שאלה לכלכם
- פותח הנושא missundaztood
- פורסם בתאריך
לילה טוב../images/Emo29.gif
אני אכן חושבת שהורים יכולים להיות בודדים ,חסרי אונים,מיואשים,ובייחוד כאשר אתה עובר את משבר הגירושים. אני בתור בת,יכולה להעיד שאבא שלי בפגישה משולשת עם הפסיכולוגית שלי אמר במילים אלו:אני לא יודע איך להתמודד עם בת להורים גרושים,אני לא יודע מה לעשות,איך לנהוג,מה לבצע". אך,אני לא חושבת שילד בגיל צעיר או לחילופין ילד שהוריו התגרשו לא מזמן,יכול לבחון את המצב מנקודת ראות כזאת.הוא עסוק בשלו,בכמה חייו נהרסו,כמה הוריו התנקלו לו או חילופין כמה הוא אשם.הוא עסוק בבעיותיו והרצון או אי הרצון להתמודד עם הגירושים,הוא לא יכול לראות גם את מצב ההורים וכמובן לא לראות את בעיותיהם וקשיהם. ההורים צריכים לתת את הטון,זה נכון משפט שיפה להגיד אותו. אך כמו שהרבה דברים השתנו והטשטשו, גם לעיתים,העובדה שמי ההורה ומי הילד,מי מכתיב את הטון ומי הולך לפי הטון,למי יש את הסמכות ומי המוסמך, אינה ברורה ומעורפלת. מנסיוני,אבא שלי ילדותי באופן קיצוני למדיי, הוא אישית אינו "מבין" מי האבא ומי הילד.הקשר בינינו נובע רק ממני,הרצון לחיזוק הקשר מגיע רק ממני.היכולת שלו להבין שהוא האבא למרות הכל,קצת נעלמה לו. ויכול להיות שזה נובע מקשיים,מחולשות,מאי יכולת להבין את המצב,אך בל לשכוח שהוא גם אב לילדים אנו,הילדים,לא פחות כואבים ממכם,לא פחות נפגעים ממכם,לא פחות רוצים לחזור לחיים שגרתיים מהר,אנחנו מנסים לפתור את זה בדרכים שלנו בתור ילדים.אתם בתור מבוגרים והורים,יכולים לנסות לפתור את זה בדרכים שאתם מוצאים לנכון...(ייעוף פסיכולוגי וכד´). הרשה לי להוסיף: כישלון אין פירושו שנועדת להיכשל; פירושו שעדיין לא הצלחת. כישלון אין פירושו שלא השגת כלום; פירושו שלמדת משהו. כישלון אין פירושו שהיית שוטה; פירושו שיש לך הרבה אמונה. כישלון אין פירושו שהושפלת; פירושו שהיית מוכן לנסות. כישלון אין פירושו שאין לך את זה; פירושו שאתם צריך לעשות משהו בדרך שונה. כישלון אין פירושו שאתה נחות; פירושו שאינך מושלמים. כישלון אין פירושו שבזבזת את חייך פירושו שיש לך סיבה להתחיל מחדש. כישלון אין פירושו שאתה צריך לוותר; פירושו שאתה צריך להתאמץ יותר. כישלון אין פירושו שלעולם לא תצליח; פירושו שזה ייקח קצת יותר. איש חכם אמר פעם: "האנשים היחידים שלעולם אינם נכשלים הם אלה שאף פעם לא מנסים". מקווה שבמשך הזמן ,תרגיש יותר נוח ופתוח לספר גם אתת סיפורך האישי, לילה טוב לי,אני חושבת שרובכם כבר בחלםו ה-7 שקד
אני אכן חושבת שהורים יכולים להיות בודדים ,חסרי אונים,מיואשים,ובייחוד כאשר אתה עובר את משבר הגירושים. אני בתור בת,יכולה להעיד שאבא שלי בפגישה משולשת עם הפסיכולוגית שלי אמר במילים אלו:אני לא יודע איך להתמודד עם בת להורים גרושים,אני לא יודע מה לעשות,איך לנהוג,מה לבצע". אך,אני לא חושבת שילד בגיל צעיר או לחילופין ילד שהוריו התגרשו לא מזמן,יכול לבחון את המצב מנקודת ראות כזאת.הוא עסוק בשלו,בכמה חייו נהרסו,כמה הוריו התנקלו לו או חילופין כמה הוא אשם.הוא עסוק בבעיותיו והרצון או אי הרצון להתמודד עם הגירושים,הוא לא יכול לראות גם את מצב ההורים וכמובן לא לראות את בעיותיהם וקשיהם. ההורים צריכים לתת את הטון,זה נכון משפט שיפה להגיד אותו. אך כמו שהרבה דברים השתנו והטשטשו, גם לעיתים,העובדה שמי ההורה ומי הילד,מי מכתיב את הטון ומי הולך לפי הטון,למי יש את הסמכות ומי המוסמך, אינה ברורה ומעורפלת. מנסיוני,אבא שלי ילדותי באופן קיצוני למדיי, הוא אישית אינו "מבין" מי האבא ומי הילד.הקשר בינינו נובע רק ממני,הרצון לחיזוק הקשר מגיע רק ממני.היכולת שלו להבין שהוא האבא למרות הכל,קצת נעלמה לו. ויכול להיות שזה נובע מקשיים,מחולשות,מאי יכולת להבין את המצב,אך בל לשכוח שהוא גם אב לילדים אנו,הילדים,לא פחות כואבים ממכם,לא פחות נפגעים ממכם,לא פחות רוצים לחזור לחיים שגרתיים מהר,אנחנו מנסים לפתור את זה בדרכים שלנו בתור ילדים.אתם בתור מבוגרים והורים,יכולים לנסות לפתור את זה בדרכים שאתם מוצאים לנכון...(ייעוף פסיכולוגי וכד´). הרשה לי להוסיף: כישלון אין פירושו שנועדת להיכשל; פירושו שעדיין לא הצלחת. כישלון אין פירושו שלא השגת כלום; פירושו שלמדת משהו. כישלון אין פירושו שהיית שוטה; פירושו שיש לך הרבה אמונה. כישלון אין פירושו שהושפלת; פירושו שהיית מוכן לנסות. כישלון אין פירושו שאין לך את זה; פירושו שאתם צריך לעשות משהו בדרך שונה. כישלון אין פירושו שאתה נחות; פירושו שאינך מושלמים. כישלון אין פירושו שבזבזת את חייך פירושו שיש לך סיבה להתחיל מחדש. כישלון אין פירושו שאתה צריך לוותר; פירושו שאתה צריך להתאמץ יותר. כישלון אין פירושו שלעולם לא תצליח; פירושו שזה ייקח קצת יותר. איש חכם אמר פעם: "האנשים היחידים שלעולם אינם נכשלים הם אלה שאף פעם לא מנסים". מקווה שבמשך הזמן ,תרגיש יותר נוח ופתוח לספר גם אתת סיפורך האישי, לילה טוב לי,אני חושבת שרובכם כבר בחלםו ה-7 שקד
האלוהים שלי מת!
