שלום שלום!!!
אני הגעתי ליוגה לפני 6 שנים (עוד מעט 7) למטרת ספורט בלבד!!!! הגמשה, חיזוק.... לאחר 10 דקות ראשונות של השיעור הראשון הסתכלתי על אמא שלי (שהגיעה איתי, או יותר נכון אני הגעתי איתה) - וידענו שמצאנו משהו יקר מאד. עם זאת , יוגה, בתחילת הדרך, היוותה עבורי פתרון מצוין של ספורט שלא "גומר" אותי ושאני יכולה להמשיך את יומי אחר כך. להפתעתי המתמשכת, גיליתי שהיוגה אפילו עושה פעילות הפוכה - היא ממריצה אותי, מעוררת אותי, ממקדת אותי. אבל עדיין, התייחסתי ליוגה כספורט. אני חושבת שרק לאחר חצי שנה (של תירגול אינטנסיבי, 4-5 פעמים בשבוע) גיליתי - פתאום- את ההשפעה העמוקה שיש ליוגה על חיי. עמדתי בסיטואציה מסוימת, וגיליתי שאני מגיבה לה בצורה מאד לא אופיינית לי (לטובה כמובן) ושהגוף שלי החל בהרגעה עצמית ע"י נשימות, באופן כמעט אוטומטי!!! (קלטתי מה קרה רק כמה דקות אחרי). פתאום הבנתי שיש ביוגה משהו הרבה מעבר, ומשם ההתפתחות הרוחנית היתה מהירה. אני רוצה לציין כי המורה (הנפלאה) שהיתה לי לא דיברה איתי לרגע על "רוחניות" או על הערך המוסף של היוגה עד אותו רגע שבאתי ושאלתי אותה. היא נתנה לזה להגיע לבד, ואני מאד מאמינה בזה. רוב תלמידי מגיעים ליוגה למטרת חיזוק ולא על מנת להתחיל מסע רוחני, ואני נותנת לזמן לעשות את שלו. אם התלמיד מתמיד - זה יגיע. אחרי חצי שנה או אחרי 6 שנים. זה יגיע. ניתן לאמר, חד משמעית, שיש "מיכל" לפני היוגה, ויש מיכל של אחרי היוגה (זו אני!!!....). סיימתי מאז תואר בביולוגיה ועסקתי 3 שנים במחקר, אבל בסופו של דבר, הגוף והנשמה דיברו בעד עצמם והחלטתי להתמקד בחיי במה שעושה לי הכי טוב... ביוגה. אני רוצה להדגיש, אגב, שזו לא בחירה קלה (כמה פרדוקסלי שזה נשמע), כי היוגה באמת מזמנת מסע פנימה, שהוא קשה מאד לעיתים.
