השקרים שלך

יריב יקר, אני חושב שלא תוכל לברוח מעצמך. כל שינוי שתעשה יהיה אתה אף אם התנהגותך לא תעלה בקנה אחד עם "נטייה ספונטנית" שיש לך. אין שום זהות בין "להיות אתה עצמך" לבין "להיות ספונטני". להפך. ההתגברות העצמית שלך מספרת עליך לא פחות מנטיה התנהגותית שאפיינה אותך עד כה. אפילו השקרים שלך, יריב, והעמדות הפנים, וההדחקות וההסתרות- כל אלה היו שלך והן אתה. יוצא שאדם אינו יכול לברוח מעצמו. שהרי גם הבריחה היא שלו והיא מייצגת רכיב אמיתי בהווייתו. לכן הרצון לשינוי במקרה שלך הוא אתה, וההתגברות העצמית שאתה מפעיל היא שלך, והגישה הידידותית שתסגל תהיה יריבית כמו שהגישה הבלתי ידידותית שבה נקטת עד כה היתה יריבית באותה מידה עצמה. מהותך האמיתית, כותב ניטשה במסה שלו 'שופנהאור כמחנך', אינה טמונה כלל בתוכך אלא הרחק, גבוה מעליך.

 

[yariv10]

קודם כול תודה רבה על התגובה

הדוגמא שכתבתי היא לא עליי (סתם ההיתי חייב להגיד את זה). עכשיו בהנחה שזה כך(לא שאני חושב שלא) אז מזאת אומרת בעצה תהיה אתה? בדרך ככל מכניסים תעצה הזאת שתיהיה אתה והכול איהיה בסדר.. הרי בכול מקרה אתה תהיה ותתנהג וזה יחשב אתה,לא ככה? ולא תשחק אותה כי הרי זה אתה לא? חייב לזוז אשמח לתגובה

 

[hilabarak]

יריב יש בדיון שלך הנחה בסיסית

שלא ברורה לי. מי אמר שהמשפט "תהיה עצמך", הוא חוכמת הדור. כל הדיון מתבסס על המשפט, כאילו זה ברור מאליו שהוא נכון וחכם. בעיני יש ערך רב לפילוסופיה כדי להתוות דרך או למקם את עצמנו. במקרה זה היא מסבכת לחינם. אדם שרוצה לשנות תכונה או התנהגות, מרגיש שאותה תכונה לא משרתת אותו היטב. לכן הוא רוצה לשנות, לא כי זה הוא או לא הוא. אם אני מדבר בגסות לאנשים ואני ממתן זאת, אני עדיין אותו ברק, רק טיפה בוגר יותר ומתון יותר.

 

[michelarmel1]