האלוהים שלי מת במוצאי שבת, סמוך למועד פטירתו של רבים משהו בתוכי פרפר ובעט, כמו השראה פתאומית, התגלות לנביא. אולי בעצם אין כלל ישות עליונה אין מי ששופט,אין מי שמשגיח בעצם לא נותר בי דבר מאותה האמונה, פרט לתחושה שהכל די מסריח. אנשים במצוקה קוראים לאלוהים שלהם לעזרה אני קוראת לעצמי,אין לי ברירה- האלוהים שלי מת. הוא מת בתאי הגז,במחנות הריכוז בפולניה הוא מת במלחמה בלבנון,ברעב הכבד בסמוליה מת,ואין אפילו מי שילבש שחור אני זאת שקוראת עליו קדיש עלי קבר. מת,והוא כבר לא יחזור. אנשים נבערים רואים באלוהים שלהם דרך מילוט. אני לא נמלטת,אני נשארת כי זו שטות- האלוהים שלי מת. האלוהים שלי מת במוצאי שבת, סמוך למועד פטירתם של רבים. קברתי אותו לצד האמת והצדק המוחלט, בשורה אחת עם החלומות והרחמים שבלבי ואני עדין מחפשת,עודני מאמינה שיש דברים נסתרים שאינני מבינה. רק דבר אחד אני יודעת באמת, שהאלוהים שלי מת. -מוקדש לך יישות עליונה שנקראת בפני רבים, ניסיתי למצוא בך דרך חיים אך אכזבת,אכזבת יותר מדי-
האלוהים שלי מת במוצאי שבת, סמוך למועד פטירתו של רבים משהו בתוכי פרפר ובעט, כמו השראה פתאומית, התגלות לנביא. אולי בעצם אין כלל ישות עליונה אין מי ששופט,אין מי שמשגיח בעצם לא נותר בי דבר מאותה האמונה, פרט לתחושה שהכל די מסריח. אנשים במצוקה קוראים לאלוהים שלהם לעזרה אני קוראת לעצמי,אין לי ברירה- האלוהים שלי מת. הוא מת בתאי הגז,במחנות הריכוז בפולניה הוא מת במלחמה בלבנון,ברעב הכבד בסמוליה מת,ואין אפילו מי שילבש שחור אני זאת שקוראת עליו קדיש עלי קבר. מת,והוא כבר לא יחזור. אנשים נבערים רואים באלוהים שלהם דרך מילוט. אני לא נמלטת,אני נשארת כי זו שטות- האלוהים שלי מת. האלוהים שלי מת במוצאי שבת, סמוך למועד פטירתם של רבים. קברתי אותו לצד האמת והצדק המוחלט, בשורה אחת עם החלומות והרחמים שבלבי ואני עדין מחפשת,עודני מאמינה שיש דברים נסתרים שאינני מבינה. רק דבר אחד אני יודעת באמת, שהאלוהים שלי מת. -מוקדש לך יישות עליונה שנקראת בפני רבים, ניסיתי למצוא בך דרך חיים אך אכזבת,אכזבת יותר מדי-
missundaztood
New member
לילד בנפשו
אני לא חושבת ששאילת שאלות והתמודדות איתן היא דבר רע-להפך זה מה שמקדם אותנו,מה שמביא להבנה וחקירת דברים, לתגליות. תאר לעצמך היכן היינו עומדים היום ללא שאילת שאלות? היית מעדיף לחיות בשקר ולשבת באיזו ישיבה, ללמוד כל היום תנ"ך ולסבול שטיפות מח? גם אדם המתקרב לגיל 50 יכול להיות ילד, זה תלוי באדם. אני שמחה שהינך נהנה לקרוא את הדברים הנכתבים בפורום זה, אולי זה יעזור לך להבין טוב יותר את ילדייך, לראות את הדברים מנקודם מבטם. אני מבינה שהורים כמו רובנו-אנושיים וגם להם יש נפילות, רגעי בדידות, תיסכול והרגשת חוסר אונים אבל בד"כ לילדים מאוד קשה לראות זאת. רוב הילדים בגיל ההתבגרות מאוד מרוכזים בעצמם, זו תקופה קשה, מוטרדים מבעיות רבות ובד"כ בתקופה זו מתחילות שאלות לגבי עצמם והם פחות שמים לב למשפחה ומה עובר על ההורים. לילדים להורים פרודים קשה פי כמה וכמה הם מוטרדים מנושאים נוספים ולעיתים פשוט קשה לשים לב, ייתכן שלהורה קשה מאוד אבל הילדים לא יראו את זה גם כי אינם רוצים, קשה להתמודד עם זה, בגיל זה הם צריכים תמיכה וקשה להבין שההורים הם אלה שצריכים תמיכה-וגם (כמו שכבר הזכרתי) הם פשוט לא שמים לב. אם איני טועה האדם שעליו דיברת הוא אותה אחת שטענה כי הילדים אשמים בפירוד ההורים(catatonia)-אחרי הסתכלות בכרטיסה האישי(בו כתובים פרטיה) ראיתי שהיא בת ולכן עניתי לה בלשון נקבה ושיערתי שבהודעתה טעתה בהקלדה. אם התכוונת למשהו אחר אודה לך אם תפנה אותי להודעה אליה התכוונת. אין ביכלתי ללמד אותך כיצד לנהוד בילדיך מהסיבה הפשוטה-אין לי אישית נסיון בתור הורה. אבל אוכל לומר לך בתור ילדה שאני יודעת שלהיות הורה זה קשה אבל עצות כלליות לא תעזרנה, כל ילד הוא עולם ומלואו וצריך לנהוג בו בהתאם יש ילדים שצריך לנהוג איתם בקשיחות מעט יותר מבאחרים וישנם ילדים שצריך לתת להם יד חפשיה. אתה מכיר את ילדיך ורק אתה תוכל לדעת איך לנהוג בהם. אתה מוזמן להשתתף בפורום ולהציג דברים מנקודת מבטו של הורה.
הגר
אני לא חושבת ששאילת שאלות והתמודדות איתן היא דבר רע-להפך זה מה שמקדם אותנו,מה שמביא להבנה וחקירת דברים, לתגליות. תאר לעצמך היכן היינו עומדים היום ללא שאילת שאלות? היית מעדיף לחיות בשקר ולשבת באיזו ישיבה, ללמוד כל היום תנ"ך ולסבול שטיפות מח? גם אדם המתקרב לגיל 50 יכול להיות ילד, זה תלוי באדם. אני שמחה שהינך נהנה לקרוא את הדברים הנכתבים בפורום זה, אולי זה יעזור לך להבין טוב יותר את ילדייך, לראות את הדברים מנקודם מבטם. אני מבינה שהורים כמו רובנו-אנושיים וגם להם יש נפילות, רגעי בדידות, תיסכול והרגשת חוסר אונים אבל בד"כ לילדים מאוד קשה לראות זאת. רוב הילדים בגיל ההתבגרות מאוד מרוכזים בעצמם, זו תקופה קשה, מוטרדים מבעיות רבות ובד"כ בתקופה זו מתחילות שאלות לגבי עצמם והם פחות שמים לב למשפחה ומה עובר על ההורים. לילדים להורים פרודים קשה פי כמה וכמה הם מוטרדים מנושאים נוספים ולעיתים פשוט קשה לשים לב, ייתכן שלהורה קשה מאוד אבל הילדים לא יראו את זה גם כי אינם רוצים, קשה להתמודד עם זה, בגיל זה הם צריכים תמיכה וקשה להבין שההורים הם אלה שצריכים תמיכה-וגם (כמו שכבר הזכרתי) הם פשוט לא שמים לב. אם איני טועה האדם שעליו דיברת הוא אותה אחת שטענה כי הילדים אשמים בפירוד ההורים(catatonia)-אחרי הסתכלות בכרטיסה האישי(בו כתובים פרטיה) ראיתי שהיא בת ולכן עניתי לה בלשון נקבה ושיערתי שבהודעתה טעתה בהקלדה. אם התכוונת למשהו אחר אודה לך אם תפנה אותי להודעה אליה התכוונת. אין ביכלתי ללמד אותך כיצד לנהוד בילדיך מהסיבה הפשוטה-אין לי אישית נסיון בתור הורה. אבל אוכל לומר לך בתור ילדה שאני יודעת שלהיות הורה זה קשה אבל עצות כלליות לא תעזרנה, כל ילד הוא עולם ומלואו וצריך לנהוג בו בהתאם יש ילדים שצריך לנהוג איתם בקשיחות מעט יותר מבאחרים וישנם ילדים שצריך לתת להם יד חפשיה. אתה מכיר את ילדיך ורק אתה תוכל לדעת איך לנהוג בהם. אתה מוזמן להשתתף בפורום ולהציג דברים מנקודת מבטו של הורה.
ילד יקר , הניחוש היחיד שלי לגבי
הנכונות של החבר´ה הצעירים כאן להקשיב לנו , הוא פשוט שאכן אנחנו הורים , אבל לא ההורים שלהם ... בשורה התחתונה , הם "ילדים" ... אמנם בוגרים יותר מהאחרים בגלל "מצבם" המיוחד , אבל לא הייתי מותחת את החבל יותר מידי בעניין ... נסיון להסביר להם מה עובר לך בראש כהורה , על כל המגבלות והפחדים , לא יכול לשאת את אותם פירות שאנחנו מצפים להם ... הם מקסימים ואני אוהבת כאן כל אחד ואחת מהם כאילו היה הפרטי שלי , וזו גם הסיבה שאני די משתדלת להניח להם את ילדותם ... מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי כהלכה ...
