קודם כל, אני מצטער על החוויה השלילית שלך ועל ה30 ש"ח...
שנית, זה בדיוק מה שכתבתי. אפשר לראות את מספר המניות, אי אפשר לראות את הסכמי הבכורה והסכמים בכלל. זה לא דיו דיליג'נס או הערכת שווי מקצועית אם לשם כיוונת. זה שהמניות בבעלות אמריקאית לא משנה שום דבר. החברה ישראלית, המניות רשומות כאן והבעלים שם. זה אותו מצב בסטארטאפ "שלי". אבל הם עדיין מעדכנים פה על שינויים באחזקות.
איפה זה יכול לעזור? קודם כל, אם הגעת כמוני לחברה מיד לאחר הסיד, אז לפחות כשאתה נכנס בשלב הזה (כעובד 1-10 בדרך כלל), אתה כן יכול לדעת בקירוב איזה אחוז קיבלת. כמה תדולל בעתיד? אפילו היזמים והמשקיעים לא יודעים כמה הם ידוללו בעתיד.
מה שאני אומר זה שהרישומים האלה לא מסירים את חוסר הוודאות. הם מצמצמים אותו במעט. וכן, עדיף לדעת כמה מניות יש בחברה מאשר לא לדעת את המספר הזה. גם אם חלק מהמניות הם בכורה וכוללות זכויות כאלה ואחרות. זו דעתי.
יש לי תחושה שאתה מדמה את פונקצית שווי האופציות לפונקציה לינארית, ולכן נדמה לך שלדעת את מספר המניות הכללי שיש בחברה - נותן ידע רלוונטי לעובד. בפועל - פונקציות שווי האופציות היא פונקציה שמורכבת ממספר פונקציות לינאריות ("פונקציה מולטי-לינארית") - כאשר בכל חלק בטווח השוויים השונים של החברה, הפרמטרים של הפונקציה של שווי האופציה של העובד הם שונים לגמרי (הן השיפוע, והן נקודות הקיצון). לפעמים תוספת קטנה של מידע לאדם שלא מבין בתחום מסויים, היא יותר מסוכנת מאשר מניעת אותו מידע מאותו אדם. אדם שקיבל את המספרים שהצגת עלול לחשוב שהוא "יודע יותר טוב עכשיו להעריך את הסיכונים" - ולכן הוא עלול לקחת החלטה מסוכנת על סמך אותה תחושה מאשר אלמלא אותה תוספת מידע.
רק לסבר את האוזן - בהרבה הסכמי השקעה בחברות הייטק, המשקיעים החדשים בסיבוב מסויים (וזה כולל גם את כל המשקיעים הישנים שהשקיעו מספיק כסף בסיבוב החדש כדי לא להיות מדוללים) מקבלים הבטחה להחזר פי X מההשקעה שלהם, לפני חלוקת הרווחים. מה זה אומר? למשל, חברה מגייסת 50 מיליון דולר ממשקיע תחת הבטחת החזר השקעה כפול (בוא נניח שאותו משקיע הוא המשקיע היחיד ששם כסף בסיבוב ההשקעות הזה). זה אומר שאם החברה נמכרת בכל סכום עד 100 מיליון דולר - כל הכסף ילך רק לאותו משקיע. אם החברה נמכרת בסכום גבוה יותר מ-100 מיליון דולר (ובתנאי שהקונה קנה את כל המניות של החברה, ולא רק קנה 50.1% ממניות החברה) - מאה מיליון הדולר הראשונים הולכים כולם לאותו משקיע, ושאר הכסף מחולק בין כל בעלי המניות (כולל את אותו משקיע) על פי היחס בין כמויות המניות שבידיהם. נניח שהיו בחברה 100 מניות לפני הגיוס ולא היו משקיעים קודמים, ונניח שהמשקיע החדש באותו סיבוב השקיע את ה-50 מיליון דולר לפי שווי חברה של 100 מיליון דולר לפני הכסף. זה אומר שתמורת ה-50 מיליון דולר שלו, החברה הנפיקה 50 מניות חדשות ונתנה אותן למשקיע - כלומר אחרי הסיבוב יש לחברה 150 מניות. נניח גם שהחברה חילקה שווי של 10% מהמניות שלה כאופציות לעובדים (זה כולל אגב גם את היזמים) - כלומר חילקה 10 אופציות, ונניח שלי היתה אופציה אחת של החברה לפני הגיוס הזה (כלומר היו לי