ליריב

איך שאני הבנתי את זה, בשאלתך טמונה שאלה כללית יותר: האם יש משהו בסיסי, איזה גרעין שהוא אתה , שאתה נולד אתו ועליך למצוא אותו ובמובן זה להיות עצמך או שאין לך כל מהות בסיסית וביכולתך לעצב את עצמך כרצונך, ואז 'להיות עצמך' זה להיות כל דבר שתרצה בעצם. נכון להיום אני נוטה יותר להסכים אם האפשרת הראשונה - על אף שזה יכול להשתנות אם נסיוני בחיים ילמדני אחרת. שמתי לב שיש לי מספר תשוקות, תנועות בסיסיות וכדומה שבעצם היו בי מימים ימימה ועם השנים הן דהו והתחבאו מתחת לכל הרגלים, טראומות ילדות, מה שחשבתי ש'צריך להיות' וכדומה. מה שמוטל עלי לעשות עכשיו לחשוף את התשוקות הללו מתחת לכל נסיון החיים, המחשבות, והזכרונות שצברתי במהלך חיי וזה לא כל כך מסובך כי לאורך כל הזמן הזה הן תמיד המשיכו לפעום בי ותמיד שמעתי את לחישותיהן העדינות. במקרה שלי זה לחזור אחורה לאותם הדברים שתמיד היו בי והזנחתי אותם או התעלמתי מהם (אבל אתה זה לא אני ואולי הדרך שלך שונה משלי אז קח את דבריי בערבון מוגבל) לשם הבהירות אתן דוגמא: יניב נמשך למוזיקה מאז שהוא זוכר את עצמו ואף למד לנגן בגיטרה כנער. הוא הפסיק לנגן אך המשיך להנות מהאזנה למוזיקה ועיסוק בה. מכיוון שהוא בא מסביבה שלא ראתה בתחום המוזיקלי אופציה למקצוע לחיים כיוונו אותו ללכת ללמוד דברים פרקטיים יותר כמו מחשבים, הנדסת חשמל וכדומה- תחומי לימוד שהוא לא הצליח להחזיק בהם זמן רב כי הוא לא היה רציני. הוא לא ידע באיזה כיוון עליו לנתב את חייו מבחינת קריירה ולאחר ששהה בצומת הדרכים הזו מספר שנים הוא נזכר\גילה שהדבר שמדליק אותו זה מוזיקה וכתוצאה מכך, בעשור השלישי לחייו הוא התחיל ללמוד סאונד ונגינה על גיטרה. המסר שלי הוא שזו היתה המשיכה הבסיסית שלו אך כיוון שהוא אף פעם לא חשב שבכלל אפשר לקחת את הדבר הזה ברצינות הוא למד בצעירותו דברים שלא עניינו אותו ובנוסף גם כעס על עצמו שהוא לא יכול להיות תלמיד רציני. האהבה למוזיקה תמיד היתה בו אך היא דהתה וקיבלה מקום של 'תחביב' כי לימדו אותו בבית שהוא צריך לעסוק בדברים 'מכובדים' יותר. במובן הזה להיות עצמך זה פשוט למצוא את הקול הפנימי שלך ('תחושת הבטן' שלך) ולנסות ללכת עם זה. דוגמא נוספת: במצבים בהם אני חסרת ביטחון מצאתי שכל ההתנהגות שלי משתנה, אני מתחילה לקשקש ללא הרף ולפטפט שטויות. זה לא להיות עצמי. זה התנהגות שיש לי כשאני לחוצה\ נבוכה\ חסרת ביטחון אבל זה לא איך שאני באמת מתנהגת או איך שהייתי רוצה להתנהג. אם הייתי נפטרת מאותה תחושת חוסר ביטחון הייתי יכולה להתנהל בטבעיות ולהיות עצמי. אני רואה את חוסר ביטחון כמכשול שאינו חלק ממני אלא כדבר שחוסם אותי מלבטא את עצמי כמו שאני. זו התנהגות שאימצתי, הרגל ותו לא. וכשאני רואה את התהליך הזה קורה בפועל ואני מודעת אליו זה מאוד בולט לי שיש בי איזה הכרח לא רצוני להתנהג בצורה שה'עצמי' היותר פנימי\ עמוק שלי בכלל לא בחר בה.

 

[yariv10]

מצטער על הניסוח הגרוע

ואכן michelarmel1 זו השאלה שהתכוונתי אליה,שהיא אני מתקן את השאלה ומצטט מהודעתך "האם יש משהו בסיסי, איזה גרעין שהוא אתה , שאתה נולד אתו ועליך למצוא אותו ובמובן זה להיות עצמך או שאין לך כל מהות בסיסית וביכולתך לעצב את עצמך כרצונך, ואז 'להיות עצמך' זה להיות כל דבר שתרצה בעצם" מודה לך מאוד על התיקון,אני משתדל

.