הנכונות של החבר´ה הצעירים כאן להקשיב לנו , הוא פשוט שאכן אנחנו הורים , אבל לא ההורים שלהם ... בשורה התחתונה , הם "ילדים" ... אמנם בוגרים יותר מהאחרים בגלל "מצבם" המיוחד , אבל לא הייתי מותחת את החבל יותר מידי בעניין ... נסיון להסביר להם מה עובר לך בראש כהורה , על כל המגבלות והפחדים , לא יכול לשאת את אותם פירות שאנחנו מצפים להם ... הם מקסימים ואני אוהבת כאן כל אחד ואחת מהם כאילו היה הפרטי שלי , וזו גם הסיבה שאני די משתדלת להניח להם את ילדותם ... מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי כהלכה ...
מקווה שהוא אכן אתה
יושבת כאן וחושבת על דבריך,מצד אחד אני יכולה להבין את דברייך,מצד אחד אני יכולה להבין את הקשיים שאתם ההורים עוברים,מצד אחד אני יכולה להבין כמה זה קשה להיות הורה גרוש/פרוד שכל חייו נהרסו לו מול עיניו ועליו להקים בית חדש/משפחה חדשה/חיים חדשים,מצד אחד מבינה את הכל הקשיים. אך מצד שני,לא יכולה להבין את ניתוק הקשר עם ההורה שאינו גר בבית כתוצאה מהגירושים,אינני יכולה להבין את אי הרצון של אחד מההורים בנשיאת האחריות על אחד הילדים,אינני יכולה להבין את העובדה שאחד מההורים כל-כך שקוע במצב שלעיתים מאבד כל קשר עם הילדים ומטיל את האחריות והאשמה על הגירושים או על הצד השני. כעת שאני קוראת אני יכולה להזדהות עם דברייך,אך במציאות היום יומית,כאשר אבי במשך קרוב לשלוש שנים,כמעט וכלל אינו בקשר איתי,שלוש שנים הוא איבד את תפקידו בתור אבא,שלוש שנים הוא אינו מדבר עם שלושת האחים שלי,שלוש שנים שאני רואה אותו כדמות שולית בחיי -כצופה מהצד. כל מילותייך,כל ההסברים,כל היכולות שלי להבין את דברייך מתפוגגות כעין וכהרף במחשבה על יכולת להבין את אבי. איך ?!איך אני יכולה בתור ילדה להבין דברים שכאלו?! איך אני בתור ילדה יכולה להבין שאבא שלי מעדיף להסיר את האחריות מעלי ומעל אחיי?!איך אני יכולה להשוות את קשייו ובעיותיו עם ויתור על לגדל ארבעה ילדים?! איך אני בתור ילדה יכולה להבין שאבא שלי מעדיף להשקיע את זמנו בחברה החדשה שלו ולא בי?! אף אחד לא יוכל להסביר לי זוועות שכאלו. לעיתים רבות,אנחנו נזכרים בעבר,האתמול מביט בי בגבו ואני מצידי לא שוכחת תמיד אני משוחחת עם מה שהיה,ארוכים שורשי הפחד.אני פוסעת בעולם לאט. ובקוצים רבים אני נדקרת, האם זהו ורד או קוץ בבשרי שממנו אני יוצרת?! עלי לשמורי נפשי מן התהום ומן הגובה האיום מייאושי שמרי נפשי נשמה ואימה, רקמה עדינה,הילדה הקטנה שלא נרדמה על שקיפות עורך מאיר היום,כמו נגיעה מיוחלת עכשיו אני מסוגלת לראות את עצמי מקבלת אות של חסד.. ללמוד כיצד לחיות למען ההווה.להבין שעליך לקבל כפי שהם את הדברים אשר מחוץ לשליטתיך,ולא להתייחס לכל דבר ברצינות רבה מידיי.להחזיק מעמד,להיות אמיץ ולקוות,ולא לתת לספקות להניא אותך מלעשות את כל אשר ברצונך לעשות. לזכור כי העולם זקוק לאורם של חיוכים רבים ככל האפשר - ולתרום את חלקך בכך.לבנות גשרים במקום חומות. לראות את הטוב שבבני האדם,להתוודע אל יופיים הפנימי ולהעריך אותו.לזכור כי ללא ידידים ואוהבים עולמך יהיה לא כלום,ולהכיר תודה על כך שבזכותם הוא עולם מלא.להבין כי כל החיים לפניך, אך זהו זמן קצר ויקר מכדי לבזבזו.לעמול למען מטרותייך,ולדעת שאפשר להשיגן, לשאוף להגשמת חלומותייך מתוך יכולת, נחישות ואמונה. ודבר אחרון - לדעת,בסופו של דבר,כי החיים יאירו פניהם אליך...אם אך תעשה כמיטב יכולתיך להאיר פניך אליהם. אתה בטח שמעת על הפקירים בהודו שישנים על מיטת סיכות והולכים על גחלים בוערות. אתה בטח שמעת שבכל דקה נולד מישהו חדש. אתה בטח שמעת על כך שהשמש זורחת ושוקעת ואחריה תמיד יבוא הירח. אתה בטח שמעת על נפילת מגדל התאומים. אתה בטח שמעת על פיגוע הירי. אתה בטח שמעת שפרפר מתפתח מגולם. אתה בטח שמעת על יציאת מצרים ותיבת נוח. את בטח שמעת על רצח רבין. את בטח שמעת ברדיו את "לא קלה היא לא קלה דרכינו" לפחות מליון פעם. אבל אתה(כלומר אתם ההורים) לא שמעתם את הצעקה שלנו!!!!!! ואתם לא באתם ועזרתם!!!!! ואתם לא תמכתם שהכי היינו צריכים אותכם והעדפתם להפנות עורף ,ואתם לא שמעתם שקראנו אחריכם שתבואו ותחבקו אותנו ותגידו שהכל יהיה בסדר, ותבטיחו שלעולם אבל לעולם אתם לא תעזבו!!!! אתם פשוט לא .. כיום אני יכולה להבין,שלא יכולתם לשמוע,הייתם עסוקים וטרודים בבעיותיכם,קשייכם,ובכל שאר הדברים -אך אין זה פוטר אותכם ממנו. כיום,אני מנסה לעזור לילדים כאן בפורום,לא לחוות את מה שאני חוויתי-רק רציתי להזכיר לכם ילדים נפלאים שאני: אני כן שומעת ואני כן רואה ואני כן מריחה ואני כן אוהבת וכן אכפת לי ואני כן כאן בשבילכם. וזו לא רק אני, זה כל הפורום המדהים הזה, שכן שומע, כן רואה, כן מריח, כן אוהב, כן אכפת לו וכן כאן בשבילכם. אתם אף פעם לא לבד, מקסימים, גם כשנדמה לכם שאתם הכי לבד בעולם. לעיתים דבריכם...ממש חזקים. מתאר את ההרגשה הזו של כולנו, ברגעים האלה שבהם הכל שחור ורע, ונדמה לנו שבאמת לאף אחד כבר לא אכפת יותר. שאנחנו סתם כאן בעולם הזה, פשוט סתם. אבל אתם לא סתם... אתם לא. אתם משמעותים להרבה אנשים, אני בטוחה,כמובן גם להוריכם ולהרבה אנשים אכפת ממכם והרבה אנשים אוהבים אותכם, והרבה אנשים מוכנים לתת לכם תמיכה ויד וחיבוק וכתף, וכל מה שאתם צריכים .. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ אין פה שום הטפת מוסר או הבאת טענות אלא הבהרת מצבנו, תודה גלי אני אוהבת אותך המון,היית חסרה לי בתקופה שלא כתבת ובקשר,לאבא של שלי אכן טעיתי,כי תמיד אני מתבלבלת שאת כותבת אבא שלי ,ואבא של שלי.אך דבריי עדיין רלוונטים.. המשך לילה נעים... שקד
