שאלה למחשבה

[עומר בריגר]

שאלה למחשבה

האם אפשר לרפא מישהו שלא מעוניין להירפא? או - האם אפשר לרפא מישהו שלא מודע לתהליך ולא משתתף בו? האם אפשר לרפא גוף שאינו רוצה להירפא, ע"י שאנחנו "מגניבים" לתוכו תרופות? לדוגמה, לרסק לילד תרופות באוכל? האם באנרגיות אפשר לרפא ע"י "הגנבה"? מה אתם אומרים?

 

[מיכל הררי]

תשובה

האם אפשר לרפא מישהו שלא מעוניין להירפא? לדעתי, לא. האם אפשר לרפא מישהו שלא מודע לתהליך ולא משתתף בו? אפשר לשפר את בריאותו, אבל ריפוי מלא? לא.

 

[עומר בריגר]

מיכלי, ראיתי את הספר שלך בסטימצקי!

אני יודעת שזה לא קשור לשרשור, אבל ממש התמלאתי התרגשות! הוא ממש יושב שם בין כל שאר הספרים! איזו גאווה! בהצלחה איתו, מתוקה, שמחה לראות שאת עדיין בין שורותינו!

 

[מיכל הררי]

../images/Emo24.gif ../images/Emo13.gif ../images/Emo6.gif תודה מתוקה!

וכן, אני מידי פעם נכנסת לפורום. פשוט לא תמיד יש לי מה לכתוב

אוהבת!

 

[נופשת]

אפשר רק לזרוע זרעים של אור ומודעות,

 

[מיכל הררי]

../images/Emo23.gif

 

[sovlanit]

עומר בוקר אור

האם ניתן לרפא אדם שלא מעוניין להרפא?-או שאינו שותף לתהליך? לפי דעתי,קשה לי לדעת מהי רמת המודעות של תינוק או של אדם שמודעותו עדיין בהתפתחות. שאלתך מובילה אותי לשאלה אחרת:"מה בין ריפוי להחלמה". ניתן בהחלט באמצעות טיפול למגר חלק מהמחלות / סימפטומים כאשר שיתוף הפעולה מצד המטופל לוקה בחסר או נעדר. נראה שלכח הרצון של המטפל יש השפעה על המטופל. אולם, אדם שאינו רוצה להרפא מתוך מודעות למצבו - היכולת לסייע לו לדעתי שואפת לאפס. למה? כי הוא מבטא התנגדות לקבלת העזרה. מכאן,שהרצון של המטופל לקבל אמור להיות לפחות ביחס ישר לרצוןמצד המטפל לתת . ובאמת,לפעמים "יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להיניק".

שבת שלום.

 

[night mistress]

בהחלט..

אני מביטה על זה משתי זויות.. בעיקר מהזוית של המטופלת, ולא רק המטפלת.. לעיתים לוקח זמן לאדם להיות מודע לעצמו ולרצונות שלו, לפעמים התקווה להחלמה מסתתרת כ"כ עמוק עד שאינו יודע כיצד למצוא אותה..וכאן אני רואה את התפקיד של המטפל (הן האלטרנטיבי והן הקונבנציונלי) בתיחזוק הגוף ועזרה עבורו לשמור על הקיים ולא להחריף את המצב עד שאותו אדם יתעשת.. שמתי לב שהנפש, על אף המפלה הקטנה שבה היא אינה מוצאת סיבה להאחז בחיים,לא מהווה מכשול להבראתו של הגוף,להיפך, חיצונית היא מורדת, אך מבחינה פנימית היא תמיד מחפשת אחר הניצחון.. וזו הסיבה שאני מאמינה שאם אדם יקח תרופות על אף חוסר הרצון שלו לשתף פעולה הן יעבדו..

