herms, ferms ו-merms
הצעתה של אן פאוסטו-סטרלינג נכללה לראשונה במאמר שהיא כתבה ב-1993. היא הציעה לקבוע, בנוסף לנקבות וזכרים, עוד שלש קטגוריות: herms, merms ו-ferms. herms הם מה שנקרא "הרמפרודיטים אמיתיים" (true hermaphrodites), כלומר אנשים שנולדו עם אשכים ושחלות שלמים ומתפקדים. ferms הם "פסבדו הרמפרודיטים נקביים" (female pseudo-hermaphrodites), כלומר - אנשים שנולדו עם שחלות שלמות ואיבר מין זכרי. merms הם "פסבדו הרמפרודיטים זכריים" (male pseudo-hermaphrodites), כלומר - מי שנוךדו עם אשכים (או אשך) שלמים ופות ווגינה. פאוסטו-סטרלינג העלתה את הצעתה לצרכי פרובוקציה ולא לגמרי ברצינות, כשמטרתה האמיתית הייתה להמחיש את העובדה שהדיון על גבולות המין/המגדר עבר הסלמה ודורש רוויזיה, וכי ההגדרות של הבדלים בין גברים ונשים הלכו והיטשטשו. אלא שההצעה עוררה סערה בלתי צפויה. בין מי שנחלצו לבקר קשות את ההצעה היה מיודענו ג'ון מני, שטען דווקא כנגד הקונסטרוקציוניזם החברתי. הוא הזדעק על כך שמשמעות הצעתה של פאוסטו-סטרלינג תהיה שילדים אינטרסקסואלים יושארו לגדול ולהתפתח ללא זהות מגדרית ברורה. הוא מחה כנגד מי שמבקשים לאסור התערבות כירורגית ל"תיקון" פגמים מולדים באיברי המין של ילדים אינטרסקסואלים. "מחברת אחת", כתב, "הרחיקה עד כדי טענה שקיימים חמישה מינים..." פאוסטו-סטרלינג כותבת עוד ב-Sexing the Body: Gender Politics and the Construction of Sexuality שהתגובות הקשות והנסערות שעוררה הצעתה שיכנעו אותה שאכן נדרש שינוי בתפיסות המין והמגדר הקיימות. הצעתה עודדה מחברים אחרים לפתח תאוריות של ריבוי מינים ומגדרים. מליסה סקוט, מחברת ספרי מדע בדיוני, כתבה סיפור שבו נכללים תשעה סוגי נטיה מינית וכמה מגדרים, כולל ferms (אנשים בעלי אשכים, כרומוזומי XY, וסוג כלשהו של איבר מין נקבי) ו-merms (אנשים בעלי כרומוזומים XX וסוג כלשהו של איבר מין זכרי). נורה