יושבת כאן וחושבת על דבריך,מצד אחד אני יכולה להבין את דברייך,מצד אחד אני יכולה להבין את הקשיים שאתם ההורים עוברים,מצד אחד אני יכולה להבין כמה זה קשה להיות הורה גרוש/פרוד שכל חייו נהרסו לו מול עיניו ועליו להקים בית חדש/משפחה חדשה/חיים חדשים,מצד אחד מבינה את הכל הקשיים. אך מצד שני,לא יכולה להבין את ניתוק הקשר עם ההורה שאינו גר בבית כתוצאה מהגירושים,אינני יכולה להבין את אי הרצון של אחד מההורים בנשיאת האחריות על אחד הילדים,אינני יכולה להבין את העובדה שאחד מההורים כל-כך שקוע במצב שלעיתים מאבד כל קשר עם הילדים ומטיל את האחריות והאשמה על הגירושים או על הצד השני. כעת שאני קוראת אני יכולה להזדהות עם דברייך,אך במציאות היום יומית,כאשר אבי במשך קרוב לשלוש שנים,כמעט וכלל אינו בקשר איתי,שלוש שנים הוא איבד את תפקידו בתור אבא,שלוש שנים הוא אינו מדבר עם שלושת האחים שלי,שלוש שנים שאני רואה אותו כדמות שולית בחיי -כצופה מהצד. כל מילותייך,כל ההסברים,כל היכולות שלי להבין את דברייך מתפוגגות כעין וכהרף במחשבה על יכולת להבין את אבי. איך ?!איך אני יכולה בתור ילדה להבין דברים שכאלו?! איך אני בתור ילדה יכולה להבין שאבא שלי מעדיף להסיר את האחריות מעלי ומעל אחיי?!איך אני יכולה להשוות את קשייו ובעיותיו עם ויתור על לגדל ארבעה ילדים?! איך אני בתור ילדה יכולה להבין שאבא שלי מעדיף להשקיע את זמנו בחברה החדשה שלו ולא בי?! אף אחד לא יוכל להסביר לי זוועות שכאלו. לעיתים רבות,אנחנו נזכרים בעבר,האתמול מביט בי בגבו ואני מצידי לא שוכחת תמיד אני משוחחת עם מה שהיה,ארוכים שורשי הפחד.אני פוסעת בעולם לאט. ובקוצים רבים אני נדקרת, האם זהו ורד או קוץ בבשרי שממנו אני יוצרת?! עלי לשמורי נפשי מן התהום ומן הגובה האיום מייאושי שמרי נפשי נשמה ואימה, רקמה עדינה,הילדה הקטנה שלא נרדמה על שקיפות עורך מאיר היום,כמו נגיעה מיוחלת עכשיו אני מסוגלת לראות את עצמי מקבלת אות של חסד.. ללמוד כיצד לחיות למען ההווה.להבין שעליך לקבל כפי שהם את הדברים אשר מחוץ לשליטתיך,ולא להתייחס לכל דבר ברצינות רבה מידיי.להחזיק מעמד,להיות אמיץ ולקוות,ולא לתת לספקות להניא אותך מלעשות את כל אשר ברצונך לעשות. לזכור כי העולם זקוק לאורם של חיוכים רבים ככל האפשר - ולתרום את חלקך בכך.לבנות גשרים במקום חומות. לראות את הטוב שבבני האדם,להתוודע אל יופיים הפנימי ולהעריך אותו.לזכור כי ללא ידידים ואוהבים עולמך יהיה לא כלום,ולהכיר תודה על כך שבזכותם הוא עולם מלא.להבין כי כל החיים לפניך, אך זהו זמן קצר ויקר מכדי לבזבזו.לעמול למען מטרותייך,ולדעת שאפשר להשיגן, לשאוף להגשמת חלומותייך מתוך יכולת, נחישות ואמונה. ודבר אחרון - לדעת,בסופו של דבר,כי החיים יאירו פניהם אליך...אם אך תעשה כמיטב יכולתיך להאיר פניך אליהם. אתה בטח שמעת על הפקירים בהודו שישנים על מיטת סיכות והולכים על גחלים בוערות. אתה בטח שמעת שבכל דקה נולד מישהו חדש. אתה בטח שמעת על כך שהשמש זורחת ושוקעת ואחריה תמיד יבוא הירח. אתה בטח שמעת על נפילת מגדל התאומים. אתה בטח שמעת על פיגוע הירי. אתה בטח שמעת שפרפר מתפתח מגולם. אתה בטח שמעת על יציאת מצרים ותיבת נוח. את בטח שמעת על רצח רבין. את בטח שמעת ברדיו את "לא קלה היא לא קלה דרכינו" לפחות מליון פעם. אבל אתה(כלומר אתם ההורים) לא שמעתם את הצעקה שלנו!!!!!! ואתם לא באתם ועזרתם!!!!! ואתם לא תמכתם שהכי היינו צריכים אותכם והעדפתם להפנות עורף ,ואתם לא שמעתם שקראנו אחריכם שתבואו ותחבקו אותנו ותגידו שהכל יהיה בסדר, ותבטיחו שלעולם אבל לעולם אתם לא תעזבו!!!! אתם פשוט לא .. כיום אני יכולה להבין,שלא יכולתם לשמוע,הייתם עסוקים וטרודים בבעיותיכם,קשייכם,ובכל שאר הדברים -אך אין זה פוטר אותכם ממנו. כיום,אני מנסה לעזור לילדים כאן בפורום,לא לחוות את מה שאני חוויתי-רק רציתי להזכיר לכם ילדים נפלאים שאני: אני כן שומעת ואני כן רואה ואני כן מריחה ואני כן אוהבת וכן אכפת לי ואני כן כאן בשבילכם. וזו לא רק אני, זה כל הפורום המדהים הזה, שכן שומע, כן רואה, כן מריח, כן אוהב, כן אכפת לו וכן כאן בשבילכם. אתם אף פעם לא לבד, מקסימים, גם כשנדמה לכם שאתם הכי לבד בעולם. לעיתים דבריכם...ממש חזקים. מתאר את ההרגשה הזו של כולנו, ברגעים האלה שבהם הכל שחור ורע, ונדמה לנו שבאמת לאף אחד כבר לא אכפת יותר. שאנחנו סתם כאן בעולם הזה, פשוט סתם. אבל אתם לא סתם... אתם לא. אתם משמעותים להרבה אנשים, אני בטוחה,כמובן גם להוריכם ולהרבה אנשים אכפת ממכם והרבה אנשים אוהבים אותכם, והרבה אנשים מוכנים לתת לכם תמיכה ויד וחיבוק וכתף, וכל מה שאתם צריכים .. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ אין פה שום הטפת מוסר או הבאת טענות אלא הבהרת מצבנו, תודה גלי אני אוהבת אותך המון,היית חסרה לי בתקופה שלא כתבת ובקשר,לאבא של שלי אכן טעיתי,כי תמיד אני מתבלבלת שאת כותבת אבא שלי ,ואבא של שלי.אך דבריי עדיין רלוונטים.. המשך לילה נעים... שקד
מתפאלת ממך כל פעם מחדש../images/Emo70.gif
כמוך איני יודעת את הסיבות לגירושים של ההורים שלי,אני מודעת רק לתוצאות הלוואי ואת השפעותיהין. אני אתחיל בתיאור על עצמי,כדי שתוכל להבין בעקבות מה אני כותבת את דבריי. קוראים לי שקד אטינגר אני בת 16 וחצי, גרה בהרצליה-עם אמא,אבא גר ממש רחוק,ולקח להורים שלי להתגרש שבע שנים,כלומר זה היה תהליך ממש ממש ארוך..שאנחנו חיינו בתוכו במשך שבע שנים. לפני הגירושין- אני בת מתוך 4 ילדים, אני הכי קטנה.