אישית, אני כן תומכת בהפלת המשטר
העיראקי, אבל דיי מתנגדת למלחמה הזו, פשוט בגלל הדרך בה היא נעשת, והעובדה שהיא לא משרתת את המטרה (הפסקת האיום על ישראל, ו"שחרור" העם העיראקי). ארה"ב נכנסת למלחמה הזו כמו בוקר במערב הפרוע, כאילו להשליט סדר. היא חושבת שהיא היחידה שיודעת מה טוב לעולם ושכולם טועים. דוגמא לכך היא שגם אזרחים עיראקים רבים מהשורה נלחמים בצבאה - למען השלטון העיראקי הקיים. היא נכנסה למלחמה לשם מלחמה - לא לשם "גאולת העם העיראקי מהרודן סאדאם". היא איננה אומרת מה התכנון ליום שאחרי. ממשל צבאי? דמוקרטיה? עוד רודן? היא גם לא חושבת על כך כלל:
ממשל צבאי הוא לא יותר טוב ממה שיש שם היום. ממשל אמריקני שלא מכיר את הלך הרוח שלן העם העיראקי, אתך צרכיו וכו'. ממשל שחושב על האינטרסים של ארה"ב בלבד. שיגרום לכך שעיראק תיראה בדיוק כמו מדינות העולם השלישי שבהן דריסת רגל נרחבת של ארה"ב. ממשל שעם או בלי כוונה תחילה יעשוק את אוצרות הטבע של עיראק וישעבד אותה ואת כלכלתה לארה"ב ה"נאורה".
דמוקרטיה? בלתי אפשרי. למה? כי ע"מ לבסס דמוקרטיה יציבה חייבים שתהיה תרבות פוליטית-דמוקרטית, מה שאין לעם העיראקי, בנוסף לכך שאין לו אמון ב"מייסדי הדמו' העיראקית" קרי - האמריקנים. לא צריך להיות גאון גדול ע"מ לדעת שממשל דמו' לא יקום שם, אלא דיקטטורה נוספת שתעלה בדרך דמוקרטית - די בלקרוא ספר היסטוריה. מה שמשאיר לנו את האופציה של עוד דיקטטורה. אז מה עשינו? כלום. החלפנו רודן ברודן. האם לשם כך צריכים למות עשרות אלפי בני אדם? האם בשביל זה צריך להשאיר צלקות שבי ומלחמה באמריקאים ובריטים בני 18? דעתי היא שלא. ושוב, צריך לשנות שם את המשטר, אבל הרצון הזה חייב לבוא מהעם העיראקי עצמו.