אופציות בשווי של 1% מהחברה לפני הגיוס) במחיר מימוש של סנט אחד. עכשיו נניח שהחברה נמכרה לאחר הגיוס הזה על פי שווי של 110 מיליון דולר, והמשקיע קונה את כל מניות החברה (כלומר גם את האופציות של העובדים). כמה כסף תהיה שווה האופציה שלי אחרי המכירה? התשובה - מתוך ה-110 מיליון דולר, 100 מיליון הולכים למשקיע. את שאר ה-10 מיליון מחלקים בכמות המניות "בדילול מלא" (כלומר הופכים כל אופציה למניה אמיתית - מה שאומר שכמות המניות עולה ל-160 - כי היו 10 אופציות למניות). 10 מיליון דולר לחלק ל-160 = 62.5 אלך דולר. זה אומר שאני אקבל 62.5 אלף דולר פחות סנט, לפני תשלום מס. אם הייתי בודק את כמות המניות הרשומות (שאגב, אינה כוללת אופציות שלא הומרו למניות עדיין), אז כשהייתי קוראה שמנהלים משא ומתן למכירת החברה תמורת מעל ל-100 מיליון דולר - הייתי עורך חישוב לינארי מהיר ומדמיין שאני עומד לקבל סכום של כ-650 אלף דולר לפני מס. אם הייתי רץ לשים מקדמה על בית נופש בעלות של 400,000 דולר במיורקה "שבדיוק מוכרים במבצע" על סמך ההערכה הזו, הייתי מגלה שאני חייב למישהו 400,000 דולר שלא יהיו לי, אחרי שהחברה היתה מספרת לי כמה *כסף* האופציות שלי באמת שוות. ואם אתה חושב שהדוגמה שנתתי היא מקרה קיצון - אתה או תמים מאוד, או שלא ראית כמעט אף הסכם השקעה בחברות סטארטאפ. הדוגמא שנתתי היא דוגמא יחסית פשוטה - בפועל, לרוב יהיו בחברה כבר מספר סיבובי השקעה, שבכל סיבוב ייתכן שניתנה הבטחת תשואה למשקיעים של אותו סיבוב (אותה הבטחה לא נעלמת כשיש סיבוב חדש. היא נכנסת שם כשכבה מתחת להבטחות הבכורה החדשות של הסיבוב החדש [במילים אחרות - גם למניות בכורה שונות יש קדימויות ביניהן, שהורסות עוד יותת את הלינאריות של פונקציה שווי-האופציה-ביחס-לשווי החברה, והופכת את הפער בין המידע החלקי שיש בידי, לבין המציאות, להיות עוד יותר גדול). יותר מזה, יש עסקעות מכירה שבהן הקונה אינו קונה את כל המניות של החברה. הוא קונה רק "מניות שליטה" מהמשקיעים הדומיננטיים - ויכול להשאיר את האופציות של העובדים בעינן (ואז לעובדים אין שום אופןק ל"מתי ה-exit" - כי בעת קניית החברה הם לא יכלו לממש את האופציות ולמכור את המניות), ויכול להחליט להמיר את האופציות של העובדים תמורת אופציות חדשות למניות בחברה הקונה - מה שאומר שה-vesting מתחיל שוב מאפס, ויכול להחליט לקנות את האופציות שבידי העובדים תמורת כסף מזומן (ועד היום אני לא יודע אם במצב כזה הוא מחייב להציע להם שווי לאופציה כמו שקיבלו המשקיעים שמהם קנה את המניות בפועל, או שהוא יכול להציע להם כמה כסף שמתחשק לו - תחת ההנחה שלעובד במצב הזה אין כלל על מה להתמקח).
נ.ב. אתה לא צריך להצטער על החוויה שלי ("שלילית" אתה קראת לה. אני לא נתתי לה תוית ערכית עד היום) - אין לה קשר אלייך. גם על 30 השקלים אתה לא צריך להצטער. וגם לא על 20 הדולר ששילמתי למינהל החברות באותה מדינה אמריקאית, כדי לקבל את "נתוני ההון" של החברה האמריקאית ואת רשימת 5 הדיווחים האחרונים שלה לאותה רשות חברות. הם אכן נתנו לי את *רשימת* חמשת הדיווחים האחרונים - אבל לא את הדיווחים עצמם - רק את הכותרות שלהם