איני זוכרת במדויק מה היה לפני הגירושין. אני זוכרת רק מתמונות שבגיל צעיר מאוד היינו יוצאים הרבה למלונות וסופי-שבוע,בילינו המון כמשפחה יחד, היה הרגשה של חום ואהבה, למרות שהייתי מאוד קטנה. אף פעם אבי לא היה הדמות הדומיננטית במשפחה, והוא אינו גם מראה את אהבתו(שכיום התבררה לי כדבר אחר). בכל אופן היינו משפחה רגילה לגמרי, אבא ואמא יחד, ו-4 ילדים, עם עליות וירידות , כמו בכל משפחה נורמלית. אני לא זוכרת מה במדויק היה התפנית, המשבר. אבל בסביבות גיל -7 שלי חיי השתנו. במהלך הגירושין- גירושי הוריי היו קצת מכל המוכר, כלומר זה היה תהליך שנמשך כ-7 שנים. אך תהליך שנמשך בתוך החיים שלי. בהתחלה לא הורגש כלל שהורי הולכים להתגרש או שמשהו לא בסדר, אך אחרי זה התופעות החלו להתבהר. אמא נסעה פתאום עם חברה לחו"ל(לפני זה הם נסעו שניהם,תמיד לכל מקום), זה התחיל מקטן, והגדיל לעשות כאשר . אבא לא היה ישן בבית, או שהיה בא בלילה רק כדי לישון, לאמא היה חבר מהצד, לאבא היה חברה מהצד, שקרים ובגידות,היו חלק אלמנטרי מהחיים גניבה של רכוש של אבי מדברי אימי, הוצאות כספים של אבי מהחשבונות שלנו ושל אימי,נראו כדברים נורמליים לעשות, בתי משפט בלי סוף. והליכים משפטיים אין ספור.. כיום- יש לי 4 אחים כולל אני כיום הם בני (27,25,20,16), ובאותו תקופה , שני האחים הגדולים שלי שהם די אלו שהיו הבוגרים, האשימו את אבי בכל מה שהוא עשה כנגדנו (כלומר לקיחת כסף שלנו ובכך שיש לו חברה שהיא אפילו לא יודעת שהוא אבא ל-4 ילדים),בכל אופן אבא שלי נפגע מכך שילדיו יוצאים כנגדו והם ניתקו כליל את הקשר. ואין סיכוי כי אי פעם יוכלו להיות בקשר,שנית. אחי הבינוני(20), היה עד גיל 18 בקשר עם אבי,אך לאחר שאבי שקר לו במצח נחושה, החליט גם הוא לנתק את הקשר.אני היחידה שנשארתי בקשר איתו, אני לא יודעת עם הקשר תורם לי שכן הוא אינו מתפקד כאב(פעם אחרונה שראיתי אותו היה לפני שנה,) והוא מביא לי כסף רק בלחץ ותחנונים שלי, כלומר הרצון שלי לקשר הוא הרבה יותר ממה שהוא רוצה להיות בקשר. מי שהבוגר כאן זה אני ולא הוא. אך עם כל זאת, איני מסוגלת לנתק איתו את הקשר ולחיות בהרגשה שאין לי אבא.(את האמת אני חייבת לציין שזה השתנה בזמן האחרון ממש ממש לטובה,הוא יוזם קשרים ונראה שהכל איכשהו הולך לכיוון הלהסתדר) הקשר עם אמא בתחילה לא היה טוב, אך לאחר שעבדתי על עצמי עם פסיכולוגית ולבד, ולאחר שהמציאות הכריחה לבגר אותי בכמה שנים טובות, כרגע הקשר שלנו, הוא מצויין. הגירושים השפיעו עליי המון, הן במצב הלימודי והן במצב החברתי, הייתי על סף יאוש גמור. הייתי ועד היום אני אצל פסיכולוגית. אני חייבת לציין שיצאתי מהדיכאון בו שררתי והתחלתי חיים חדשים.אך אני חושבת שאני אהיה צריכה ל"עבוד", כל חיי על עצמי. כי חייתי באווירה של שקרים ובגידות, שנראו כה-חיים המקובלים. כמו כן, הורי כיום גרושים, אך המשפטים בבית משפט לא נפסקו בגין רכוש וכסף. בקשר לאבי- כמו שסיפרתי לעי"ל.עם אבי אף פעם לא הרגשתי קרוב אף פעם. לא כשהוא חיי בבית ולא כעת כשהוא מחוצה לה. ישנם אנשים שאינם מראים את אהבתם דרך אמירות:"אני אוהב אותך,אני דואג לך" או ע"י חיבוק ונשיקה. את זה אני מבינה זה סוג של מסויים של אנשים שקשה להם להראות את זה בדרכים שכאלו.אך אבי אינו מראה את זה לא בדרך כזאת,ולא בדרך אחרת(יציאה ובילויים איתי,מתן כסף,או בכל דרך אפשרית אחרת),הוא קרח הן מהצד הזה והן מהצד הזה. כאשר אתה אומר לבן אדם אני מתגעגע אלייך,אתה חשוב לי,אתה צריך קרבה מסויימת,יכולת של פתיחות לאותו איש שאליו אתה מביע את זה. אני כעת לא יכולה להגיד לאבי דברים אלו,אינני מרגישה פתוחה אליו,כבר אייני מרגישה שהוא יכול להבין אותי(ויכול להיות שאני טועה),אך כאשר אדם מאכזב אותך כל-כך הרבה פעמים,כאשר הוא פוגע בך אין ספור פעמים,כאשר הוא מייאש אותך בלי הרף,ומונע ממך ולו את התקווה היחידה שעוד נמצאת אצלך-זה לא מותיר בך הרבה אמונה. עוד נקודה ש"קלעת" במצבי הוא העובדה שאנחנו נשארנו עם האימא והיתה אווירת של הסתה נגד האב,אך כיוון שאני במהלך כל התקופה הייתי הילדה הקטנה בבית,ניסו כמה שיותר לא לערב אותי בעניינים ולהרחיק אותי מהמצב,אך אבי לא ידע לעשות את ההפרדה הזאת בין הילדים לבין (גרושתו-אימי).לאחר שהוא ניתק עם אחיי כל קשר,אני הייתי קצה החוט של המשפחה שנשארה איתו בקשר,הוא ראה אותי כמייצגת ה"משפחה",כאחת שכל מה שהיא מדברת ורוצה,זה בעיקבות הטפות מוסר של המשפחה. ויכול להיות שאבי רואה את עצמו כנשאר לבד במערכה,כמישהו שנגרמו לו כל עוול במשפחה,כמישהו שנפגע רבות מהעניין. אפשר להבין הכל,אך אי אפשר להבין את חוסר הדאגה לילדים,את הניתוק המוחלט בינו לבין אחיי. היכולת לשפר את המצב בינינו הוא לא בר שינוי לדעתי,הוא היה בשיחה עם הספיכולוגית שלי,בה היא הבהירה לו כמה קשה לי היה להתמודד עם כל הגירושים,כמה הוא דמות חשובה בעיני,כמה כן היה לי חשוב להדק את היחסים בינינו.וראו איזה פלא-המצב נשאר אותו דבר. אני יודעת שאין בידך ואין באף אדם בעולם תרופות פלא או קסם,שיוכלו לשנות את המצב הזה,אלא רק יש להשלים איתו ולהפיק את המירב ממנו.. ..כמובן שיש עוד הרבה להוסיף. אך בגדול זה סיפור חיי. כמה שזה נשמע כואב, פעם הכחשתי את העובדה וסיפור חיי, היום אני לא מתגאה בו אבל אני משלימה איתו... מוזר, אבל שתינו כאן מתפללים... כל אחד בדרכו שלו. אני מתפללת שהכאב יפסק, דרך הסוף הנורא... ואתה מתפלל גם כן. גם כן שהכאב יפסק, אבל בדרך אחרת. בדרך של סוף הסבל ותחילת הקיום שלך. הקיום שלך בתור בן-אדם, שלמרות כל מילותיך - אתה עדין כזה, והכאב הזה הוא רק סימן לכך... הסבל שאתה עברת הוא פשוט גיהנום עלי אדמות, אבל הוא עדין עלי אדמות. ובארץ שלנו...אפשר גם אחרת. אפשר גם חיים אחרים, חיים אמיתיים, חיים עם יופי ואמונה, חיים של אור ותבונה, וכל אלו קיימים בך. היו ויהיו בתוכך מאז ומתמיד. וכל הכוחות שלך, שבך, צריכים עכשיו להיות מופנים לכוון אחד ויחיד - לגלות אותם מחדש. לגלות את אותה חלקה אנושית אותה אמרת כי איבדת כבר... רק שלא איבדת. ולא תאבד. לא כל אתה כאן, איתנו, ואם זה היה תלוי בי - לעולם לא. אני מתפללת, ולא לאלוהים אלא אליך.. שכן. שכן תמצא את האור שכן תחפש את הדרור ותתחיל להאמין בכוח האמת. אני מאמינה בך. חיינו דומים למהלך השמש...
