שאלה לכל חברי הפורום

תומאס 24

New member
שאלה לכל חברי הפורום



לצערי אני לא מאלו שכותבים שירה או סיפורים, ולכן אני פונה אליכם. זו שאלה שמציקה לי כבר מאז לימודי בביה``ס התיכון. תמיד כשאני קורא ניתוח מעמיק של שיר או סיפור, עולה בי התהייה האם באמת אותו סופר או משורר השתמש במכוון באותם דימויים, מטאפורות וכו` המוזכרים בניתוח אותו שיר או סיפור, או שמא זו רק פרשנות אישית שנמצאת בראשו של מנתח השיר? זכורים לי שירו של ביאליק (אייך) - שניתוח השיר העלה את הטענה שהמבנה הצורני של השיר הוא בצורת גופו של פרפר. או הסיפור ``פנים אחרות`` של עגנון. האם הוא באמת התכוון בעת הכתיבה לתת משמעות למטפחת, מטרייה, חמה, וכו`? או שאולי זה רק מתן משמעות ע``י האדם המפרש. האם אתם בכותביכם שירים, שמים את הדגש על כך מילה וההקשרים והמשמעויות הגלויות והחבויות שלה? האם לא ייתכן שאותו סופר או משורר כלל לא ייחס משמעות זו או אחרת לאותם חפצים ותיאורים, והכל הוא פרי מוחו של מנתח הקטע הספרותי? אשמח לשמוע את דעתכם.
 

FireAngel

New member
לתומאס היקר...



ברורה לי שאלתך כי בדיוק היום ממש היום חשבתי על זה ואולי אני לא משורר גדול אבל אני כמעט בטוח שגם הם המשוררים הגדולים לא חשבו על כל הניתוחים שאנשים העלו אבל לפחות חלק קטן מכוונים.
 

** רוזבד

New member
תראה



גם אני מתלבט הרבה בשאלה הזאת עוד בשעורי הספרות בביה``ס תמיד שאלתי את עצמי האם הכותבים באמת התכוונו למה שכתבו כפי שמנתחים בבתי``ס ובמקומות אחרים אנחנו חיים בתקופה מאוחרת יחסית למשוררים של אז ואי אפשר לדעת אם הכוונות של אז הן אותן כוונות של היום לאנשים מסויימים יש ניתוחים מסויימים לסיפורים או שירים לכן אי אפשר לדעת למה התכוונו הכותבים רק עפ``י מה שהם כתבו
 

תום .

New member
למה התכוון המשורר....



לפני אי אלו שנים כשהייתי מדריכה בתנועה ,אני זוכרת שהעברתי פעולה, שלא אלאה אותך בפואנטה הסופית שלה ובאלו הנלוות,אבל אומר בקיצור שמטודת הפתיחה שלה היתה להקריא להם קטע מסויים ולבקש מכל אחד לומר כמה מילים על הרעיון או על מה שהוא לקח איתו והבין מהקטע,כשכמובן המטרה שלי היא שכל אחד יומר משהו אחר ויפרש את אותו הטקסט עצמו בצורות שונות לגמרי... וזה די מסכם את תשובתי אליך.אני חושבת שהגדולה של יצירה ספרותית היא היכולת של הכותב לגרום לקורא להתחבר אל הטקסט אפילו אם הוא לא בא מאותו המקום ממנו בא הכותב.הדוגמא הכי פשוטה ומשקפת שאפשר אולי לתת היא כשאתה רואה סרט או קורא ספר ובוכה או לפחות מתרגש עמוקות...לכאורה,בגלל גורלו של הגיבור...לדעתי ההתרגשות היא לא תוצר של מה שמרגישים לאותו גבור באותה יצירה,אלא שאותו ספר או סרט נגעו בנק` כואבת שלך,ואדם מתחבר לכאבו האישי... אני חושבת שכל אנליזה כמעט תהיה נכונה כשזה מגיע לדברים שברוח...כי איך תקבע אם אינטרפטציה מסויימת היא נכונה או שגויה? לא מדובר כאן במדעים מדויקים וכל פרשנות או ניתוח שאדם יעשה ליצירה וכל דרך בה הוא יתחבר אליה תהיה נכונה. הזכרת לי גם ויכוח שהיה לי פעם עם מישהו אם צריך לקרא ולהיות מודעים לביוגרפיה של משורר או סופר כדי להבין יותר טוב את יצירתו,או שאולי אפילו בדיוק להיפך וברגע שאתה בקיא בתולדות חייו כל אינטרפטציה שלך ליצירתו תהפוך אפילו שלא במודע למשוחדת ולא אובייקטיבית ואתה מאבד באיזשהו מקום את היכולת לקרא יצירה שלו בלי לעשות פרשנות שהיא מאוד לא אישית שלך אלא היא כורח האינפורמציה שיש לך על אותו היוצר ...שזו שאלה כמעט חופפת לזו שלך... מי שלומד ספרות לומד כלים מסויימים לניתוח של יצירה ואולי שם יותר לב לדקויות או שימוש במילה או מטאפורה מסויימות,לחשיבות של מבנה וכיוצא באלו...וגם לאחר שלמדתי ספרות אני לא יכולה לומר לך בביטחון שניתוח אקדמי מזהיר ,מלא באנליזות מבריקות ובמונחים ספרותיים מסובכים לא יהיה אמיתי,נכון יותר או קולע יותר לכוונותו של הכותב מהפרשנות הפשוטה ביותר של אדם חסר ידע או רקע ספרותיים שקורא את היצירה בלי שום כלים חוץ מליבו ורגשותיו... ומשפט אחרון לסיום,שאני מאוד אוהבת וחושבת שיש בו הרבה אמת: השירה היא באיזה מובן חופש:אדם מחליט שהוא לא רוצה לתרגם את עצמו לאחרים.
 
אמרת הכל ידידתי :)



ומבטיחה לכתוב לך בקרוב לשלוח ? לא לשלוח ? ;-) ענבל אגב... מה שכתבת על אמיר אור... אכן חושבת אני שמשם שאב השראתו.
 
למעלה