שאלה לי..
האם הביופידבק יכול להיות יעיל גם לטווח קצר, ולאחר מספר מצומצם של פגישות, או ביופידבק כמו טיפול נפשי - ארוך ומייגע? (יסלחו לי המתנגדים לאמרה זו) באופן כללי אני סובלת משפע של מתח וחרדה בחיים שלי. שנובעים משפע סיבות, חלקן מודעות, סביר להניח שרובן לא. אני יודעת שאני זקוקה ורוצה טיפול. אבל כרגע אני רוצה להתמקד במשהו ספציפי: רשיון נהיגה. כבר למעלה מתשעה חודשים שאני לומדת נהיגה, 87 שיעורים (!!!!!!!), ועדיין לא ניגשתי לטסט. בהתחלה (לפחות 35 שיעורים), הייתי נכנסת לכזו חרדה במהלך השיעורים, הייתי עוצמת עיניים, לא מסוגלת לנשום, עוזבת הכל, ונותנת למורה להציל אותי ואת המצב. הייתי בפחדים שאני לא יספיק לעצור, שאני לא יספיק לעבור בצמתים, במצבי פקקים בכלל הלחץ עולה שאני לא אכנס באף מכונית - בקיצור - סיוט. היום, אחרי כל כך הרבה שיעורים אין ספק שהנהיגה שלי השתפרה, אני כבר לא צורחת בשיעורים, אני לא מתחננת לאמא שתבוא להציל אותי, אני עוצרת בזמן, עושה פניות, לרוב כמו שצריך. יש עוד מצבים שאני נכנסת לקצת לחץ כשצריך לעבור במקומות צרים מידי, או כאלה, אז אני עוצרת את הנשימה הכי הרבה.. ומה הבעיה העיקרית? אין מצב בעולם שאני מסוגלת לגשת לטסט. היום בפעם השלישית, היתה לי החלפה (מורה אחר לנהיגה, לא המורה הרגיל שלי - נסע איתי 20 דקות, כמו מבחן פנימי). נהגתי - כאילו לא למדתי שיעור אחד בודד! ככה זה היה גם בפעמיים הקודמות. אני חוטפת רעד בכל הגוף, לא נושמת, רואה שחור מול העיניים, לא משנה כמה אני מנסה להרגיע את עצמי, לא עובד. גם כדורי הרגעה מהרופא הפסיכיאטר לא עשו את העבודה. כל התיאור הזה בא בשביל לשאול - האם למצב כזה שיטת הביופידבק יעילה? למשהו שהוא (בתקווה! למרות שאין סיכוי) לטווח הקצר וממוקד מאוד? תודה.
האם הביופידבק יכול להיות יעיל גם לטווח קצר, ולאחר מספר מצומצם של פגישות, או ביופידבק כמו טיפול נפשי - ארוך ומייגע? (יסלחו לי המתנגדים לאמרה זו) באופן כללי אני סובלת משפע של מתח וחרדה בחיים שלי. שנובעים משפע סיבות, חלקן מודעות, סביר להניח שרובן לא. אני יודעת שאני זקוקה ורוצה טיפול. אבל כרגע אני רוצה להתמקד במשהו ספציפי: רשיון נהיגה. כבר למעלה מתשעה חודשים שאני לומדת נהיגה, 87 שיעורים (!!!!!!!), ועדיין לא ניגשתי לטסט. בהתחלה (לפחות 35 שיעורים), הייתי נכנסת לכזו חרדה במהלך השיעורים, הייתי עוצמת עיניים, לא מסוגלת לנשום, עוזבת הכל, ונותנת למורה להציל אותי ואת המצב. הייתי בפחדים שאני לא יספיק לעצור, שאני לא יספיק לעבור בצמתים, במצבי פקקים בכלל הלחץ עולה שאני לא אכנס באף מכונית - בקיצור - סיוט. היום, אחרי כל כך הרבה שיעורים אין ספק שהנהיגה שלי השתפרה, אני כבר לא צורחת בשיעורים, אני לא מתחננת לאמא שתבוא להציל אותי, אני עוצרת בזמן, עושה פניות, לרוב כמו שצריך. יש עוד מצבים שאני נכנסת לקצת לחץ כשצריך לעבור במקומות צרים מידי, או כאלה, אז אני עוצרת את הנשימה הכי הרבה.. ומה הבעיה העיקרית? אין מצב בעולם שאני מסוגלת לגשת לטסט. היום בפעם השלישית, היתה לי החלפה (מורה אחר לנהיגה, לא המורה הרגיל שלי - נסע איתי 20 דקות, כמו מבחן פנימי). נהגתי - כאילו לא למדתי שיעור אחד בודד! ככה זה היה גם בפעמיים הקודמות. אני חוטפת רעד בכל הגוף, לא נושמת, רואה שחור מול העיניים, לא משנה כמה אני מנסה להרגיע את עצמי, לא עובד. גם כדורי הרגעה מהרופא הפסיכיאטר לא עשו את העבודה. כל התיאור הזה בא בשביל לשאול - האם למצב כזה שיטת הביופידבק יעילה? למשהו שהוא (בתקווה! למרות שאין סיכוי) לטווח הקצר וממוקד מאוד? תודה.