ברגע החשוך ביותר, קיימת הבטחה לאור יום. חפש את האור, ילד.. הוא בתוכך חיבוק גדול גדול
עם כל הכוח והאמונה שיכולה לאסוף עכשיו.. שקד
כמוך איני יודעת את הסיבות לגירושים של ההורים שלי,אני מודעת רק לתוצאות הלוואי ואת השפעותיהין. אני אתחיל בתיאור על עצמי,כדי שתוכל להבין בעקבות מה אני כותבת את דבריי. קוראים לי שקד אטינגר אני בת 16 וחצי, גרה בהרצליה-עם אמא,אבא גר ממש רחוק,ולקח להורים שלי להתגרש שבע שנים,כלומר זה היה תהליך ממש ממש ארוך..שאנחנו חיינו בתוכו במשך שבע שנים. לפני הגירושין- אני בת מתוך 4 ילדים, אני הכי קטנה.איני זוכרת במדויק מה היה לפני הגירושין. אני זוכרת רק מתמונות שבגיל צעיר מאוד היינו יוצאים הרבה למלונות וסופי-שבוע,בילינו המון כמשפחה יחד, היה הרגשה של חום ואהבה, למרות שהייתי מאוד קטנה. אף פעם אבי לא היה הדמות הדומיננטית במשפחה, והוא אינו גם מראה את אהבתו(שכיום התבררה לי כדבר אחר). בכל אופן היינו משפחה רגילה לגמרי, אבא ואמא יחד, ו-4 ילדים, עם עליות וירידות , כמו בכל משפחה נורמלית. אני לא זוכרת מה במדויק היה התפנית, המשבר. אבל בסביבות גיל -7 שלי חיי השתנו. במהלך הגירושין- גירושי הוריי היו קצת מכל המוכר, כלומר זה היה תהליך שנמשך כ-7 שנים. אך תהליך שנמשך בתוך החיים שלי. בהתחלה לא הורגש כלל שהורי הולכים להתגרש או שמשהו לא בסדר, אך אחרי זה התופעות החלו להתבהר. אמא נסעה פתאום עם חברה לחו"ל(לפני זה הם נסעו שניהם,תמיד לכל מקום), זה התחיל מקטן, והגדיל לעשות כאשר . אבא לא היה ישן בבית, או שהיה בא בלילה רק כדי לישון, לאמא היה חבר מהצד, לאבא היה חברה מהצד, שקרים ובגידות,היו חלק אלמנטרי מהחיים גניבה של רכוש של אבי מדברי אימי, הוצאות כספים של אבי מהחשבונות שלנו ושל אימי,נראו כדברים נורמליים לעשות, בתי משפט בלי סוף. והליכים משפטיים אין ספור.. כיום- יש לי 4 אחים כולל אני כיום הם בני (27,25,20,16), ובאותו תקופה , שני האחים הגדולים שלי שהם די אלו שהיו הבוגרים, האשימו את אבי בכל מה שהוא עשה כנגדנו (כלומר לקיחת כסף שלנו ובכך שיש לו חברה שהיא אפילו לא יודעת שהוא אבא ל-4 ילדים),בכל אופן אבא שלי נפגע מכך שילדיו יוצאים כנגדו והם ניתקו כליל את הקשר. ואין סיכוי כי אי פעם יוכלו להיות בקשר,שנית. אחי הבינוני(20), היה עד גיל 18 בקשר עם אבי,אך לאחר שאבי שקר לו במצח נחושה, החליט גם הוא לנתק את הקשר.אני היחידה שנשארתי בקשר איתו, אני לא יודעת עם הקשר תורם לי שכן הוא אינו מתפקד כאב(פעם אחרונה שראיתי אותו היה לפני שנה,) והוא מביא לי כסף רק בלחץ ותחנונים שלי, כלומר הרצון שלי לקשר הוא הרבה יותר ממה שהוא רוצה להיות בקשר. מי שהבוגר כאן זה אני ולא הוא. אך עם כל זאת, איני מסוגלת לנתק איתו את הקשר ולחיות בהרגשה שאין לי אבא.(את האמת אני חייבת לציין שזה השתנה בזמן האחרון ממש ממש לטובה,הוא יוזם קשרים ונראה שהכל איכשהו הולך לכיוון הלהסתדר) הקשר עם אמא בתחילה לא היה טוב, אך לאחר שעבדתי על עצמי עם פסיכולוגית ולבד, ולאחר שהמציאות הכריחה לבגר אותי בכמה שנים טובות, כרגע הקשר שלנו, הוא מצויין. הגירושים השפיעו עליי המון, הן במצב הלימודי והן במצב החברתי, הייתי על סף יאוש גמור. הייתי ועד היום אני אצל פסיכולוגית. אני חייבת לציין שיצאתי מהדיכאון בו שררתי והתחלתי חיים חדשים.אך אני חושבת שאני אהיה צריכה ל"עבוד", כל חיי על עצמי. כי חייתי באווירה של שקרים ובגידות, שנראו כה-חיים המקובלים. כמו כן, הורי כיום גרושים, אך המשפטים בבית משפט לא נפסקו בגין רכוש וכסף. בקשר לאבי- כמו שסיפרתי לעי"ל.עם אבי אף פעם לא הרגשתי קרוב אף פעם. לא כשהוא חיי בבית ולא כעת כשהוא מחוצה לה. ישנם אנשים שאינם מראים את אהבתם דרך אמירות:"אני אוהב אותך,אני דואג לך" או ע"י חיבוק ונשיקה. את זה אני מבינה זה סוג של מסויים של אנשים שקשה להם להראות את זה בדרכים שכאלו.אך אבי אינו מראה את זה לא בדרך כזאת,ולא בדרך אחרת(יציאה ובילויים איתי,מתן כסף,או בכל דרך אפשרית אחרת),הוא קרח הן מהצד הזה והן מהצד הזה. כאשר אתה אומר לבן אדם אני מתגעגע אלייך,אתה חשוב לי,אתה צריך קרבה מסויימת,יכולת של פתיחות לאותו איש שאליו אתה מביע את זה. אני כעת לא יכולה להגיד לאבי דברים אלו,אינני מרגישה פתוחה אליו,כבר אייני מרגישה שהוא יכול להבין אותי(ויכול להיות שאני טועה),אך כאשר אדם מאכזב אותך כל-כך הרבה פעמים,כאשר הוא פוגע בך אין ספור פעמים,כאשר הוא מייאש אותך בלי הרף,ומונע ממך ולו את התקווה היחידה שעוד נמצאת אצלך-זה לא מותיר בך הרבה אמונה. עוד נקודה ש"קלעת" במצבי הוא העובדה שאנחנו נשארנו עם האימא והיתה אווירת של הסתה נגד האב,אך כיוון שאני במהלך כל התקופה הייתי הילדה הקטנה בבית,ניסו כמה שיותר לא לערב אותי בעניינים ולהרחיק אותי מהמצב,אך אבי לא ידע לעשות את ההפרדה הזאת בין הילדים לבין (גרושתו-אימי).לאחר שהוא ניתק עם אחיי כל קשר,אני הייתי קצה החוט של המשפחה שנשארה איתו בקשר,הוא ראה אותי כמייצגת ה"משפחה",כאחת שכל מה שהיא מדברת ורוצה,זה בעיקבות הטפות מוסר של המשפחה. ויכול להיות שאבי רואה את עצמו כנשאר לבד במערכה,כמישהו שנגרמו לו כל עוול במשפחה,כמישהו שנפגע רבות מהעניין. אפשר להבין הכל,אך אי אפשר להבין את חוסר הדאגה לילדים,את הניתוק המוחלט בינו לבין אחיי. היכולת לשפר את המצב בינינו הוא לא בר שינוי לדעתי,הוא היה בשיחה עם הספיכולוגית שלי,בה היא הבהירה לו כמה קשה לי היה להתמודד עם כל הגירושים,כמה הוא דמות חשובה בעיני,כמה כן היה לי חשוב להדק את היחסים בינינו.וראו איזה פלא-המצב נשאר אותו דבר. אני יודעת שאין בידך ואין באף אדם בעולם תרופות פלא או קסם,שיוכלו לשנות את המצב הזה,אלא רק יש להשלים איתו ולהפיק את המירב ממנו.. ..כמובן שיש עוד הרבה להוסיף. אך בגדול זה סיפור חיי. כמה שזה נשמע כואב, פעם הכחשתי את העובדה וסיפור חיי, היום אני לא מתגאה בו אבל אני משלימה איתו... מוזר, אבל שתינו כאן מתפללים... כל אחד בדרכו שלו. אני מתפללת שהכאב יפסק, דרך הסוף הנורא... ואתה מתפלל גם כן. גם כן שהכאב יפסק, אבל בדרך אחרת. בדרך של סוף הסבל ותחילת הקיום שלך. הקיום שלך בתור בן-אדם, שלמרות כל מילותיך - אתה עדין כזה, והכאב הזה הוא רק סימן לכך... הסבל שאתה עברת הוא פשוט גיהנום עלי אדמות, אבל הוא עדין עלי אדמות. ובארץ שלנו...אפשר גם אחרת. אפשר גם חיים אחרים, חיים אמיתיים, חיים עם יופי ואמונה, חיים של אור ותבונה, וכל אלו קיימים בך. היו ויהיו בתוכך מאז ומתמיד. וכל הכוחות שלך, שבך, צריכים עכשיו להיות מופנים לכוון אחד ויחיד - לגלות אותם מחדש. לגלות את אותה חלקה אנושית אותה אמרת כי איבדת כבר... רק שלא איבדת. ולא תאבד. לא כל אתה כאן, איתנו, ואם זה היה תלוי בי - לעולם לא. אני מתפללת, ולא לאלוהים אלא אליך.. שכן. שכן תמצא את האור שכן תחפש את הדרור ותתחיל להאמין בכוח האמת. אני מאמינה בך. חיינו דומים למהלך השמש...
