שאלה לכל הגולשים( חצי סקר חצי דיון)

[aiziq]

שאלה לכל הגולשים( חצי סקר חצי דיון)

מעניין אותי לדעת איך מגיבים הקרובים אליכם ( משפחה, חברים בעבודה, מי שאתם חולקים עמו את זמנכם), לעיסוק בשירה ובפרוזה בכלל ולהשתתפות בפורום הזה בפרט? האם יש מורת רוח מכך, שאתם גולשים באינטרנט? האם מפרגנים ליצירותיכם? באיזו מידה הסביבה הקרובה תומכת או לא תומכת בעיסוק בתחביב הזה? תודה על ההענות

איציק.

 

[TמחפשT]

אף-אחד לא יודע אצלי ../images/Emo5.gif../images/Emo6.gif

 

[aiziq]

אצלי...

מעטים הם היודעים שאני כותב, לשותף שלי בעבודה גיליתי רק אחרי המפגש האחרון וכמו שחשבתי,זה לא ממש הזיז לו

. אשתי לעומת זאת, מאד אוהבת את העובדה, שאני כותב שירים ( במיוחד כשאני מקדישם לה ),אבל ממש לא אוהבת, שאני גולש כל הלילה באינטרנט במקום להיות איתה. לכן אני משתדל להיכנס לפורום, כשהיא לא נמצאת, אבל לפעמים זה חזק ממני ואני גולש לכאן בכל זאת. לגבי הפרגון ליצירות- זה מוגבל רק ליצירות, שמובנות למי, שאני מראה לו; את "נושא הכלים" למשל, אף אחד, מאלה שהראתי להם.לא הצליח להבין,לצערי.

 

[GALI02]

גם אני לא מקבלת הרבה הבנה

אמא שלי דווקא מאוד התרגשה לקרוא את השירים שלי(ולמען האמת רק לפני כמה חודשים הראיתי לה לראשונה) אבל בכל מה שקשור לפורום ולאינטרנט לאנשים יש המון דיעות קדומות וחוסר הבנה. זה נראה לאחרים כמו בהייה במסך ובזבוז זמן, אולי אפילו התרחקות מהם. הושבתי את אמא שלי יום אחד והראיתי לה מא' ועד ת' איך פותחים את המחשב, מתחברים לאינטרנט ונכנסים לפורום אבל עד היום היא לא ממש ניסתה לבד. מחברים לא קיבלתי הרבה תגובות מפרגנות. משום מה העיסוק בכתיבה נראה מוזר הרבה אנשים, וחבל...

 

[קסנדרה*]

איציק אצלי זה קצת מורכב....

בקרב המשפחה, יודעים על כתיבתי מאז ומתמיד, זה כבר חלק ממני, כמו צבע העיניים, אף אחד לא רואה בזה משהו חריג. לאחרים אני לא מספרת בכלל, כי בעבר כשסיפרתי, התגובות היו כ"כ צוננות שזה לימד אותי לא לספר. מי שאין לו עניין בשירה זה מעניין אותו כקליפת שום על סקטים והבודדים שזה מעניין אותם, הם מרוכזים בעצמם. לגבי נהול הפורום, בני משפחתי מגלים יחס דו-ערכי. כשהכל מתנהל כרגיל ואני רגועה, הם אדישים, כשאני נפגעת או קצת כואבת תמיד עולות ההערות: "למה את צריכה את זה ?" "האנשים לא יודעים להעריך, אז הגיע הזמן שתפרשי" ועוד.... אני לא עונה וממשיכה. קסנדרה

 

[צינסקי]

הההממממ, שאלה מעניינת ../images/Emo3.gif

אשתי חושבת שאני הכותב הכי טוב בעולם ואוהבת לקרוא כל מה שאני כותב. במיוחד אוהבת לקרוא את כל הקטעים שאני כותב על נשים אחרות. היא אומרת שזה כאילו לראות אותי מתענה (פולניה נו). אני כותב לא מעט, פעמים רבות עד מאוחר בלילה וזה לא מפריע לה בכלל. לפעמים היא באה מאחור ומלטפת לי את הראש. היא קוראת לכתיבה "העבודה הנוספת שלך", וזה בעיקר כי בשתיהן אני לא מרוויח כסף. אמא שלי תמיד אהבה לקרוא מה שכתבתי, עד שהתחלתי לכתוב גם עליה. אבא שלי כל הזמן בים כך שאין לו זמן לזה. פעם הוא שאל אותי אם אני כותב גם על ספורט (נו באמת). חברים שלי מפגרים אז גם הכתיבה שלי לא מעניינת אותם. לפעמים הם גונבים לי שירים מהמגירה ופתאום באיזה מפגש אומרים "שמעו משהו" וקוראים כמה. הם חושבים שזה מבייש אותי אבל זה בעצם עונג קטן. ויש אתכם. אבל זה כבר דבר אחר. צינסקי.

