השופטים איתם אני יושבת
ואומרת לכם בכנות, דברים שרואים מפה לא רואים משם - רואים את החומר, מדברים עם הקטין, שוקלים, חושבים, ובסוף מחליטים. אני כקלדנית גם מתרשמת, כשההורה מדבר, בד"כ האמא, אתה רואה אמא מבולבלת, לא ברורה, אומנם הילדים קשורים אליה מאוד, אבל אין לה שום יכולת לעזור לבן שלה, נניח שאין לה עבודה שנים, השפה בבית רק קללות ומכות, וכו' וכו' זה סיפור ארוך אי אפשר להסביר אז ברור שהילד ילקח, אבל בהרבה מקרים השופטים מעירים לפקידות הסעד, תאמין לי. לי יש אחות נכה, כשהיא הביאה ילדים לעולם, נלחמו בשירותי הרווחה לקת אותם לאומנה כביכול הילדים לא יכולים לגדול עם אמא נכה במצב של אחותי, אבל אנחנו המשחה לקחנו אותם תחת חסותנו עד שכמובן הגיע ו לגיל 18 ועברו להורים, אבל כל השנים הם היו קרובים להורים כמובן. בכל אופן, תאמין לי, שיש לשופטים עבודה קשה, הם רואים הכל, והרבה פעמים מגיעים למצב שמעירים לאבא על היחס, לוקחים את הקטין ללשכה. תראה, אני אומרת דבר כזה, כמו במקרה שהיה לי דאז, הצד השני, שזה ההורה, צריך לעמוד מול השופט ולהביע דעתו, אם בכתב ואם בעל פה, אם בדיקה פסיכולוגית ומבחנים מעידים כי יש ליקוי חמור אצל ההורה זו בעיה - אני יודעת שקשה לקחת ילדים למשפחות אומנה אבל מה לעשות? הרשות חייבת לגונן על חסרי ישע. תראה, יש לי ילד בגיל ההתבגרות, לפני טיפול שעברתי איתו, הוא היה רב עם הילדה ומרים עליה ידיים, עכשיו כבר לא, אבל אם לא הייתי עובדת בבית משפט, יתכן והייתי משתפת את בית הספר ומשם הדרך קצרה שיגיע לבית המשפט ואז יכול לה יות שהסיפור היה נופל רחוק - ואת זה הרבה לא יודעים, הם מערבים את רשות הרווחה ו בית הספר מתוך כוונה שיעזרו להם ואז הסוד שלהם על תוכנו מתגלה והרשות חייבת לפעול. במקרה שלי, נזהרתי שלא לערב אף אחד כי ידעתי מנסיוני לאן זה יגיע, והסתדרתי לבד, היום הוא לא מרים לא יד ולא קול - בקיצור זה סרט כל החיים האלה של חסרי ישע עליהם אמונים שירותי העובדות הסוציאליות. לפי