שאלה למבינים

[ben1b2e3n]

שאלה למבינים

נכון לומר שגישת עבודת השם של ליבוביץ היא העתק מגישת החסידות כפי שרבי נחמן מברסלב מבטא אותה?

ליבוביץ אומר לקיים את המצוות בלי סיבה בגלל שהאל צייווה - גזירת מלך.

ורבי נחמן אומר לקיים את המצוות בתמימות כי האל הטוב ציווה - גם גזירת מלך.

תקשיבו , אני צודק , בדרך של ליבוביץ יש נאמנות והכנעה שדומה לנאמנות ולהכנעה של רבי נחמן מברסלב.

שניהם תמימים! ליבוביץ פחות תמים כי הוא מאמין מהרצון שלו קודם... אבל ברור שגם רבי נחמן רצה להאמין..

ואחרי הרצון להאמין .. פשוט מאמין בתמימות.. אז ליבוביץ לא יסכים לומר שאל טוב ולכל תארי האל.. אבל זה לא משנה את הגישה לקיים את המצוות מבלי להבין את הסיבה ... שרבי נחמן פשוט מרגיע בדברים חמים כאילו הכל לטובה והכל טוב.. וליבוביץ יגיד הכל רע אבל תקיים כי צריך לסבול.

בקיצור תעזרו לי...


אני טוען שעושים עוול ששוכחים את גישת רבי נחמן למצוות.. ומייחסים אותה לליבוביץ.. שבאמת היא היא הגישה של החסידות.

 

[iricky]

התפיסה שאתה מתאר

בדבר "גזירת המלך" מוכרת בעולמה של היהדות הרבה לפני רבי נחמן ולפני החסידות. היא מצויה כבר בגמרא, ואפשר לדלות אותה אפילו מהתורה, כגון מהפרשה הראשונה של 'קריאת שמע'. לפיכך גם לא נכון כמובן ליחס אותה לליבוביץ, שבכלל לא חידש שום דבר ביהדות.

ליבוביץ לא אמר שהכל רע, וצריך לקיים מצוות כי צריך לסבול, אלא להיפך. הוא אמר שקיום המצוות הוא הוא הטוב, ברוח מאמרו של אסף משורר התהילים "ואני קרבת אלהים לי טוב". נו, אתה רואה שגם בזה אין חידוש.

 

[ben1b2e3n]

אני לא חושב שהוא אמר שקיום המצוות

הוא הטוב.

אתה טועה.

 

[iricky]

זה לא ענין לחשיבה. זאת עובדה.

אבל כמובן כמו לגבי כל עובדה, אתה יכול להתעלם ממנה, ואפילו להכחיש אותה.

 

[u r i el]

זה שקיום המצוות

הוא ה טוב, משקף את רוחו של הפילוסוף המניפולטור ליבוביץ, לא של המאמין הרווח אסף שמזמורו כולו, מראשיתו ועד סופו הוא מזמור מצוקה ותקווה לישועתו של ה פונקציונר הבלעדי של עולם ומלואו.
קרא תהילים עג כמו שלימד אותך ל' לקרוא את המילים "ואהבת לרעך כמוך", מבלי לעקור אותם מהקשרם.

 

[newman10]

יפה מאוד!

גם אני בעצמי מצאתי את עצמי חושב בזמן האחרון על הדמיון שבין ל' לנחמן מברסלב- שניהם הציגו אמונה של חיוב, הנובעת מתוך רצון, ושניהם בעלי תפיסה שבעיני היא מאוד אקזיסטנציאליסטית.
רק העניין הוא, ש ל' הוא מבית שמאי , ונחמן מברסלב נוטה יותר לכיוון ה "הילליות" , אבל כמו שניטשה אמר - "שום דבר משל הפילוסוף אינו בלתי אישי" - אז פעמים רבות האופי חודר למשנה הפילוסופית/דתית אמונית של האדם, ומשנה את ה"אווירה" שם בהתאם.