שאלה לי אליכם
אני בת 15 ויש לי אח בן 11. הייתי רוצה שיהיה בינינו קשר טוב, הייתי רוצה להיות אחותו הגדולה וטובה! אבל זאת אשמתי, אני מוציאה עליו הכל, כשאני בלחץ, למשל. והוא קטן מידי בשביל שאוכל לדבר איתו על זה, ולבקש סליחה על ההתפרצויות והריבים. אני באמת שונאת את עצמי כל פעם אחרי שאני רבה איתו... והוא לא מוכן לשמוע סליחה. הוא פשוט לא מוכן. הייתי רוצה שהוא לא יפחד ממני, ושאני לא אפחד ממנו. לפעמים יש ימים כאלה, שאנחנו מתחבקים, והוא מספר לי כל דבר שקורה לו בחיים. אבל אני נורא מתאצמת בשביל שיבואו ימים כאלה. קראתי פה קצת בפורום, ונראה לי שההודעה שלי לא כלכך מתאימה לאופי של הפורום. כולכם פה נורא אוהבים ושמחים. בכל זאת החלטתי לשאול אותכם, כי אני רוצה לדעת בכל זאת אם גם אתם מרגישים כמוני לפעמים, ומה אני אמורה לעשות לדעתכם?
אני בת 15 ויש לי אח בן 11. הייתי רוצה שיהיה בינינו קשר טוב, הייתי רוצה להיות אחותו הגדולה וטובה! אבל זאת אשמתי, אני מוציאה עליו הכל, כשאני בלחץ, למשל. והוא קטן מידי בשביל שאוכל לדבר איתו על זה, ולבקש סליחה על ההתפרצויות והריבים. אני באמת שונאת את עצמי כל פעם אחרי שאני רבה איתו... והוא לא מוכן לשמוע סליחה. הוא פשוט לא מוכן. הייתי רוצה שהוא לא יפחד ממני, ושאני לא אפחד ממנו. לפעמים יש ימים כאלה, שאנחנו מתחבקים, והוא מספר לי כל דבר שקורה לו בחיים. אבל אני נורא מתאצמת בשביל שיבואו ימים כאלה. קראתי פה קצת בפורום, ונראה לי שההודעה שלי לא כלכך מתאימה לאופי של הפורום. כולכם פה נורא אוהבים ושמחים. בכל זאת החלטתי לשאול אותכם, כי אני רוצה לדעת בכל זאת אם גם אתם מרגישים כמוני לפעמים, ומה אני אמורה לעשות לדעתכם?