יצירה והפצתה
כתבנו הרבה על המוטיבציה של היוצרים. אני חושב שבועז כהן נעלב בקטע הזה, כשציינו , שאחת המניעים ליצירה הוא רגש הנחיתות של היוצר. נעבור להפצת הריקודים של היוצר .הנושא היום. הבעיה של הכרה רשמית , ביוצר היא בכוח המשיכה של ריקודו. כל שירקדו אותו יותר אנשים, ויהיה מבוקש בהרקדות -היוצר מגבש את מעמדו ומקבל את סיפוקו. איך אמרנו פעם : אם לא כסף - לפחות כבוד. אבל בשביל כבוד יש לעבוד. חלק עושה "סיור כתובות" - מטייל בין ההרקדות הגדולות , ומלמד את ריקודו. חלק אחר מתחנן בפני חברים , שילמדו את הריקוד, והגרוע מכל - יש הנוקטים בשיטה :"שמור לי ואשמור לך". כל אחד עוזר להפיץ את הריקוד של חברו. לאבי פרץ יש רק מקנאים ואין הרבה חברים. הוא נוסע לאחיו בכברי ובעכו, יוסי פרץ - שם מריץ את ריקודיו. במרכז -"אם אין אני לי מי לי". - הוא עושה זאת בעצמו לעצמו. ברך אותו אלוהים בהרקדות עמוסות - אז הוא לא צריך לנדוד מחוג לחוג. הרי כולם באים אליו (כך עושה גם גדי ביטון- הוא הרי מלמד את ריקודיו בשעות השיא באונברסיטה) כשאבי פרץ היה בדרום - היה לו חוג והרקדה המונית באונברסיטה. שם הוא התחיל - בהפצת ריקודיו. כל שהריקוד חשוב ליוצר כך הוא יתעקש יותר להדריכו בכל הזדמנות אפשרית , במקומות הומים. יצירה טובה - היא כאש בעצמותיו. אין אפשששרות לקבוע בודאות , אם לבקר או , לעודד הדרכה של היוצר. בארצות הברית - הדרכת היוצר - בעצמו , נחשבת לאירוע חגיגי. אצלנו אתה שומע את הרוקדים צועקים - חסרי סבלנות : "מתי מתחילה ההרקדה" "יאללה , מוסיקה מוסיקה" בדיוק באותו רגע , שהיוצר חושב, שכבש את העולם - בריקודו הנפלא. אלה קטעי מחשבה מבולבלים , אבל צריך הייתי לומר אותם באיזה שהוא מקום. תודה על הסבלנות א
