שלום-בית סביב שולחן-האוכל
לפני שכולנו כאן יורדים על המשפחה וההורים, משהו מחכים מתוך עלון אנונימוס האחרון: שלום-בית סביב שולחן-האוכל עצות מעשיות לצמחוני/ת היחיד/ה בבית הבטחה: לא כל העימותים הכרחיים. כמעט לכל צמחוני/ת יחיד/ה בבית, המחרים/ה בשר (או גם מוצרים אחרים מן החי) מטעמי מצפון, מוכרים ויכוחים קשים בבית: צד א´ מאשים את צד ב´ באדישות, ברוע ואולי אף בפשע, וצד ב´ מחזיר בהאשמות בכפייה, בפנאטיות ובסיכון בריאותי. הצד החזק יותר מנסה לכפות את הרגלי התזונה שלו בכוח – ומטבע הדברים, הצעירים יותר הם שנאלצים לוותר, בדרך-כלל. עוצמתם של הוויכוחים תלויה במידה מכרעת במיקום ובתזמון: אם פועלים נכונה, ניתן למתן מאוד את עוצמת הקונפליקט. הפתרונות דורשים מאמץ ניכר – אך המאמץ כדאי. הארוחה – טריטוריה ללא ויכוחים! כלל ראשון: לא להתווכח סביב שולחן האוכל בזמן ארוחות משפחתיות! הארוחות הן האירועים הטעונים ביותר מבחינה רגשית בסוגיית אכילת הבשר, כי הן מהוות אולי את ההבטחה הגדולה ביותר בחיי המשפחה לחמימות ולאחדות. כגודל הציפיות מן האירוע – כך גודל האסון, במקרה שהאחדות הופכת לקרע. בנוסף לכך, הוויכוח סביב השולחן הוא כוחני במיוחד: כאן מנסים לדחוף לך משהו לצלחת בעל כורחך, או שאת/ה מנסה לגרום למישהו להקיא את מה שהכניס לפה. אף על פי כן, משהים רבים את הוויכוח על בעיית הבשר לרגע הגורלי – וההרסני – של הופעת הבשר על השולחן. כדי להימנע מכך, יש ליזום שיחה רצינית ורשמית בנושא, בזמן ובמקום ניטראליים, ולפתור את הבעיות הרחק מן הארוחה. דוכן הסברה – לא בביתנו! מה ניתן להשיג בשיחה יזומה על בשר (ומוצרים אחרים מן החי) בבית? בהחלט לא כל מה שרצית. אם יש לך קצת מזל, ההורים או בן/בת הזוג יקבלו את החלטתך להחרים בשר ולא יציקו לך בעניין זה. עם הרבה מזל, הם יאמצו את ההגבלות שהצעת או לפחות יפחיתו את צריכת המוצרים מן החי. אך שכרך יצא בהפסדך אם תנסה/י "לסחוט" מהם צמחונות. אם ברצונך להשפיע על תעשיות-החי ולצמצם את היקפן – כדאי לצאת ולקיים הסברה מחוץ לבית. בהשקעה מזערית, ביחס להשקעה במאבק בתוך הבית, אפשר להשיג תוצאות הרבה יותר משמעותיות על-ידי פנייה להמוני אנשים, הפתוחים יותר למסר של הצמחונות. הסכמי פשרה. במשפחות רבות, הלחץ מופעל על הצמחונים ולא להפך: אם את/ה צעיר/ה מאוד, מנסים לכפות עליך לאכול בשר; אם לא ניתן להפעיל עליך כוח ישיר כל-כך, מטרידים אותך בניסיונות שכנוע אינסופיים בדבר חשיבותו התזונתית או טעמו הטוב של הבשר, או מתגרים בך סתם. מטרתה של שיחה יזומה מצדך היא, בראש ובראשונה, למנוע הפעלת לחצים כאלה. אולם, הוויתור אינו יכול לבוא רק מצד המשפחה. כדי להשיג הסכם יציב, הם צריכים להיווכח, שגם את/ה ויתרת. בראש ובראשונה תצטרך לוותר, על הפעלת לחצים מסוימים עליהם. ואם דואגים מאוד לבריאותך, יתכן שתצטרך/י להסכים ללכת לבדיקות ולייעוץ רפואי (שאולי נראה מיותר לחלוטין בעיניך), ולאכילת "מוצרי בריאות" מסוימים, שאינך אוהב. סמכויות מבחוץ: תזונה. בכל מקרה, גם השגת