 

[עומר בריגר]

לחולי יש תפקיד

כמו שלבריאות. השיעור הזה הוא ברור לי כמו השמש בצהריי היום, ואין לי בו ספקות. להיות חולה זו בחירה - לא מודעת, אבל צריך להבין את המשמעות של המושג "לא מודע". משמעות המושג היא לא "בלי כוונה", אלא היא "בכוונה אינטואיטיבית", או אפילו "ללא התערבות המיינד". החולי, כמו העצב, הכעס, העוני, ועוד ארסנל שלם של תחושות שנחשבות לא-משהו, מלמדות אותנו שיעורים אינספור, ולכן דעתי היא שהמטופל רשאי להחזיק בהן עד שהוא בעצמו נהיה ער אליהן. ואני חושבת שזו הדרך הכי קשה שעל המטפל לעבור - להתאים את איכות הטיפול לקיבולת של המטופל. ולהבין, אפילו אם הוא יודע כמה "תועלת", או "בריאות" הוא יכול להביא למטופל, שלהיות חולה, או עצוב, זו בחירה, והיא מצויינת בדיוק כמו להיות בריא או מאושר. והיא מעידה על דרך שנעשית, והיא תימשך כמה שמתאים למטופל ולא למטפל. זו דעתי המלאה בנוגע למצב המטופל. עכשיו, נניח שמטפל מחליט בכל זאת להיכנס במטופל ולהכריח אותו להבריא. אז, האם הוא יכול לעשות את זה? האם הוא יכול לכפות על המטופל בריאות? או שאולי היא תהיה זמנית, או שבכלל לא? ומה עם חולי? האם אפשר להפוך אדם מאושר ובריא, לחולה בעל כרחו? האם יש דבר כזה, "קללות"?

 

[bear18]

לעומר בריגר

התשובה לשאלתך היא- לא מוחלט. אדם חולה שבמודע לא רוצה להירפא, יש לו רווח מישני שעליו לוותר באם הוא לא רוצה שום דבר לא יוכל להשפיע עליו.

 

[עומר בריגר]

ומה עם קללות?

אם אי אפשר להועיל לאדם בלי שוא מבקש את זה - האם אפשר להזיק לאדם בלי שהוא מבקש את זה?

 

[night mistress]

דעתי בנושא..

אני לא אומרת שלהיות חולה זה לא עניין של בחירה..אבל לעיתים זו בחירה מתוך יאוש.. בחירה מתוך זה שאין לאדם מושג מה לעשות כדי לשנות את מצבו.. וכן, אני מאמינה שאנחנו צריכים להתערב.. לגבי הבראה, עד כמה שאני יודעת אף אחד מאיתנו לא קוסם ואין לנו את היכולת להבריא בן אדם..(ואם יש כאן כאלה אז בבקשה, אני אשמח לתת לידכם המאומנות להעניק לי בריאות)..אבל יש לנו את היכולת להעניק לגופו של האדם משאבים שביום יום הוא לא יוכל לקבל מאחר ואותו אדם יסגור את האנרגיות שלו ולא יראה את החיים בחוץ. וכאן אנחנו צריכים להתערב.. ואת באמת צודקת, הילר טוב יודע לכוון את עצמו לכמות האנרגיה שהאדם צריך.

ערב טוב

 

[עומר בריגר]

בחירה מתוך ייאוש

"אין ייאוש בעולם" אני מציעה לך לחשוב על "ייאוש". מה המשמעות שלו? האם ייאוש בעצמו הוא בחירה? אני מאמינה שכן בריבוע. ובתור אחת שאני מאמינה שיש לה את הזכות לחוש מיואשת מדיי פעם - אני מרשה לעצמי לתת את דעתי בעניין זה ולהגיד - ייאוש זו רק הדרך שלך להבין את השיעורים שקורים לך, והוא ממש לא חובה. כמו שכבר סיפרתי הרבה פעמים (ואני מקווה שאני לא מלאה), אני הגעתי לרוחניות כתוצאה משכול של ילדה שהיה עבורי ממש קשה מנשוא. ואני זוכרת, שכל פעם שחשבתי עליה הרגשתי ואקום שאי אפשר לעמוד בפניו, ממש כמו חור שחור, ופשוט הייתי אבודה. אבל אני גם זוכרת, שראיתי שני פתרונות - או להפסיק לחשוב עליה, או ללמוד לקשר למחשבות עליה הקשרים חיוביים. ואני חושבת שהצלחתי. ואני גם יכולה להגיד שהשיעור הזה לא מרפה ממני בגלל הקושי הרגשי שהרגשתי בזמן שלמדתי אותו. ככה שאני חופשי מאמינה שייאוש זה עניין של בחירה. תמיד - גם במקרים קיצוניים, למרות שאז זה כמו בחירה מה לעשות כשאתה נוהג ואוטו מתקרב אליך במהירות של 200 קמ"ש - כלומר, בחירה אבל הרבה יותר קשה לביצוע...