 

[yariv10]

המקש נלחץ ../images/Emo12.gif../images/Emo6.gif

 

[hilabarak]

הדיון על "עצמי" לדעתי יוצר עיוות

של המציאות. כי הוא יוצר אשלייה של איזה דו מימדיות של "אני" או "לא אני". והמציאות היא מורכבת פי אין סוף בערך. נניח שאתה אוהב מוסיקה אך לא עוסק בה, האם זה אומר שאינך הורה לילדייך או בן זוג או חלק מהארגון בו אתה עובד (למרות שנפשך חשקה במוסיקה) או אזרח המדינה שתורם יותר או פחות. ה"אני" מורכב בעיני מאין סוף מימדים. כמה אני מזדהה עם המדינה? וכמה אני תורם למדינה ? וכמה אני מאמין במוסר ? וכמה אני פועל בהתאם לאמונה שלי במוסר ? וכמה אני תורם לצדקה ? וכמה אני משקיע בילדים ? ובאיזה אופנים אני משקיע בהם ? וכמה אני נהנה בעבודה ? והאם אני מסוגל לממש עצמי בעבודה למרות שהיא לא בדיוק מתאימה ? ועוד אין סוף מימדים. בכל אחד מהממדים אפשר לשפר ולשנות בגבולות שלך. אם ניחק לדוגמא, מנהיג מלידה שניחן ביכולת להנהיג אומות לא יהפוך להיות כנראה אבא במשרה מלאה. אבל הוא יכול להפוך מאדם שעוסק רק במדינה לאדם שמשקיע גם במשפחה (אומרים שאפילו בוש יוצא בשעה סבירה מהעבודה). ואם במקרה יש לנו מוסיקאי שלא עוסק במוסיקה, אלא בכלכלה, הרי הוא מפספס יכולת למימוש עצמי (אבל זה הכל, הוא איננו "לא עצמו"). הוא בהחלט יכול להתאמץ ולמצוא גם חיובי בעבודתו ככלכלן (אני מורה בנשמה, שעובד ככלכלן - אז כרגע אני מוצא בזה את המקסימום, עד שאול לעבור להוראה אם בכלל). ובהחלט כל שאר מימדי ההורות, אזרחות, מוסר וכולי יכולים להתקיים (אני מרצה ערב בשבוע בחינם וכך אני קצת מממש גם את ההוראה וגם את ערכי הנתינה בהם אני מאמין - הכל בגבולות סבירים). ומכאן בעיני שאין טעם לעסוק ב"אני" או "לא אני", אלא בנושאים המדוייקים. האם אני ממש את הזוגיות ? האם במגבלות אני יכול יותר ? האם אני צריך לתרום יותר ? שוב האם במגבלות אפשר לעשות 2% יותר ? האם אני מוסרי מספיק? האם המקצוע שלי הוא זה שממקסם את המימוש שלי ? האם אני ממצה את ההורות ? וכולי.

 

[nehud]

בוקר טוב לחג ה"חרות"

מבקש להוסיף מימד (או לחזק) להיות אני אינו מדובר רק בעשייה אלה גם בהתייחסות שלך לעשייה. ניקח לדוגמה מוסר האם "הקודים" המוסריים שלך לקחת מהחברה מהדת וכאשר אין רואה הינך מתנהג באופן שונה (האני) לעיתים באופן מהותי. לדוגמה: דתי הגונב רק מחילונים, פצפיסט המרביץ לילדי השכנים שנכנסו לחצרו. האם מערכת הזוגיות שלך והאחריות ההורית באים כתוצאה "מהכתובה" חוזה הנשואין ותחושתך הפנימית של רצון לברוח מהעניין מאלף ואחת סיבות . ולמרות כל אלו עתה / אני עסוק בכמה אני משקיע בילדים באישה. בקיצור ברק מרבית הדוגמאות שסיפקת מציגות את היחס של האדם לנורמות חברתיות "האני" יכול לבוא לידי ביטוי בין היתר בהתייחס לנורמות האישיות על פיהן אתה מנהל את חייך גם בניגוד ואו בהתעלם מהנורמות. לדוגמה "האני" מעוניין במערכת יחסים אינטימית עם 3 נשים/גברים שגם יממנו את חיי ללא צורך לעסוק לפרנסתו באמצעות 15 ילדים (ביטוח לאומי) שאין לו רצון לחנך מעבר לדוגמא שאני מספק בכל רגע נתון. (אך מתנהג על פי כל הדוגמאות אותן סיפקת ) ומבקש תשובה מעבר לבגרות אישית (לדוד היו 25 נשים לשלמה 1000 והוא הגיע למסקנה שהכל הבל הבלים) באהבה וחרות אהוד

