בגדול, אני האמונה שלי היא
הנותאיסטית, ז"א, שאני רואה את כל האלים כאספקטים של, או "עובדים בתוך" איזו "ישות" גדולה מהם. אני אחדד טיפה את ההסבר של איך אני רואה את האלוהות בוויקה: ניקח לדגומא את היקום שאנו חיים בו, כפי שאנו מכירים אותו. את חלק ממנו, נכון? את בנויה מאותם המרכיבים הבונים אותו, את נבעת ממנו וזו אחת הצורות הרבות בה היקום שלנו מתבטא. אין פה עניין של אמונה אפילו, זה די ברור (אלא אם כן אנו מאמינים שהיקום שלנו הוא אשליה... אז אנחנו בכל זאת, לפחות הגוף שלנו, בנוי מאותה האשליה כמו שאר היקום, סתם סטיה קטנה מהנושא). עכשיו ניגש לאמונה - לפי הוויקה, אנו מאמינים כי האלה והאל נמצאים בכל, גם בנו, גם אנחנו אספקטים של האלה והאל, כמו כל דבר אחר בטבע. כך גם האלים השונים - כשם שאנו רואים בעצמנו אינדיבידואלים ומבדילים בין האחד לשני, ועדיין מאמינים כי כולנו אספקטים של האלה והאל (שגם נמצאים בתוכנו), כך גם האלים והאלות השונים (לפחות בעיניי) - רק שהם ברמה אחרת של הבנה/תפיסה מאשר שלנו. כך איני רואה סתירה בין האמונה באלים בתור אינדיבידואלים ובתור אספקטים של האלה והאל. כמו כן, האלה והאל הם אספקטים (ועדיין, אינדיבידואלים) של משהו גדול יותר, אלוהות (Divinity) שהיא מעבר להבנתנו, בדומה ל"אין סוף" או "לאין" שבקבלה. את האלוהות ההיא לא ניתן להגדיר בתור מה היא כן, אלא בתור מה היא לא (הקיום השלילי). מעין אלוהות טרנסדנטלית, שממנה נובעת האלוהות האימננטית, שהיא האלה והאל. אני מקווה שהסברתי את עצמי מספיק טוב כאן.