פרסום מכתב בלי רשות הכותב
1. סעיף 2(5) ל
חוק הגנת הפרטיות אוסר להעתיק מכתב שלא נועד לפרסום או להשתמש בתוכנו בלי רשות מהנמען או מהכותב. מכאן נובע לכאורה, שפרסום המכתב על-ידי הנמען, ואף על-ידי צד שלישי ברשות הנמען, מותר. ואמנם נפסק, כי "החוק קובע הנחה, בין אם מוצדקת ובין אם לאו, שמי שכותב מכתב לאחר, ולו גם בעל אופי פרטי, מוותר על פרטיות מלאה בעצם שליחתו" (המ' [מחוזי, ת"א] 5360/85, ברוך אבו-חצירה נגד העיתון חדשות ואחרים). עם זאת:
2. לכותב המכתב, או לאדם אחר שנזכר בו, עשויות להיות טענות לפי סעיפי חוק אחרים, למשל: שהמכתב מכיל ידיעות על ענייניו הפרטיים, שמסירתם לאחר היא פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(9) או 2(11) לחוק הנ"ל; או שהמכתב מכיל לשון הרע עליו. אך גם כנגד טענות אלה יוכל המפרסם להתגונן בטיעוני הגנה מחוק הגנת הפרטיות או מ
חוק איסור לשון הרע, למשל, שהפרסום אמת ויש בו עניין ציבורי, או שהוא נעשה בתום לב כדי להגן על עניין אישי כשר של המפרסם (סעיף 18(2)(ג) ו- 18(3) לחוק הגנת הפרטיות, סעיף 14 ו- 15(3) לחוק איסור לשון הרע).
3. כותב המכתב עשוי גם להעלות טענה יצירתית, שהמכתב הוא יצירה ספרותית שלו, שפרסומה אסור בלי רשותו לפי
חוק זכות יוצרים. אך גם בזו לא ייסכר פיו של המפרסם, שכן יוכל לטעון כנגדה, למשל, שהפרסום שעשה הוא שימוש הוגן לשם ביקורת או מחקר, המותר לפי סעיף 19 לחוק.
4. סיכומו של דבר, אין תשובה חד-משמעית לשאלתך, ויש לבחון כל מקרה לגופו. אבל ככלל, מוטב להימנע מפרסום מכתב בלי רשות כותבו, אם אין סיבה מיוחדת לעשות כן.