שאלה למתעמלים/ות וארקרובטיות תחרותיים

שאלה למתעמלים/ות וארקרובטיות תחרותיים

חוץ מעבודה כמאמן/נת איך אתם משלבים את ההתעמלות בחיים לאחר פרישה מספורט תחרותי?
 

אמא לה3

New member
אהבתי את השאלה

תראי, למרות שלא הייתי מתעמלת תחרותית, אבל כן ייצוגית (4 אימונים בשבוע 2-4 ש' כל פעם), לקחתי המון מההתעמלות. את היכולת להתרכז ובעיקר את היכולת להכיר את הגוף. מה שכן, גם כמאמנת, אני מדגימה לבנות מדי פעם, שומרת בעיקר על גמישות (עדיין עושה כמעט 3 שפגטים, שניים גם אובר), לעיתים נדירות עושה גם כושר עם הבנות, רוקדת איתן. דוקא גיליתי שההתעמלות, למרות מה שכולם אומרים כן עזרה לי בלידות(3), כי היתה לי את היכולת להכיר את הגוף ו"להרגיש" אותו גם עם אפידורל (לא את הכאב).
 
אצלי השאלה היא הפוכה:

איך אני משלבת את החיים בתוך ההתעמלות? גם אני לא הייתי תחרותית בהגדרה, אבל בכל זאת אחרי הפרישה לא ממש הצלחתי להתנתק מההתעמלות. חוץ מהעבודה כמאמנת, המשכתי לעסוק גם בהוראת חינוך-גופני בביה"ס, וגם ללמוד לימודי המשך באותו תחום, אני מפעילה פורום להתעמלות, וממשיכה להתעמל בצורה זו או אחרת- אם זה באימוני בוגרים מידי פעם ואם זה בענפי ספורט אחרים. אבל אני חייבת לציין, שבתחומי החים שלא קשורים להתעמלות- כמו למשל בית, משפחה, זוגיות, בילויים, חברה וכו'- אני לא משלבת את ההתעמלות כמעט בכלל- יש הפרדה גמורה.
 
הבהרת כוונות

זה שיש הרבה מה ללמוד מההתעמלות לחיים זה ברור וחיובי מאד. אבל אני דווקא רציתי להיות ישיר ולשאול ממש איפה עושים שפגטים וסלטות לאחר הפרישה. זה לא פשע להמשיך את מה שלמדנו אחרי הפרישה. אני למשל כפי שהניק שלי מעיד עלי עוסק בריקוד ושם למשל אפשר לשלב יפה ועד גיל מאוחר מאד את כל מה שלמדנו בצעירותנו.
 
יש חוגים לבוגרים

יש חוגים לבוגרים, בעיקר למתעמלים שפרשו. שם אפשר לעשות הכל. מעבר לזה, גם בריקוד או ענפי ספורט אחרים אפשר לעשות שפגטים וסלטות.
 
למעלה