שקדי יקרה ,משפט אחד בהודעה שלך
"הקפיץ" אותי , פשוט מכיון שבו בערך מגולם חוסר הפייריות במשפחה החד הורית ("מנסיוני,אבא שלי ילדותי באופן קיצוני למדיי, הוא אישית אינו "מבין" מי האבא ומי הילד")... את יודעת למה הוא כזה ? מאותה הסיבה שאבא של שלי הוא כזה ... הוא יכול להרשות לעצמו שלא להיות אחראי , יש מישהו אחר ש"אחראי" במקומו(במקרה שלך ושל שלי - אימהות !)...
"הקפיץ" אותי , פשוט מכיון שבו בערך מגולם חוסר הפייריות במשפחה החד הורית ("מנסיוני,אבא שלי ילדותי באופן קיצוני למדיי, הוא אישית אינו "מבין" מי האבא ומי הילד")... את יודעת למה הוא כזה ? מאותה הסיבה שאבא של שלי הוא כזה ... הוא יכול להרשות לעצמו שלא להיות אחראי , יש מישהו אחר ש"אחראי" במקומו(במקרה שלך ושל שלי - אימהות !)...
Silviya Bamper
New member
בקשר לאלוהים שלי
האלוהים שלי לא מת, הוא פשוט מעולם לא היה קיים. (אני בכלל לא אמורה לרשום אלוהים "שלי" כי אין לי בכלל...) רוב הסיבות הם מבחינת ההגיון- כלומר ההגיון שלי לא מצליח לתפוס את המונח אלוהים (כל אחד וההגדרה שלו), אולי הוא לא מפותח מספיק... יש לי עוד אלפי סיבות ודווקא שאני צריכה להציג למה לא הם לא מסודרות לי כמו שצריך בראש. אה, זה יספיק עד כה.
האלוהים שלי לא מת, הוא פשוט מעולם לא היה קיים. (אני בכלל לא אמורה לרשום אלוהים "שלי" כי אין לי בכלל...) רוב הסיבות הם מבחינת ההגיון- כלומר ההגיון שלי לא מצליח לתפוס את המונח אלוהים (כל אחד וההגדרה שלו), אולי הוא לא מפותח מספיק... יש לי עוד אלפי סיבות ודווקא שאני צריכה להציג למה לא הם לא מסודרות לי כמו שצריך בראש. אה, זה יספיק עד כה.
missundaztood
New member
שאלה לכלכם
אתם לא חייבים לענות לשאלתי (מן הסתם) אבל עניין אותי לדעת- האם אתם מאמינים באלהים? למה?ממתי?וכו´ אני אענה בהמשך.
אתם לא חייבים לענות לשאלתי (מן הסתם) אבל עניין אותי לדעת- האם אתם מאמינים באלהים? למה?ממתי?וכו´ אני אענה בהמשך.
גלי..מי כמוך יודע שכבר אי אפשר
יהיה לשנותם..לא את אביך שקצת יותר מבוגר מאבי,ולא את אבי שלעולם לא ישתנה. אבי לא ישתנה פתאום לאחר 50 שנה,בגלל שלביתו,שקד,קצת קשה,קצת רע,קצת לא נוח עם התנהגותו.הוא כבר מושתת ומוכתב על ההתנהגות הזו,ופתאום לאחר 50 שנה זה קצת קשה לשנות בן אדם,בייחוד שטוב לו עם כל המצב הזה(אי לקיחת אחריות,חיי בבועה שלו).אפילו אחד האורחים אמר שכאשר ההורים שלי היו בתהליכי גירשין ,אז אבא שלי בא אליו הבייתה והם דיברו על היחסים בינו לבין אמא שלי.האורח במלוא הכעס אמר דברים אלו, אני מצטטת:"אני לא מבין איך הבן אדם הזה יכל לשקר לי בפרצוף הוא אמר במילים האלו:אני אדאג לילדים האלו,אני אדאג מצידי שאמא שלהם לא,אבל אני אדאג להם להכל". 4 שנים אחרי כן,הוא יושב בסלון של הבית שלי,ועדיין מזועזע מאבא שלי,עדיין לא מבין איפה הוא כיום,עדיין לא מבין איך הוא יכל לשקר לו בפרצוף..עדיין לא מבין איך הוא בתור אבא לא אכת לו מהילדים שלו..עדיין לא מבין.. זה מביא אותי להזכר בשיחה שהיתה ליבבית ביום שבת עם חברים של אמא,ולשיחה אתמול עם יניב. תמיד אומרים ,תסתכלי על מצב היחסים בינך לבין האבא,כלומר ילדה -אבא או ילד-אמא,כדי לדעת את מצב היחסים שיהיה לך עם בן זוגך לעתיד. ולמה אומרים דבר כזה? כי במקרה שלי האבא היה דמות מודל/חיקוי עבורי, הוא הדמות האבהית במשפחה בהיותי ילדה,או ל-בנים זאת האימא. וכך יש לנו דמות אידיאלית לבחירת בן זוגנו.כאשר נבחר בן זוג או שנבחר בדיוק את אותו מודל וסגנון של אבא שלנו היה ,או בדיוק ההפך. להבדיל אלפי הבדלות,כאשר ילד גודל בסביבה של הורים מכים,והוא אינו מכיר משהו אחר,כאשר הוא יבוא לבחור בת זוג הוא יבחר בדיוק אותו בת זוג-מכה.כי בת זוג שאינו מכה יראה לו בלתי נורמאלי לחלוטין,כי הוא אף פעם לא ראה. לכן,צריך להיות מודע לעצמנו,אנו לוקחים ממכם ,ההורים, תכונות שליליות וחיוביות כאחד.אך כשאתה מודע לעצמך אתה יכול להחליט איזה תכונות מתאימות לי ואיזה לא, נכון, לא תמיד הסינון הזה כל-כך קל ובר ביצוע. אך לפחות הידיעה היא שלב ביניים לכך. אני שמחה שיש לי אא ואמא,סבא וסבתא.לבחון ולראות..איזה תכונות אני רוצה לשמר אצלי איזה לא,איך הייתי רוצה להתנהג בתור אמא ואיך לא. שוב,זה קל במילים,אך לעיתים התכונות כבר כל-כך מוטבעות אצלנו שקשה לשנות את זה(ראה מצב אבא שלי ואבא שלך) שאי אפשר לשנות,אך לעיתים היכולת לדבר על זה כבר בגיל צעיר,היכולת לפתוח את הקלפים מקלה על התחושה ועוזרת בהמון. המשך יום נעים, שקד
