שאלה לכולם, כנסו
שלום לכולם, השאלה הזו מופנת גם לאלה שעברו טיפול וגם למטפלים. חבר טוב שלי הלך לטיפול אצל הומיאופת, הוא "לקח" ממנו אנרגיה, והכין לו טיפות, החבר לקח 3 טיפות מן התרופה שהוא הכין לו, ומה שקרה לו זה פשוט לא ייאמן. הוא נזרק בין קיצוניות אחת לשנייה (דיכאון מצד אחד, לשמחה אין סופית מצד שני, או תחושה שכולם אוהבים אותו אל מול תחושה שלא אוהבים אותו), היחס בין המצבים יכול להשתנות בתוך דקה. מעבר לזה, יש לו הרבה מקרים, שתחושות שלו פשוט מקבלות מה שאני מכנה "זום אין". זאת אומרת, תחושה סתמית שביום יום לא מתייחסים אליה, הופכת אצלנו לדומיננטית וחזקה ביותר. לדעתי הוא נהיה יותר הוא. זאת אומרת, שה"עצמו" שלו מתפרץ. וזאת אני אומר, כי מהצד, דברים שנראה לי שתמיד היו אמורים להפריע לו, או לחילופין היו אמורים תמיד לשמח אותו - או שלא הפריעו לו או שלא שימחו אותו כמו שצריך. נראה לי פשוט שהוא הופך להיות יותר הוא, אבל בקיצוניות. זאת אומרת שכל המסיכות מוסרות, מסיכה אחר מסיכה, שהוא עטה על עצמו עם השנים והחיים, ואז אתה מביט במראה ונבהל ממה שאתה רואה, כי אתה לא מכיר את עצמך. מה דעתכם? מה קורה לו? אשמח לדעתכם
שלום לכולם, השאלה הזו מופנת גם לאלה שעברו טיפול וגם למטפלים. חבר טוב שלי הלך לטיפול אצל הומיאופת, הוא "לקח" ממנו אנרגיה, והכין לו טיפות, החבר לקח 3 טיפות מן התרופה שהוא הכין לו, ומה שקרה לו זה פשוט לא ייאמן. הוא נזרק בין קיצוניות אחת לשנייה (דיכאון מצד אחד, לשמחה אין סופית מצד שני, או תחושה שכולם אוהבים אותו אל מול תחושה שלא אוהבים אותו), היחס בין המצבים יכול להשתנות בתוך דקה. מעבר לזה, יש לו הרבה מקרים, שתחושות שלו פשוט מקבלות מה שאני מכנה "זום אין". זאת אומרת, תחושה סתמית שביום יום לא מתייחסים אליה, הופכת אצלנו לדומיננטית וחזקה ביותר. לדעתי הוא נהיה יותר הוא. זאת אומרת, שה"עצמו" שלו מתפרץ. וזאת אני אומר, כי מהצד, דברים שנראה לי שתמיד היו אמורים להפריע לו, או לחילופין היו אמורים תמיד לשמח אותו - או שלא הפריעו לו או שלא שימחו אותו כמו שצריך. נראה לי פשוט שהוא הופך להיות יותר הוא, אבל בקיצוניות. זאת אומרת שכל המסיכות מוסרות, מסיכה אחר מסיכה, שהוא עטה על עצמו עם השנים והחיים, ואז אתה מביט במראה ונבהל ממה שאתה רואה, כי אתה לא מכיר את עצמך. מה דעתכם? מה קורה לו? אשמח לדעתכם
יעבור