 

[freearth10]

רק היום גיליתי ../images/Emo24.gif

את הפורום הזה ובדיוק בזמן הנכון... בימים האחרונים אני שולחת כל יום קרני אור לאדם שהוא חולה סרטן, שאותו אני בקושי מכירה. אמנם לפני שאני שולחת לו קרניים אני "מדברת" איתו ותמיד קיבלתי אישור, אבל האמת שאני לא בטוחה אם האישור הוא שלי או שלו. והשאלה שלי: אם לא דיברתי פיזית עם האדם, האם שליחת קרניים היא לא בדיוק כמו תרופה שהמטופל לא רוצה לקבל? ובקשר לקללות, אני מאמינה שאם האדם לא רוצה אותן - הוא לא יקבל אותן.

מאיה

 

[עומר בריגר]

מאיה יקירה - איזה כיף שהצטרפת ../images/Emo23.gif

אני אתחיל עם הסרטן - אינטואיטיבית אני חושבת שבמיקרה שלך זה בסדר, מפני שבמיקרה שלך את נענית לבקשה לא מודעת שלו. למרות, שאני מציעה לך לחשוב אם לא יותר נכון להעלות את הבקשה אצלו למודע - כלומר, את יודעת, זה קצת מזכיר לי את הדוגמה של הפולניה, שאומרת "לא, אני לא צריכה שיעזרו לי, אני מסתדרת לבד.." ובעצם מחכה שיעזרו לה מתוך רחמים. ברור שיותר "בריא" ונכון היה שהיא פשוט תבקש עזרה וכך גם במצב הזה. אם הוא מבקש עזרה בצורה לא מודעת, ומניע אותך לפעולה כמו שהוא עושה, אולי הוא לא מסוגל להשלים את התהליך שמוטל עליו בקבלת העזרה ושימוש בה. לכן אני מציעה לך שכן תעלי את זה בפניו, ותעשו הסכם שכל פעם שהוא מרגיש נינוח ו"בעניין", שיעשה לך SMS ותשלחי לו אנרגיות כשהוא פתוח לקבל. חשוב גם שהוא יידע מתי את מוסרת לו אנרגיות, שלא יהיה בדיוק בנהיגה, או בכל פעולה חשובה אחרת שהטיפול יכול להסיט אותו ממנה ולגרום נזק. זו דעתי. אני חושבת שאת עושה עבודה מבורכת ואני חושבת שאת יפהפיה בעירנות שלך לשלוח אליו את האנרגיות האלה אני גם מציעה לך ללמוד קצת על סרטן, אם עוד לא עשית את זה, כי דווקא במחלה הזאת שבה לחזק את הגוף זה גם לחזק את התאים הסרטניים כלומר לחזק את המחלה, דווקא שם צריך באופן מיוחד לעבוד לפי כללים ועם הגנות ולא לרצות חזק מדי, אם את מבינה למה אני מתכוונת

עדכני אותנו, נשמח לשמוע! חיזקי ואימצי, אהבה גדולה!!!

 

[freearth10]

../images/Emo24.gifנעניתי לבקשה...

של קרוב משפחה, שלו אני שולחת לעתים קרובות קרניים מיטיבות

מאחר שאני עובדת עם אנרגיה שהיא לא שלי, אלא רק עוברת דרכי אני באמת לא חוששת מפגיעה בי. אני גם מרגישה מצויין לאחר שליחת הקרניים, כך שאני באמת לא רואה סכנה. המון

נתת לי חומר למחשבה עם הדוגמא של הפולניה.

מאיה