שאלה לילדים שהוריהם פרודים
- פותח הנושא מאה השנים
- פורסם בתאריך
עצה
האמת, אני לא יודע יותר מידי, ההורים שלי עכשיו בתהליך גירושין. גם אני אוהב את ההורים שלי מאוד, אבל אני יותר מודע לזה, אם זה מתבגרים הם אמורים להבין את זה. נכון, לכול אחד זה קשה...הרבה יותר קשה להיות ילד שהוריו פרודים מאשר הורים פרודים. נראה לי שאחרי שההורים שלי אמרו לי שהם מתגרשים הייתי בהלם מסוים...אבל צריך להגיד להם שלמרות הכול הם עדין יראו את שניכם, ושאת ובעלך אוהבים אותם. לדעתי הכי חשוב זה להמשיך לחיות, זה קשה...אבל אצלי במשפחה בחצי שנה האחרונה עברתי ניתוח השתלת כליה, ובניתוח הזה אני והוריי היינו כמו איש אחד... זה תמיד יכאב לעשות משהו כזה, אבל לדעתי חשוב להסיח את דעתם מכך.
האמת, אני לא יודע יותר מידי, ההורים שלי עכשיו בתהליך גירושין. גם אני אוהב את ההורים שלי מאוד, אבל אני יותר מודע לזה, אם זה מתבגרים הם אמורים להבין את זה. נכון, לכול אחד זה קשה...הרבה יותר קשה להיות ילד שהוריו פרודים מאשר הורים פרודים. נראה לי שאחרי שההורים שלי אמרו לי שהם מתגרשים הייתי בהלם מסוים...אבל צריך להגיד להם שלמרות הכול הם עדין יראו את שניכם, ושאת ובעלך אוהבים אותם. לדעתי הכי חשוב זה להמשיך לחיות, זה קשה...אבל אצלי במשפחה בחצי שנה האחרונה עברתי ניתוח השתלת כליה, ובניתוח הזה אני והוריי היינו כמו איש אחד... זה תמיד יכאב לעשות משהו כזה, אבל לדעתי חשוב להסיח את דעתם מכך.
לדעתי
תסבירו להם, תושיבו אותם ביחד עם שניכם, תגידו להם שזה לא קשור עליהם, שזה קשור עליכם וכמו שאמרו פה, ששניכם תהיו שם בשבילם תמיד ואתם אוהבים אותם. בנוסף, לי אני לא מתבגרת אני כבר עברתי את שנות העשרה שלי שהורי עשו את הצעד, ואולי זה קצת אחרת, אבל אל תכניסו את הילדים ביניכם, אל תגרמו לילדים להיות מתווכים, אצלנו זה מאוד חזק, אמא מבקשת משהו דרך אחותי, אחותי אומרת לי, ואני צריכה לבקש מאבא שלי. בנוסף עוד דבר שמפריע זה, החלטתם על צעד מסוים, תחיו עם ההשלכות של זה, או התוצרים של זה, ז"א אם אחד הילדים יחליט לגור איתך או עם אבא שלו, זה לא בהכרח לבחור צד, זה לבחור מקום שטוב להם בו, אל תגרמו להם לרגשות אשם על מקום מגוריהם, אל תשליכו הכל על הילדים. ילדים זה ילדים, הקשר שלכם עם הילדים זה קשר אחד, והקשר ביניכם זה קשר אחר אין מקום לערבב בין השניים, מה שלצערי אני חווה הרבה. מאחלת לך ולילדיך ולאבא שלהם, שהתהליך יהיה קל, ובריא לכל הצדדים הנוגעים בו.
