הבנה לעומק של הבעיה יכולה לנהל את ההתנהגות קצת יותר טוב
ברוב המקרים, השמנת יתר חולנית (המזכה בניתוח) נגרמת עקב חשיבה עקומה בראש.
בואי ננתח מדוע החשיבה שאת מתארת (לכפר כמה שיותר על איבוד הטעם לאכול...) עקומה ומעוותת, ומדוע היא מזיקה מאוד:
1. על מה בדיוק צריך לכפר? ואיך? בחודשים הראשונים לאחר הניתוח התיאבון יורד מאוד, ובזכות זה מתרחשת הירידה במשקל. מהר מאוד התיאבון עולה וחוזר מחדש, לאט אבל בטוח.
אז על מה בדיוק צריך לכפר? על תיאבון שיחזור מהר מאוד?
וכיצד מכפרים עליו? ע"י שאוכלים היום, משמינים עוד יותר, ואז יורדים בזמן קצר כמה שאפשר לרדת בזמן קצר, עד שהתיאבון חוזר בחזרה? ברור שאין בצורה כזו שום כפרה, אלא אך ורק השמנה נוספת, שתגרום לך להיות רזה פחות כתוצאה מהניתוח...
למה בכלל צריך לכפר? אפשר לא לעשות את הניתוח ואז לא צריך לכפר על כלום. ירידה במשקל יכולה להיגרם אך ורק ע"י ירידה בתיאבון ובכמויות הנאכלות. מי שצריך לכפר על זה באכילת יתר נוספת ובהשמנה נוספת, לא צריך לכפר, לא צריך לעשות ניתוח, ולא צריך לרדת במשקל. אם אין עונש, אין צורך בכפרה. אם הניתוח הוא עונש, אז אל תעשי אותו.
2. לפני ניתוח רציני, המחבל היטב במערכת העיכול שלך, שהיא האיבר הכי חיוני בגוף, ונמצא ליד הכבד, הריאות, הלב והכליות - האיברים הבאים הכי חיוניים בגוף - יש לרדת במשקל. כיוון שהרדמה כללית במשקל כבד היא מסוכנת מאוד, וגם ביצוע ניתוח מורכב בקיבה כאשר הכבד השומני והגדול מכביד עליה ומפריע למנתח הלפרוסקופי - מסוכן מאוד.
לכן נדרש המנותח לעתיד לרדת במשקלו כדי להקטין את גודל הכבד ולהוריד את הסיכון הגדול שבניתוח. יש מנתחים שמסרבים לנתח מנותח שלא הצליח להקטין את גודל הכבד ושומניותו בדיאטה דלת פחמימות 2-3 שבועות לפני הניתוח.
כך שה"כפרות" שלך משיגות אך ורק ביטול הניתוח (לאחר ההרדמה וביצוע החתכים...), או סיכון כפול ומכופל למוות והסתבכויות קשות בניתוח... עוד "כפרה" כזו ואבדנו...
3. כרגע את בהריון בחודש שישי, וידוע לי שלא יבצעו בך שום ניתוח לפני הלידה, וגם לא סמוך ללידה אחריה, אלא רק אחרי כמה חודשים טובים מהלידה. כך שיש לך המון זמן לכפרה המטומטמת הזו, שמשמעותה המון זמן להשמין המון, לסכן את ההריון והעובר (בסכרת הריון וכד'), להסתכן בלידה ולסכן את הוולד, להרוס את כל האפקט של הניתוח העתידי (שתרזי בו רק את התוספת שהוספת בגלל הכפרות שלך...), ולחזור להשמנה גדולה יותר מאשר היום בהקדם האפשרי, תוך שנתיים שלוש...
4. שינוי חשיבה חיוני כדי לרדת במשקל, וניתוח לא פוטר אותנו משינוי זה. הבנת האחריות של האדם על צריכת המזון שלו ועל חשיבה שמאפשרת לו לצמוח מעבר לתאוות האכילה או לחוסר אחריות בנוגע לאכילה ולבריאותו ולידע מכסימלי אודות מערכת העיכול, חילוף חומרים, השמנה וצרותיה - חיונית מיידית, וכל צעד קטן חיוני, ויפה דקה אחת קודם. צריך להתחיל בכך אתמול, לא היום.
אחרת הניתוח מועיל לשנתיים וזהו. אח"כ חוזרים ומשמינים הכל חזרה (ואת עוד מתארת מצב שמגבירים את האכילה וההשמנה כבר לפני הניתוח, אז בכלל...).
לכן העצימי ידע בכל הנוגע לעיכול, חילוף חומרים והשמנה, ובכל הנוגע לעד כמה הניתוח הוא כלי עזר בלבד, ובשום אופן לא אמצעי להבטחת הרזייתך הנצחית.
הפנימי: ניתוח שרוול אינו האמצעי להבטחת הרזייה. ממש ממש לא!
סליחה שהארכתי והתעצבנתי ותקפתי. מקווה שלא תיפגעי.
וגם אין הכוונה להבהיל ולהפחיד אותך יתר על המידה, רק כמה שצריך.
עשיתי זאת בשביל לעזור לך להתאפס ולהשיג שליטה. אני יודעת שאת מבינה שההתנהגות שלך לא רציונלית, אבל ניסיתי לשים לך מראה בפרצוף כמה שיותר בוטה, כדי שתזדעזעי ותקבלי כוח להשתלט על החשיבה הלא רציונלית, וממילא - על ההתנהגות הנובעת ממנה.