 

[setonr]

לנהוד- בסיפא של המוטו שלך אתה מודה

ליהוה'.. בדבריך אתה בוחן בכלים רצונאליסטים את משמעות חייך ערכי החברה... נורמות ניתן לבקר ולבחון תקיפות לגביך ובכלל. אבל דוגמאת ריבוי הנשים לטעמי לא רלוונטית אלא אם...

 

[nehud]

ריבו ינשים היה קצה הקרחון

ניקח את דוד סמל ומופת לעם היהודי אשר כפי הנראה ידע את עצמו ואת האלוהים אך בדרך היה עסוק ביופי (עצמי), נגינה, הרג (גולית) ,רצח (אוריה החיטי) תאוות בשרים וניאוף (בת שבע) קטינות

ולמרות כל אלו נשאר סמל (הכיצד?) בא בנו שלמה ומסביר הכל הבל הבלים... זמן לכל ועת לכל חפץ תחת השמש... להבנתי הבילתי מחייבת איש מלבדי וגם זה בספק, האדם לומד את עצמו דרך ההוויה בה הוא צועד ללא כותרות טוב/רע ... גם באמצעות נורמות חברתיות וגם מחוצה להם אפשר לקחת את סיפור יציאת מצרים כמטפורה להתפתחות הרוחנית של האדם 1. עבדות (במצרים לפרעו) = עבדות להתניות הפנמיות שלקחנו על עצמנו 2. חצית ים סוף = תחילתה של הדרך מעבדות לחרות 3. 40 שנה במדבר = החיפוש הפנימי אחר דרך ללא התניה חיצונית 5. הכניסה לארץ המובטחת = רק לאלו אשר נולדו מחדש ללא התניות (עבדים במצריים) לגבי הסיפא של המוטו התודה ליהוה = תודה להוויה = תודה לטאו= תודה לצ'י=.... באהבה וחרות אהוד

 

[yariv10]

תודה על התגובות וחג שמח!!../images/Emo24.gif

הבנתי את מה שרציתי (תשובה קצרה אבל באמת הבנתי

)

 

[ita101]

הי יריב

אולי אתה מתכוון בין השאר לתחושה שיש לאדם בקשר להתנהגותו שהיא לא טבעית וזה "לא הוא", כשהוא מנסה לשנות את האופי או את התנהגותו בצורה לא טבעית ו"טכנית" כמו לגבי אדם ביישן שפתאום מתערב בכוח בשיחה או משהו כזה. לפי דעתי מה שקובע בסופו של דבר זה הנוחות של אדם ביחס לעצמו וזה בעצם "הוא" האמיתי. במקומות העמוקים ביותר שלך אתה מרגיש את עצמך ושם אתה הכי בנוח עם עצמך. באשר לשינוי - הכרח של האדם על עצמו יכולה להביא בסוף להתנהגות שונה שנעשית באופן טבעי, כלומר לאופי שונה. מצד שני כאשר אדם מכריח את עצמו להתנהג בצורה לא טבעית ומתוך ההכרח הוא מרגיש לא בנוח עם עצמו זה יכול לגרום לו להירתע מהשינוי. אז השינוי צריך להיות טבעי, נוח, וכמו שאומרים בהדרגה. מה שחשוב שתהיה עם עצמך גם בשינוי עצמו. זאת אומרת, תהיה עצמך גם כאשר אתה רוצה לשנות את ה"עצמי" - מה שנשמע מוזר ולא טבעי אך לדעתי אפשרי. בהצלחה, איתמר