 

[gilili1]

אצלי כל מי שאני מקריא לו שיר,שמח

על כך (כנראה כי זה קורה לעיתים רחוקות...) חוץ מאחי הקטן שהוא הכי קרוב אליי , הוא צריך להיות ממש מסטול בשביל לשמוע שיר אבל אז הוא נהנה ומבין יותר מכולם.

 

[פרח תרבותי]

צינסססקי אתה חייב לכתוב את זה!../images/Emo23.gif

 

[ח ו ב ב נ י ת]

המממ באמת מעניין

טוב, אז ככה. לא נראה לי שיש מישהו שמכיר אותי ולא יודע שאני כותבת. זה כנראה בגלל שאני כותבת בכל מקום (בי"ס, בית חולים, רחוב... אפילו פעם אחת אצל חבר שלי לשעבר, כשהפסקתי את התעסקותנו אחד עם השניה לפתע ואמרתי לו "אני מצטערת, אני חייבת לכתוב") וגם לא מתביישת שיראו אותי. למרות שכולם יודעים, מעטים הם אלה שממש קראו דברים שכתבתי. בעיקר קראו אותם חברים שכותבים בעצמם, ושאני קראתי דברים שהם כתבו. אחרי המפגש נתתי לאמא (פעם ראשונה) לקרוא כמה דברים. גם כשהייתי בבית חולים נתתי לאחי (גם פעם ראשונה) לקרוא משהו שכתבתי. אני חושבת שמאז המפגש נהייתי פתוחה יותר לגבי מה שאני כותבת (קסנדרה אמרה לי שזה יקרה...

).

 

[hiloosholetet]

אמממ אז ככה

כל מי שמכיר אותי באמת טוב יודע שכתיבה זה מעין שם נרדף לי אני גאה לכתוב כי אני רואה בזה עיסוק מקורי, מעשיר, כייפי וייחודי. ובניגוד לילדים שהתחביבים שלהם הם ספורט וכל מני כאלה, שלי זה גם לכתוב. אנשים מקבלים את זה יפה כי זה נראה להם מיוחד.

 

[israel or]

קודם כל יפה לך הצבע החדש!

אנשים (מחוץ למחשב)מאוד מפרגנים לי על הכתיבה ועכשיו אני עובד על פרויקט בעבודה לרכז יצירות של עובדים בתיקווה שנעמיד ספר שלנו מאוד כייף לראות את האנשים יוצאים מהמגירות... לגבי העיסוק במחשב אישתי מאוד מפרגנת לי יכול להיות ביגלל שאני לא מפרגן לה... אני חושב שהמחשב משמש לפעמים כבריחה וניתוק מהמציאות דבר שהוא בעיתי. אני מישתדל להגביל את עצמי יכול להבין אנשים שמתמכרים ומיצד שני בשלב מסוים יותר מידי זמן במחשב מרגיש לי ריקנות. כתבתי קטע שניקרא "בעל וירטואלי" מקווה למחזר אותו מחר כי "רק יצירה אחת ליום"... יום טוב לכולם מימני -ישראל.

 

[israel or]

עוד מצחיק.

כתבתי בעבודה פינה שקראו לה "הרבי אמר" חלקי האהבו וגם שמעתי מישפטים כמו"ישראל הישתגע...הוא חוזר בתשובה". ופעם שפרסמתי סיפור מאוד אישי שבסוף הגיבור מיתאבד שמעתי תגובה "הסיפור הזה הוא קריאה לעזרה..." משעשע.

 

[תכלת7]

עכשיו ההודעה בשרשור הנכון ../images/Emo13.gif

תמיד כתבתי, והראתי בעיקר למישהי אחת יקרה לי מאד. בתיכון זכיתי בתחרות עירונית של צעירים ומאז זה הגיע לאוזני רבים. מאז עברו הרבה מים בירקון ( כמה זקנה שאני נשמעת....). הסביבה הקרובה יודעים,לא ממש עושים עם זה משהו ( לא שואלים או מבקשים לקרוא). לספורים בלבד אני מקריאה מדי פעם. בתקופה האחרונה כמעט ולא, לא ממש יודעת למה. כתיבה, בניגוד לפיסול או ציור שבהם אני גם עוסקת באמת נשארת במגירה, פסל או ציור קצת קשה יותר להסתיר תכלת