זה לא בסדר, בזה תהיי בטוחה,
אבל התופעה קיימת, במיוחד בגילאים האלה של סוף היסודי ותחילת חטיבת הביניים. אחותי הקטנה, למשל, היא בכיתה ה', ולפני שנה או שנתיים התחיל כל נושא המקובליזציה הזה 'לפרוח' אצלם [או שמא עליי לומר- לנבול, כי זו פשוט תופעה נוראה]. מלכת הכיתה שלהם היא המלכה האולטימטיבית- רזה, בלונדינית עם עיניים כחולות, ילדה טובה כביכול, תלמידה טובה והכל, אבל היא וכל החברות שלה לא בדיוק נחמדות לשאר הילדות בכיתה. הן מסכסכות, צוחקות, אומרות ועושות דברים שנשבר לי הלב כל פעם מחדש מלשמוע עליהם
. כן, זה גיל קשה, וזו תופעה קשה, אבל אני לא חושבת שיש לך הרבה מה לעשות בעניין. התופעה קיימת, ולצערנו היא תמשיך להיות קיימת, ומישו מלמעלה, אפילו אם הוא קרוב אליהם והוא המדריך שלהם בתנועת הנוער והם אוהבים אותו - אין לו את ההשפעה כמו שיש למישו מבפנים. והבעיה היא שלהרבה אנשים מבפנים, שם בכיתה, שמרגישים לבד או מקופחים, אין את הכוחות למרוד מתוך פחד או קינאה או וואטאוור. הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות, לדעתי, הוא לערוך שיחה עם ה'גרעין', כפי שקראת לו. רק עם הבנות הספציפיות הללו בלבד. לקרוא להן, לדבר איתן, לשאול אותן למה הן מתנכלות לאחרות, להסביר להן שזה לא בסדר, שבסוף זה יחזור אליהן כמו בומראנג, שגם לאחרות יש רגשות, וגם אם הן לא אוהבות אותן - יש הבדל בין לאהוב לבין לכבד, לתת דוגמא אישית משלך - שיש אנשים שאת לא כ"כ אוהבת אבל את נותנת להם את הכבוד הרצוי כי בסה"כ הם בני אדם וזה לא יפה לרדת ולקטול אחרים רק בגלל שהם שונים או לא כ"כ אהובים על ידך, ולהסביר להן במילים, או בהתנהגות, שאין זה יאה לנהוג כך. אני חושבת שאת נפלאה, כל הכבוד על האכפתיות ועל ההתערבות. עדכני אותנו מה קורה. בהצלחה.