יהיה לשנותם..לא את אביך שקצת יותר מבוגר מאבי,ולא את אבי שלעולם לא ישתנה. אבי לא ישתנה פתאום לאחר 50 שנה,בגלל שלביתו,שקד,קצת קשה,קצת רע,קצת לא נוח עם התנהגותו.הוא כבר מושתת ומוכתב על ההתנהגות הזו,ופתאום לאחר 50 שנה זה קצת קשה לשנות בן אדם,בייחוד שטוב לו עם כל המצב הזה(אי לקיחת אחריות,חיי בבועה שלו).אפילו אחד האורחים אמר שכאשר ההורים שלי היו בתהליכי גירשין ,אז אבא שלי בא אליו הבייתה והם דיברו על היחסים בינו לבין אמא שלי.האורח במלוא הכעס אמר דברים אלו, אני מצטטת:"אני לא מבין איך הבן אדם הזה יכל לשקר לי בפרצוף הוא אמר במילים האלו:אני אדאג לילדים האלו,אני אדאג מצידי שאמא שלהם לא,אבל אני אדאג להם להכל". 4 שנים אחרי כן,הוא יושב בסלון של הבית שלי,ועדיין מזועזע מאבא שלי,עדיין לא מבין איפה הוא כיום,עדיין לא מבין איך הוא יכל לשקר לו בפרצוף..עדיין לא מבין איך הוא בתור אבא לא אכת לו מהילדים שלו..עדיין לא מבין.. זה מביא אותי להזכר בשיחה שהיתה ליבבית ביום שבת עם חברים של אמא,ולשיחה אתמול עם יניב. תמיד אומרים ,תסתכלי על מצב היחסים בינך לבין האבא,כלומר ילדה -אבא או ילד-אמא,כדי לדעת את מצב היחסים שיהיה לך עם בן זוגך לעתיד. ולמה אומרים דבר כזה? כי במקרה שלי האבא היה דמות מודל/חיקוי עבורי, הוא הדמות האבהית במשפחה בהיותי ילדה,או ל-בנים זאת האימא. וכך יש לנו דמות אידיאלית לבחירת בן זוגנו.כאשר נבחר בן זוג או שנבחר בדיוק את אותו מודל וסגנון של אבא שלנו היה ,או בדיוק ההפך. להבדיל אלפי הבדלות,כאשר ילד גודל בסביבה של הורים מכים,והוא אינו מכיר משהו אחר,כאשר הוא יבוא לבחור בת זוג הוא יבחר בדיוק אותו בת זוג-מכה.כי בת זוג שאינו מכה יראה לו בלתי נורמאלי לחלוטין,כי הוא אף פעם לא ראה. לכן,צריך להיות מודע לעצמנו,אנו לוקחים ממכם ,ההורים, תכונות שליליות וחיוביות כאחד.אך כשאתה מודע לעצמך אתה יכול להחליט איזה תכונות מתאימות לי ואיזה לא, נכון, לא תמיד הסינון הזה כל-כך קל ובר ביצוע. אך לפחות הידיעה היא שלב ביניים לכך. אני שמחה שיש לי אא ואמא,סבא וסבתא.לבחון ולראות..איזה תכונות אני רוצה לשמר אצלי איזה לא,איך הייתי רוצה להתנהג בתור אמא ואיך לא. שוב,זה קל במילים,אך לעיתים התכונות כבר כל-כך מוטבעות אצלנו שקשה לשנות את זה(ראה מצב אבא שלי ואבא שלך) שאי אפשר לשנות,אך לעיתים היכולת לדבר על זה כבר בגיל צעיר,היכולת לפתוח את הקלפים מקלה על התחושה ועוזרת בהמון. המשך יום נעים, שקד
ילדונת , רק הבהרה אחת : התכוונתי
לאבא של שלי , הבת שלי , ולא לאבא הפרטי שלי ... ההורים שלי לא היו גרושים ועד לפני 5 שנים , שאז אימי נפטרה , היו להם חיי נישואין רגילים למדי , עם חלוקה שווה של האחריות לגבי גידול הילדים ... האקס שלי , לעומת זאת (אביה של שלי ), הוא יצור לא בוגר וחסר אחריות הורית לחלוטין ...ואת יודעת מה ? יותר ויותר נראה לי ששלי מאמצת לעצמה את תכונות חוסר האחריות שלו , ומניחה לי להיות זו שאיכפת לה ...כך שהכל נופל עלי מכל הכיוונים ....
לאבא של שלי , הבת שלי , ולא לאבא הפרטי שלי ... ההורים שלי לא היו גרושים ועד לפני 5 שנים , שאז אימי נפטרה , היו להם חיי נישואין רגילים למדי , עם חלוקה שווה של האחריות לגבי גידול הילדים ... האקס שלי , לעומת זאת (אביה של שלי ), הוא יצור לא בוגר וחסר אחריות הורית לחלוטין ...ואת יודעת מה ? יותר ויותר נראה לי ששלי מאמצת לעצמה את תכונות חוסר האחריות שלו , ומניחה לי להיות זו שאיכפת לה ...כך שהכל נופל עלי מכל הכיוונים ....
עוגיפלצת...
New member
אני חושב שאני לא......
ממתי ? .... אני חושב שמאז שלמדנו על השואה כשהייתי ממש קטן.... אני זוכר במעורפל... שאמרתי לחבר שלי משהו כמו "איפה אלוהים היה כשהגרמנים רצחו את היהודים?" ואז כל הכיתה ברעש "רועי לא מאמין באלוהים !!!"
ממתי ? .... אני חושב שמאז שלמדנו על השואה כשהייתי ממש קטן.... אני זוכר במעורפל... שאמרתי לחבר שלי משהו כמו "איפה אלוהים היה כשהגרמנים רצחו את היהודים?" ואז כל הכיתה ברעש "רועי לא מאמין באלוהים !!!"
missundaztood
New member
תשובתי
אני לא מאמינה בשום יישות עליונה או גורל. אני מאמינה בעצמי, לי יש את הכח לשנות, לי יש את השליטה על חיי. אם אני רוצה משהו אני אפעל כדי להשיגו ולא אשב ואתפלל בחוסר אונים. (כמובן שאיו אני רומזת שאנשים המאמינים בישות עליונה כלשהי חסרי אונים). גדלתי במשפחה אתאיסטית ובגיל מוקדם יחסית עלו בי שאלות בקשר לעצמי ובקשר לאמונותי. חקרתי קצת כל מיני הבטים-את היהדות ואפילו פגאניזם. ולבסוף החלטתי שחד וחלק-איני מאמינה באלהים. אבל אין לי שום דבר נגד אנשים שמאמינים בו כל עוד אין הם מסים לכפות עלי את דתם ואמונתם. איש איש באמונתו יחייה.
אני לא מאמינה בשום יישות עליונה או גורל. אני מאמינה בעצמי, לי יש את הכח לשנות, לי יש את השליטה על חיי. אם אני רוצה משהו אני אפעל כדי להשיגו ולא אשב ואתפלל בחוסר אונים. (כמובן שאיו אני רומזת שאנשים המאמינים בישות עליונה כלשהי חסרי אונים). גדלתי במשפחה אתאיסטית ובגיל מוקדם יחסית עלו בי שאלות בקשר לעצמי ובקשר לאמונותי. חקרתי קצת כל מיני הבטים-את היהדות ואפילו פגאניזם. ולבסוף החלטתי שחד וחלק-איני מאמינה באלהים. אבל אין לי שום דבר נגד אנשים שמאמינים בו כל עוד אין הם מסים לכפות עלי את דתם ואמונתם. איש איש באמונתו יחייה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.