שאלה לנחום

[shanshan15]

שאלה לנחום

שלום לך בעלי היה מטופל בעמותת "אפשר" ואושפז לחודש ימים לגמילה בבאר שבע במחלקה הכפולה. זה היה לפני כארבעה חדשים. עכשיו הוא התחיל מדי פעם לשתות "רד בול" בכמויות גדולות באותו אופן שהיה שותה אלכוהול. למרות שקלטתי שהוא הוסיף פעם או פעמיים לזה וודקה. האם יש בזה אלכוהול האם זה מסוכן? (יש לציין שהוא גם חולה לב) . היום הוא הפסיק את הטיפול ב"אפשר" ולא הולך ל" א,א" אני מרגישה שהוא בדרך למטה ואני פוחדת מזה מאוד. לא רוצה לעבור את הגיהנום הזה שוב, ישבתי איתו ודיברתי על זה . והוא מצידו מכחיש ו"לא" מבין מה אני רוצה ממנו. אני יודעת שהוא בדרך למטה עברתי את זה כמה פעמים ואני מיואשת ,שנינו מאוד מרוחקים אחד מהשני. מה עליי לעשות?? אני מאוד מדוכאת...

 

[shanhen]

האינטואיציה שלך נכונה

ל"שנשן15" שלום, החשש שלך אמיתי ונכון, בעלך אכן בדרך לנפילה, או יותר נכון כבר בנפילה. כדאי לדעת כי חזרה לשתייה לא מתרחשת רק כשלוקחים את ה"שלוק" הראשון, אלא קודם לכן, בראש, כשמקבלים החלטה שמותר לנסות. רד בול אמנם לא אלכוהולי כלל (עשיר בקופאין), אבל השימוש שבעלך עשה ברד-בול הוא כהקדמה לנפילה, הוא רקח קוקטייל מקובל על צעירים של רדבול-וודקה. כך הוא ניסה אולי לרמות אותך ובעיקר לרמות את עצמו. למעשה, הוא החליט כבר שהוא חוזר לשתיה. כדי שחלילה לא יפריעו לו בדרכו למטה, הוא הפסיק גם ללכת לטיפול וגם לקבוצת א.א. אני לא רוצה להיות נביא זעם, אבל זה רק עניין של כמה ימים עד שיחזור למתכונת הרגילה מהעבר, שהרי אם כבר הוא שותה וכבר לא בגמילה, אז למה לא לללכת עד הסוף ו"להינות"? השאלה הגדולה שלך מה עליך לעשות? האמת שלא הרבה. את לא יכולה להגמל במקומו וההתעסקות שלך בנושא תתיש אותך כשהוא עצמו ימשיך לשתות. הייתי מציע לך להיות בקשר עם המטפלים במרכז (אמנם עכשיו חופשת חג אבל רובם כן עובדים בחול המועד). על פי הנוהג שלנו ביחידה, אנחנו לא "מוותרים" כל כך מהר למטופלים ומנסים קצת לחזר אחריהם. אם זה לא עוזר מוטב שתהיי אסרטיבית כלפי בעלך ותקבעי לו את הגבולות שלך. צריך לזכור כי השתייה אצל המכור היא עדיין הבחירה שלו. הוא חייב להבין שכמו בכל בחירה, לבוחר יש אחריות כלומר הוא נושא בתוצאות. אם בעלך בוחר להמשיך לשתות שיהיה אחראי על בחירתו וישא בתוצאות כפי שאת תבחרי עבורו (את גבולות הסנקציות רק את יכולה לקבוע). אם יבחר לשוב לטיפול, גם לבחירה שכזו יש אחריות ונשיאה בתוצאות, אלא שאז את תהיי עמו. ומשהו יותר אופטימי לסיום. מחלת ההתמכרות היא מחלה כרונית. כמו כל מחלה כרונית יש בה תקופות של רגרסיות (נסיגות) כמו גם תקופות של רמיסיות (רגיעה). הדבר "הנורמאלי" למכור הוא לחזור לשימוש. זה לא צריך לקרות אבל זה לעתים קורה. החוכמה הגדולה, כפי שאומרים מכורים רבים, זה לא לא ליפול אלא כשאתה נופל, לקום כמה שיותר מהר. הנסיון מראה שרבים יודעים לקום מחדש, לפעמים מחוזקים יותר ובעלי נסיון רב יותר. יש למה לקוות. חג שמח, עד כמה שניתן, נחום

 

[shanshan15]

זו באמת החלטה שלו

ולמרות הכחשותיו הוא בוחר בדרך ההרס העצמי שלו. הוא לא רוצה לעזור לעצמו. תודה רבה וחג שמח