ויתורים כלשהם מצד המשפחה במסגרת של פשרה, דורשת הסברים. למשל, הורים רבים משוכנעים, שילדיהם יחלו או לא יגדלו אם לא יאכלו מוצרים מן החי. אמונה כזו לא תוכל/י לשנות על-ידי הכרזה, ששילוב של דגנים וקטניות מספק את כל החלבונים הדרושים לגוף. "ממתי הפכת למומחה לתזונה?" יתריסו כנגדך ההורים, ובכך יסתיים מבצע השכנוע. לא די גם להציג בפני הורים מודאגים חומר על תזונה מטעם אנונימוס – שכן אנונימוס מצהירה בגלוי, שהמוטיבציה המוסרית לחרם על המוצרים מן החי קודמת לעניין ביתרונות התזונה הצמחית. שכנוע בסוגייה הבריאותית חייב להישען על מקורות החיצוניים לתנועה לשחרור בעלי-חיים: ספרים על תזונה טבעית, הרצאות של מומחים לתזונה טבעית, ורופאים אוהדים. כדי למצוא מקורות כאלה – צריך לעבוד! סמכויות מבחוץ: המציאות החקלאית. גם הסברים מפיך על הפגיעה בבעלי-חיים בתעשיות המזון אינם מספיקים ("וממתי הפכת גם למומחה/ת לחקלאות?!"). כדי להבהיר למשפחה, מדוע בחרת לשנות את אורח-חייך, יש צורך להביא הביתה מקורות רבים ככל האפשר בנושא, או אף לצרף את המשפחה לאירועי הסברה בחוץ. אולם כאן יש לזכור היטב וללא פשרות כלל בסיסי יותר: הבית איננו דוכן הסברה! מידע על המתרחש במשקים חקלאיים יוצר עומס רגשי רב, ואפשר להגיש אותו רק אם יש מי שמוכן לקבלו. אפילו את העלון "על קצה המזלג" של אנונימוס (המסכם את הזוועות שבתעשיות המזון מן החי) – ולא כל שכן חומרי הסברה ופעילויות מקיפים יותר – יש להציג בבית רק אם המשפחה הביעה נכונות לעיין בהם. התעלמות מכלל זה תגרום לעוינות מצד המשפחה, ותרחיק את הסיכוי שתיווצר בבית קִרבה לתפיסת-עולמך. להתאמץ עבור המשפחה. צריך להודות: מנקודת-מבטה של המשפחה, החרם על מוצרים מן החי, שהופיע פתאום בבית, גורם אי-נוחות רבה. והנה, לעתים קרובות, נוטים צמחונים/יות צעירים/ות להטיל על הוריהם את כל המאמץ למצוא להם מה לאכול – ואפילו דורשים שיהיה טעים. זאת בעוד שמן הראוי לעשות את ההפך הגמור מזה: אם בחרת להוציא פריט מסוים מן התפריט שלך, את/ה הוא שצריך/ה לדאוג לעצמך, ולא זו בלבד – כדאי מאוד לשתף את שאר המשפחה בתפריט החדש שלך. יוצאים לקניות? כדאי להצטרף ולבחור בעצמך מוצרים צמחיים, העשויים לעניין את כל המשפחה; מכינים ארוחה? כדאי להתנדב ולהכין מנות צמחיות בשביל כל המשפחה. זוהי כמובן טרחה רבה, ולאנשים צעירים מאוד גם מדובר בחידוש של ממש. אולם ההגינות ושלום-הבית מחייבים מאמץ כזה. המאמץ שלך נוגע ללב, ומסייע בפירוק המתח שנוצר בהכרח סביב הסוגייה המוסרית. מפגן של שפע. חלק מן ההתנגדות של אנשים רבים להחרמת מוצרים מן החי, נובעת מן ההנחה המוטעית, שהחרם מחייב מעבר לתפריט דל מאוד. גם בבית, מודאגת המשפחה מן הדלות לכאורה שאת/ה כופה על עצמך, ואולי לא רק על עצמך. הפתרון הוא להכניס הביתה באופן סדיר מוצרים בלתי מוכרים ולנסות מתכונים בלתי מוכרים. אחרי מספר חודשים של ניסיונות כאלה, תתחיל ההסתגלות לצמחונות לחלחל בבית ללא צורך בוויכוחים, במשחקי כוח ואפילו בהסברה.
[email protected]
