שאלה לכולם מההיבט הפסיכולוגי של התכנית

[א ו ח נ ה]

שאלה לכולם מההיבט הפסיכולוגי של התכנית../images/Emo127.gif

2 דברים: 1. לטעמי זאת תכנית מעולה לאנשים שחיים לבד, אני מכיר לא מעט כאלה שפשוט פותחים את הטלויזיה על הערוץ גם כשהם לא צופים רק כדי לקבל תחושה שיש אנשים בבית (אני אישית גם עושה את זה הרבה פעמים) מה שמוביל אותי לנקודה השנייה: 2. אתם מרגישים חלק מהבית של האח הגדול? כאילו, אתם חושבים על איך תרגישו כשהתכנית תסתיים ובעצם כולנו נפרד מאנשים שיש לנו אופציה להשקיף עליהם 24 שעות ביממה במשך כמה חודשים. אני חושב שאני אהיה בדיכאון לפחות כמה ימים כי זה יחסר לי (וזה לא שהחיים של רייקניים, אבל נקשרתי לכמה מהאנשים שם גם בלי להיות איתם במגע ישיר).

 

[קמבילי]

מסכימה איתך מאד

1. אני עובדת בבית ותמיד הטלוויזיה פתוחה לי בשקט מאחורי הגב, בדרך כלל BBC Prime, כדי להרגיש שיש עוד מישהו בבית. הטלוויזיה נסגרת רק כשהחבר שלי מגיע. אינני זוכרת איך נפלתי להתמכרות לאח הגדול, אבל זו היתה נפילה רצינית. בשבועות הראשונים עבדתי כשחלון הלייב פתוח לי בווליום נמוך מאחורי חלון WORD שאני עובדת עליו, ומדי פעם דגמתי אותו. במקביל נפלתי גם לפורום המזורגג הזה, והכל ביחד הפריע לי נוראות בעבודה. בשבוע האחרון המצב משתפר, אני כמעט לא פותחת חלון לייב,א בל הפורום עדיין נכנס לי לחיים ומעכב לי את העבודה. 2.גם אני חשבתי שאולי יהיה משונה לא לדעת מה עובר על גיבורינו, אבל שמונה אנשים כבר עזבו את בית האח הגדול ונמחקו מתודעתי. נראה לי שכאשר ייסגרו דלתות האח הגדול ואיש איש יילך לדרכו, נאבד עניין בהמשך הסיפור. לא נראה לי שאסתקרן לדעת מה עובר על עינב, על רנין, על צבר. הם יוזמנו לאיזה השקת מוצר, יתראיינו בתוכנית בוקר, שעמום כללי. יעניין אותי מאד לשמוע מה שפרה תאמר אחרי שתצא מהבית ותעכל את מה שקרה לה שם, איך הפכה לזומבית של דיקטטור מושחת ושיתפה פעולה עם מעשיו הנואלים.

 

[ethna]

הלו אוחנה

לדעתי התוכנית פונה לשני רגשות עיקריים: המציצנות ותחושת "אני שם". תוכניות הריאליטי פונות בצורה חזקה לרגש המציצנות ונותנות לו לגיטימציה- אתה לא מציץ לבית של השכן או עושה פעולה פלילית כלשהי, אתה פשוט פותח טלוויזיה. אני חושבת שלרבים מאיתנו יש קצת מהרגש הזה, בייחוד לאנשים שאוהבים ריאליטי. אני יכולה לכתוב שמה שאני אוהבת בתוכניות ריאליטי זה "מה אנשים יעשו", כי אין תסריטאי שמחליט מראש. אין התנהגות הכפופה לחוקי ההגיון ועולם הערכים של התסריטאי. אומנם בכל תוכניות הריאליטי יש את התערבויות ההפקה, אבל עדיין ההתנהגות של האנשים כפופה להגיון שלהם ולעולם הערכים שלהם. לגבי תחושת "אני שם". אני אישית לא רוצה להכנס לוילה, אבל מכירה כמה וכמה שרוצים. האנשים הללו, לפחות אלו שאני מכירה, פותחים את הטלוויזיה או משאירים חלון על מצלמה1 במהלך כל היום! לפעמים זה הרצון להיות שם כי משעמם לך, לפעמים הצפייה בתוכנית ובצעירים שבה גורמים לך להרגיש צעיר, ולפעמים זה פשוט החלום של להיות בוילה במקום בעבודה שלך. לא משנה מה הסיבה תוכנית ריאליטי מעוררת דיונים מעניינים בהרבה מכל סידרה המנוהלת מלמעלה- בין אם תסריטאי או מערכת (כגון עובדה). חבל רק שהרבה מהדיונים זו התלהמות ואי הקשבה של ילדים קטנים (מנטלית או ביולוגית). לגבי הנקודה השניה שלך, הצופים הם לא חלק מהבית, הם צופה יודע כל- מעין מיני אלוהים. יש תחושה ממכרת לעובדה שאתה יודע יותר טוב מכל אחד מהגיבורים שלך, וזה לא משהו שקורה הרבה בחיים. כשהתוכנית תגמר תורגש נפילה בחיי היום יום, כי בכל זאת לכולנו יש חיים. אולם אם הנפילה הזו נמשכת יותר מיומיים שלושה אזי כדאי לבדוק מאיפה נוצרת התלות הזו ואולי כדאי למצוא תמיכה- בין אם משפחה או תמיכה מקצועית. כאשר נוצר מצב שאחרי יומיים שלושה התלות בתוכנית תעלם הרי שאתה תחשוב פחות על האנשים שהיו בתוכנית, וזו אגב הסיבה למה כל הכוכבי אינסטנט הללו נעלמים- כי לרוב האנשים אין צורך בהם יותר התלות בתוכנית הזו ובאנשיה נגמרה או שהם מצאו תלות אחרת בסידרת ריאליטי אחרת. הקשר שיצרת הוא קשר וירטואלי וחד צדדי ועל כן זמני. אבל כל עוד יש מנדרג' זה נחמד, לא?

 

[א ו ח נ ה]

האמת, לפני האח הגדול הגעתי לשלב

שלא יכלתי לסבול יותר תכניות ריאלטי זה כבר יצא מכל החורים! העניין הוא שפה באמת מדובר בתכנית ריאלטי לא מבויימת (עד כמה שניתן), ובגלל זה ניראה לי שהרבה אנשים התמכרו.