תסבירו להם, תושיבו אותם ביחד עם שניכם, תגידו להם שזה לא קשור עליהם, שזה קשור עליכם וכמו שאמרו פה, ששניכם תהיו שם בשבילם תמיד ואתם אוהבים אותם. בנוסף, לי אני לא מתבגרת אני כבר עברתי את שנות העשרה שלי שהורי עשו את הצעד, ואולי זה קצת אחרת, אבל אל תכניסו את הילדים ביניכם, אל תגרמו לילדים להיות מתווכים, אצלנו זה מאוד חזק, אמא מבקשת משהו דרך אחותי, אחותי אומרת לי, ואני צריכה לבקש מאבא שלי. בנוסף עוד דבר שמפריע זה, החלטתם על צעד מסוים, תחיו עם ההשלכות של זה, או התוצרים של זה, ז"א אם אחד הילדים יחליט לגור איתך או עם אבא שלו, זה לא בהכרח לבחור צד, זה לבחור מקום שטוב להם בו, אל תגרמו להם לרגשות אשם על מקום מגוריהם, אל תשליכו הכל על הילדים. ילדים זה ילדים, הקשר שלכם עם הילדים זה קשר אחד, והקשר ביניכם זה קשר אחר אין מקום לערבב בין השניים, מה שלצערי אני חווה הרבה. מאחלת לך ולילדיך ולאבא שלהם, שהתהליך יהיה קל, ובריא לכל הצדדים הנוגעים בו.
היי
כמי שעברה פרידה מכוערת של הורי ומלחמה שנמשכה 10 שנים עד לגט המיוחל.. אני יכולה להגיד לך כמה דברים בכל שיחה שלא תהיה.. אל תבטיחי דברים שאינך יכולה לקיים.. במצבים של אי וודאות אנו נתפסים לאמירות וגורמים להם להיות הבסיס שלנו במצב כל כך רעוע. אני זוכרת את היום שהורי הושיבו אותי וסיפרו לי שהם נפרדים.. הם אמרו שזאת איננה אשמתי.. ואבי הבטיח שהוא ישאר איתי בקשר.. דבר שלא קרה. תהיי חזקה.. תקיפי אותך בחברות ובאנשים שתוכלי לשתף אותם בכל העובר עלייך.. זאת תקופה קשה מאוד.. אבל אנא.. זכרי.. גם ילדייך נאבקים.. הם בין שניכם.. הם אוהבים את שניכם. אני יודעת שזה נורא מפתה "לברך" את הפרוד.. הקפידי "לברך" אותו בלב זה נורא קשה לשמוע את זה.. וזה גם עשוי לשנות את טיב הקשר בין הפרוד לילדים. כן מומלץ לשתף בכל התהליך.. אבל מתוך רצון להוריד מהם את האי וודאות והפחד מהלא נודע.. ולא מתוך רצון להשפיע עליהם במלחמה ביניכם. קשה להגיד מה לצנזר ומה לא. את אולי מסתכלת על זה כמלחמה.. ונשמע שבצדק מהדרך בה תארת את הנישואים.. אבל זכרי.. במלחמה לא משאירים פצועים בשטח.. תעשו דברים משותפים.. אל תתני לקן המשפחתי להתפרק.. נכון הוא עובר טלטלה.. אבל את היית ועדיין המרכז שלו. תקפידי לשים לב לשינויי מצב הרוח, לשינויים בלימודים.. אל תחנקי יותר מדיי.. זה יוצר אנטי גדול בהרבה.. אינטואיציות הן מרכיב מאוד חשוב בזיהוי מתי זה יותר מדיי עצם שאלתך מראה שאת קשובה לצורכי ילדייך.. שאת מבינה את המורכבות של העניין.. וזה כמובן יאמר לזכותך.. הלוואי והורי היו יוצאים מעצמם ורואים אותי ואת אחי. אני מניחה שלא פשוט לעודד קשר עם הפרוד.. אבל אם הם לא מראים אנטי גדול.. תשתפי פעולה.. תראי להם שאת בצד שלהם.. אני זוכרת בתקופה שאבא שלי עזב את הבית.. שאמא שלי פשוט לא תפקדה.. אני הייתי אז בת 12, אח שלי היה בן כמעט שנה.. הייתי מטפלת באח שלי.. עושה קניות, מנקה את הבית, מכינה אוכל. אני חושבת שהתקופה הזאת נמשכה הרבה מאוד זמן.. אבל אני לא יודעת בדיוק כמה.. הדבר הנורא ביותר הוא.. שפשוט דברים נמחקו לי