במבט רטרוספקטיבי....
כי גם לי יש חמות. לא? אז שלי בזמנו הגדילה לעשות, וחוץ מהערות ושאלות אל בעלי בנוסח: מה שלומה? ראית אותה? וכדומה... שהיו נפוצות ביותר אצלנו, כשהוא שכב בבית-חולים, אחרי תאונה מאוד קשה, עוד בתחילת הנישואים, הגיעה האקסית לביקור חולים, כנהוג. ושלי, שהיתה אז מאוד חמומת מוח, קמה אליה, והתנפלה עליה בחיבוקים ונישוקים קולניים, (כמו אלו שכמעט קיבל המנתח שהציל את בנה). ןלעיני כולם, כ ו ל ם. אמרה לה בקול רם, תוך חיבוק עז, "אני כל-כך אוהבת אותך, חבל שלא את כלתי". וכל זה לידי. ומילא מה שאני הרגשתי, ההיא (האקסית שדווקא היתה אחלה בחורה) כנראה ממש ניבהלה כהוגן, כי מאז לא ראינו ולא שמענו ממנה אף מילה.