כתוצאה מהעומס הרגשי שחוויתי. תהיי חזקה למענך ולמען הילדים שלך.. אל תעשי הצגות.. תעשי דברים שמחזקים אותך. חבקי הרבה.. תאכלו ארוחות ערב משותפות.. כולם ביחד.. תעשו כל מה שנהגתם לעשות לפני.. אולי תנסי ליצור מסורת חדשה בתוך המשפחה.. מה יאחה את הפצעים ויקרב אתכם אחד לשני. יציבות.. יציבות.. יציבות. אני מאחלת לך שזה יעבור כמה שיותר מהר.. עם כמה שפחות כאב.. למרות שזה קשה מאוד. תהיו אחד לשני.. משפחה
כמי שעברה פרידה מכוערת של הורי ומלחמה שנמשכה 10 שנים עד לגט המיוחל.. אני יכולה להגיד לך כמה דברים
בכל שיחה שלא תהיה.. אל תבטיחי דברים שאינך יכולה לקיים.. במצבים של אי וודאות אנו נתפסים לאמירות וגורמים להם להיות הבסיס שלנו במצב כל כך רעוע. אני זוכרת את היום שהורי הושיבו אותי וסיפרו לי שהם נפרדים.. הם אמרו שזאת איננה אשמתי.. ואבי הבטיח שהוא ישאר איתי בקשר.. דבר שלא קרה. תהיי חזקה.. תקיפי אותך בחברות ובאנשים שתוכלי לשתף אותם בכל העובר עלייך.. זאת תקופה קשה מאוד.. אבל אנא.. זכרי.. גם ילדייך נאבקים.. הם בין שניכם.. הם אוהבים את שניכם. אני יודעת שזה נורא מפתה "לברך" את הפרוד.. הקפידי "לברך" אותו בלב זה נורא קשה לשמוע את זה.. וזה גם עשוי לשנות את טיב הקשר בין הפרוד לילדים. כן מומלץ לשתף בכל התהליך.. אבל מתוך רצון להוריד מהם את האי וודאות והפחד מהלא נודע.. ולא מתוך רצון להשפיע עליהם במלחמה ביניכם. קשה להגיד מה לצנזר ומה לא. את אולי מסתכלת על זה כמלחמה.. ונשמע שבצדק מהדרך בה תארת את הנישואים.. אבל זכרי.. במלחמה לא משאירים פצועים בשטח.. תעשו דברים משותפים.. אל תתני לקן המשפחתי להתפרק.. נכון הוא עובר טלטלה.. אבל את היית ועדיין המרכז שלו. תקפידי לשים לב לשינויי מצב הרוח, לשינויים בלימודים.. אל תחנקי יותר מדיי.. זה יוצר אנטי גדול בהרבה.. אינטואיציות הן מרכיב מאוד חשוב בזיהוי מתי זה יותר מדיי עצם שאלתך מראה שאת קשובה לצורכי ילדייך.. שאת מבינה את המורכבות של העניין.. וזה כמובן יאמר לזכותך.. הלוואי והורי היו יוצאים מעצמם ורואים אותי ואת אחי. אני מניחה שלא פשוט לעודד קשר עם הפרוד.. אבל אם הם לא מראים אנטי גדול.. תשתפי פעולה.. תראי להם שאת בצד שלהם.. אני זוכרת בתקופה שאבא שלי עזב את הבית.. שאמא שלי פשוט לא תפקדה.. אני הייתי אז בת 12, אח שלי היה בן כמעט שנה.. הייתי מטפלת באח שלי.. עושה קניות, מנקה את הבית, מכינה אוכל. אני חושבת שהתקופה הזאת נמשכה הרבה מאוד זמן.. אבל אני לא יודעת בדיוק כמה.. הדבר הנורא ביותר הוא.. שפשוט דברים נמחקו לי כתוצאה מהעומס הרגשי שחוויתי. תהיי חזקה למענך ולמען הילדים שלך.. אל תעשי הצגות.. תעשי דברים שמחזקים אותך. חבקי הרבה.. תאכלו ארוחות ערב משותפות.. כולם ביחד.. תעשו כל מה שנהגתם לעשות לפני.. אולי תנסי ליצור מסורת חדשה בתוך המשפחה.. מה יאחה את הפצעים ויקרב אתכם אחד לשני. יציבות.. יציבות.. יציבות. אני מאחלת לך שזה יעבור כמה שיותר מהר.. עם כמה שפחות כאב.. למרות שזה קשה מאוד. תהיו אחד לשני.. משפחהCopyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.